"קפטן פנטסטיק": מי שלא יבכה, יסבול
הדרמה על אב שמגדל את משפחתו בטבע ויוצא נגד תרבות הצריכה האמריקנית מתהדרת בחריגותה, אבל "קפטן פנטסטיק" היא מניפולציה רגשית נצלנית שמבקשת לגרום לכם להזיל דמעה. אם אתם מסרבים לעשות כן, אתם צפויים להשתעמם בסרט צפוי מראש ושבלוני - ממש לא חריג
ישנם סרטים שכל תכליתם היא סחטנות רגשית מהסוג הזול. אלה שעושים זאת בצורה יותר מתחכמת, מתיימרים לכאורה לעסוק במשהו, אבל לא אומרים דבר על שום דבר. מתענגים על הרדיקליות-לכאורה ועל השקפת העולם החתרנית שלהם. אלה הסרטים המסוכנים יותר, ו"קפטן פנטסטיק" ("Captain Fantastic") הוא בדיוק סרט שכזה.
תהיו בטוחים, גברים קשוחים שכמותכם, שבסוף הסרט גם אתם תזילו דמעה. אבל אלו הן דמעות שנכנעות למניפולציה דלוחה. ישנן סצינות שאתה יודע שיגיעו בסופו של דבר, וכל מה שאתה רוצה זה שהן לא יקרו, שיוצר הסרט לא יוכיח לנו שהוא עד כדי כך צפוי וחסר עכבות. אבל זה לא קורה, והסצינה הבלתי נמנעת נמצאת שם, בדיוק כדי לגרום לנו לשכוח את דלותו הרעיונית וזחיחותו האמנותית של הסרט.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
מדובר פה בבני משפחה אחת, שנראים כאילו יצאו מהרומן המפורסם של פול תרו "חוף מוסקיטו" (שב-1985 אף הפך לסרט שביים פיטר וויר, בכיכובו של הריסון פורד). גם כאן מדובר באבי משפחה (ויגו מורטנסן) שמגדל את ששת ילדיו ביערות הפרא של צפון-מערב ארצות הברית, הרחק מהשפעתה המשחיתה של החברה האמריקאית. מישהו פה לקח ברצינות את כתביו של הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18 ז'אן ז'אק רוסו, שראה בחיים בטבע את מצבו האידילי של האדם.
האב מלמד את ילדיו לצוד חיות בר ולאכול את בשרן הנע כחלק מטקס התבגרות, ומעביר אותם סידרה של אימוני הישרדות בטבע ושיעורי טיפוס הרים. מה בדיוק גרם לו ולאשתו (שאותה אנו רואים רק בהזיותיו) לסלוד עד כדי כך מהציוויליזציה ולבחור באורח חיים קיצוני כזה - הסרט לא מסביר. בהמשך הם ואנחנו מתבשרים שהאם, שהייתה מאושפזת במוסד פסיכיאטרי, התאבדה, והאב וילדיו עולים על האוטובוס המשפחתי ונוסעים לניו-מכסיקו, ללוויה.
הילדים מוכשרים, ללא ספק. אחת משכילה לעמוד על מורכבות דמותו של הומברט הומברט ("לוליטה"), ואחרת מדקלמת בחדווה את מגילת הזכויות האמריקאית. מבחינה זו, "קפטן פנטסטיק" הוא תשדיר שירות נהדר ללימוד ביתי (home schooling). לא משנה שכאשר האב תובע מהם שלא לצטט אלא לנתח, להביע את דעתם - הם מדקלמים אותה כמו רובוטים צייתניים. וגם, הבן הבכור (ג'ורג' מקיי) מגדיר עצמו כטרוצקיסט שהפך למאואיסט, המשפחה מעדיפה לציין את "יום נועם חומסקי" במקום לחגוג את חג המולד, ובגדול היא סולדת מכל מה שמזוהה עם חברת הצריכה והשפע. החריגות הזו אמורה לכבוש אותנו.
לו היה הסרט, שכתב וביים מאט רוס (שהופיע בסדרה "אימה אמריקאית"), מגלה מידה מסוימת של אירוניה וסקפטיות כלפי אורח החיים הבלתי שגרתי שמתואר כאן - ניחא. אבל מהר מאוד מתברר ש"קפטן פנטסטיק" מתייחס ברצינות גמורה אל אבי המשפחה והאוטופיה לכאורה שהוא מנסה ליישם – אפילו שמו של הסרט, שמזכיר גיבור-על בעל שם של נוזל לניקוי רצפות נדמה לרגע כהברקה, אך לא - והסרט עושה כמעט הכל כדי לגרום לנו, לכפות עלינו, לחבב את השבט האקסצנטרי הזה.
חלקיו המביכים באמת של הסרט מתרחשים במהלך שני מפגשים משפחתיים. האחד, ביקור אצל הדודה והדוד שמנהלים אורח חיים קונבנציונלי (ומובן מאליו שילדיהם המכורים למשחקי מחשב אינם יודעים דבר וחצי דבר על מגילת הזכויות האמריקאית); השני – כאשר המשפחה מגיעה אל בית הסבא (פרנק לנג'לה) והסבתא, הוריה של האישה המתה, בניו-מכסיקו. הסב העשיר והמקושר סולד מחתנו, מאשים אותו בהתאבדותה של בתו, ואינו רואה בעין יפה את הדרך בה גדלים נכדיו. הוא גם מסרב להיענות לבקשת האב לשרוף את גופתה של אשתו, כפי שהורתה בצוואתה, ולהדיח את אפרה בשירותי מרכז קניות(!).
ההתנגשות הבלתי נמנעת בין האב לסב (שמתכוון לנהל מאבק על השארת הילדים בחזקתו) אינה אלא מִחזור תפל של קונפליקטים בין שתי השקפות עולם מנוגדות. האב מגיע לטקס האשכבה של אשתו כאשר הוא לבוש בחליפת היפי מזעזעת (אחד הילדים עוטה מסכת גז ישנה), אבל הסצינה הגרועה הזו משטיחה עימות שיכול היה להיות מורכב יותר, וממחישה את השילוב המרגיז בסרט בין מניפולציה רגשית ורדידות מחשבתית.
"קפטן פנטסטיק", שהוצג מוקדם יותר השנה בפסטיבלים של סנדאנס וקאן (שם התמודד במסגרת מבט מסוים), מתענג על חריגותו, ומנסה למכור לנו כאילו יש בו משהו. שוב ושוב מגלים בני המשפחה עד כמה החברה המודרנית אינה ראויה, וממחזרים את המנטרות האנטי-קפיטליסטיות שלהם. הבמאי-תסריטאי רוס מוביל את הסיפור אל המקומות הצפויים והנדושים ביותר מבחינה רגשית ודרמטית - ההיפך המוחלט מהיומרה האקסצנטרית של סרטו.
סרטים כמו "קפטן פנטסטיק" שנואים עליי במיוחד משום שמדובר במלכודות. אם אינך נסחף אחר הסיפור ומתרגש בהם - משמע אין לך לב. אבל אלה סרטים מסוגו שהינם חסרי לב. אין להם מה להגיד, אין להם סיפור לספר, ואין בהם דמויות מורכבות מבחינה רעיוניות ורגשית. לכן הם פונים אל מחוזות האבסורד והמוזרוּת, מוהלים מידה של רגש סינתטי, ניו-אייג'יות אופנתית והילה מזויפת של סרט אינדי - וזורקים את התוצאה אל הקהל, כמו דייג משועמם המשליך חכה אל המים. היזהרו, אל תבלעו את התולעת שבקצה.
"קפטן פנטסטיק" (ארצות הברית) - במאי: מאט רוס. שחקנים ראשיים: ויגו מורטנסן, פרנק לנג'לה, ג'ורג' מקיי, וקת'רין האהן. אורך הסרט: 118 דקות.
