אנחנו נשארים בבית: טורניר הטניס בריו ננטש
לא מעט שחקנים מהטופ העולמי בזוגות וביחידים לא יגיעו למשחקים האולימפיים בברזיל בגלל הפציעות, הזיקה והרצון לשמור כוחות לקראת הטורנירים החשובים באמת. הכוכבים שכן יהיו שם לא מתכוונים להסתפק בפחות ממדליה, אבל לא ברור אם הם יצליחו לחפות על ההברזות הרבות
לפני שנתיים האלפ נשאלה על הסיכוי שלה לקחת אחת כזאת, ואמרה לאתר RomaniaInsider.com את הדברים הבאים: "אני מקווה שהדורות הבאים יזכרו אותי. יש עוד שנתיים, אני לא יודעת איך אהיה פיזית, אבל אם אהיה בריאה אני מתכוונת להתחרות".
שנתיים אחרי אותה הצהרה, הודיעה האלפ הבריאה לגמרי שלא תגיע לריו. אחרי הכל, יש דברים שאי אפשר להתכונן אליהם. "אני לא רוצה לקחת סיכון לגבי האפשרות שתהיה לי משפחה אחרי הקריירה", הסבירה וגילתה שהיא לא לבד. דומיניק תים, תומאס ברדיך, מילוש ראוניץ', רישאר גאסקה, קווין אנדרסון, איבו קרלוביץ' וסם קוורי - טניסאים טובים בשלבים שונים של הקריירה שלהם, כולם גורמי משיכה ברמה כזו או אחרת לכל טורניר שאליו הם מגיעים – הצטרפו אליה ומחקו את שמותיהם מהרשימות לריו.
מדובר ברשימה חלקית בלבד, שמיום ליום רק הלכה והתנפחה. כמו האלפ גם חברתה לסבב קרולינה פלישקובה, המדורגת 16 בעולם, הכריזה כי תעדיף לדלג מעל החגיגה האולימפית. לכל אחד ואחת מהם יש את כתב ההגנה משלו; חלק מהם תלו את בחירתם, כמו בהאלפ, בנגיף הזיקה. אבל האמת היא שהוא רחוק מלהיות הסיפור של טורניר הטניס בברזיל.
איך שלא תסתכלו לזה הטורניר הנוכחי של המשחקים ייערך בנוכחות דלילה מאוד, שמעלה שאלות חשובות ומטרידות בנוגע ללוח הזמנים של הסבב העולמי בפרט ולחשיבות האולימפיאדה עבור שחקני הטניס בכלל.
אנדי מארי, רפאל נדאל (שהשתתפותו בטורניר היחידים הוטלה בספק), ג'ו-ווילפריד צונגה, דוד פרר, ז'יל סימון, פיליפ קולשרייבר, פליסיאנו לופז, אנדראס ספי, פאבלו קואבס, רוברטו באוטיסטה אגוט, מרכוס בגדאטיס ויאנקו טיפסרביץ' יגיעו לברזיל אבל לא הופיעו לטורניר המאסטרס בקנדה, שמסתיים ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה. יוצאים מהכלל הם גאסקה ופדרר, שלא משתתפים בשני הטורנירים בגלל פציעות. שאר הכוכבים החליטו שלא להסתכן ולהגיע לשבוע בריו רעננים ככל האפשר. סמיכות התחרויות אילצה לא מעט לבחור ביניהן וכל אחד קיבל החלטה בהתאם לאינטרס האישי שלו ומצבו הנוכחי בקריירה.
אבל הקרבה בין שני האירועים הללו היא לא הדבר הבעייתי היחיד בכל הסיטואציה, ובטח שלא הכי בעייתי. יומה האחרון של האולימפיאדה הוא גם היום שבו נפתח טורניר סינסינטי, כשברקע נמצאת אליפות ארצות הברית הפתוחה שיוצאת לדרך ב-29 לאוגוסט. כל זה לא היה נורא כל-כך אלמלא ההחלטה שלא להעניק נקודות דירוג על השתתפות בטורניר האולימפי, לא אצל הנשים ולא אצל הגברים. יותר מהכל, נדמה שזה מה ששבר את גב הגמל אצל לא מעט שחקנים.
לא מתגמל, רק יוקרתי
טורניר הטניס עשה את הספתח שלו במשחקים באתונה 1896. מאולימפיאדת פריז 1924 הוא נפלט וחזר רק 60 שנה מאוחר יותר - ללוס אנג'לס ב-1984. רק 16 שנים אחר-כך, בסידני, הוחלט להוסיף על היוקרה וההוד שבהשתתפות באולימפיאדה גם קצת בשר. שזה אומר, נקודות דירוג (גם אם לא הרבה).
כל שחקן ושחקנית שהחליטו להשתתף במשחקים מתחילת המילניום ועד אולימפיאדת לונדון תוגמלו בניקוד בעבור הגעתם. אף ספורטאי לא באמת צריך תמריץ מיוחד כדי לקחת חלק בחגיגת הספורט המושלמת, אבל כשזה נוגע לטניס, ענף עם סדר עדיפויות והיררכיה משלו, צריך רק לוודא ששחקנים שבוחרים לא להגיע לא יוצאים מופסדים מעצם ההשתתפות.
העניין הוא שזה בדיוק מה שגורמים להם להרגיש במהדורה הנוכחית של האולימפיאדה. ההחלטה לקחת בחזרה את הניקוד שהוענק לטניסאים הוציאה את העוקץ מהטורניר, הפכה אותו לרק מרגש ומאוד לא חשוב ובעיקר הבריחה בחזרה את כל אותם אלה שרצו ושמחו להגיע, ועשו זאת מבלי לפגוע בעצמם או לעצור את קצב ההתקדמות שלהם במעלה ההר. היא יצרה כאוס מסוים בענף מבולגן גם ככה.
עבור שמות נוצצים כמו נובאק ג'וקוביץ' וסטניסלאס ואוורינקה העניין הזה מהווה שיקול משני; הם ירוויחו מספיק רק מהספונסרים שהם יפרסמו על אחת מבימות הספורט הנחשבות בעולם. חוץ מזה שהם גם ככה רודפים אחרי מדליות כדי לחזק את המורשת שלהם. אבל מבחינת תים וברדיך, שחקנים בעלי סיכוי נמוך יותר לתפוס מקום על הפודיום, לא כל-כך שווה לקחת את הסיכון. מבחינתם האולימפיאדה היא לא יעד חובה, ועדיף להתמקד בביזנס השוטף. כך גם מבחינת אלכסנדר זברב ומרכוס בגדטיס, שהצטרפו לגל הפורשים בימים האחרונים וחידדו את המסר הזה.
לא קל לוותר על הזכות שניתנה לך לייצג את המדינה שלך באולימפיאדה. כדי לעשות את זה צריך לבחון את המצב בראייה קרה, בוגרת ומחושבת, כמעט עסקית, ובעיקר להיות חסין בפני ביקורות פופוליסטיות. כמעט כל שחקן מוביל שקיבל את ההחלטה הזו (לא כולם כאלה; ניק קיריוס, למשל, לא יגיע כי הסתכסך עם הוועד האולימפי האוסטרלי) נאלץ להתמודד עם לחץ ציבורי ברמה כזו או אחרת.
תים בן ה-22, שרק לא מזמן נכנס לטופ 10, נאלץ להדוף קריאות בסגנון שהגיעו אליו מבית. הייתה לו הזדמנות פז לקחת חלק באולימפיאדה הראשונה בקריירה ולהיכנס אליה מהדלת הראשית, אבל הוא העדיף לוותר על התענוג. "עבורי, טניס זה עניין של זכיות בתארי גראנד-סלאם", הסביר. "זה הדבר היחיד שמניע אותי".
הלחץ כלפי הנעדרים מהאולימפיאדה לא היה רק מכיוון המדינה שממנה הם הגיעו, אלא גם משחקנים ברזילאים פגועים. אחד כזה היה ברונו סוארס, תשיעי בעולם בזוגות, שעלה להתקפה: "לפחות לתים הייתה את הכנות כדי להגיד שלא יגיע כדי לשחק בצ'לנג'ר. אחרים השתמשו בזיקה כתירוץ".
זו לא סיטואציה מוכרת, אבל בעוד כמה ימים סביר להניח שהדיון סביב הזיקה ורשימת הביטולים החריגה ייגמר ויפנה את מקומו לטובת השחקנים עצמם, ובעיקר ההיסטוריה שהם רודפים אחריה. לכל טניסאי צמרת שכן בחר להגיע יש את ציון הדרך הפרטי אליו הוא שואף.
אנדי מארי יודע היטב שהפגיעות של יתר שחקני החמישייה הראשונה (כלומר, אלה שעוד נמצאים כאן) היא בגדר צ'אנס גדול מבחינתו לזכות בזהב שני ברציפות. נובאק ג'וקוביץ' חייב להראות שהפשלה מווימבלדון מאחוריו עם חזרה לפודיום בפעם הראשונה מאז 2008 וסרינה וויליאמס, שרק לפני כחודש השתוותה לשטפי גראף בספרי ההיסטוריה, מסתערת עכשיו על מדליית זהב חמישית במטרה להפוך יחד עם אחותה לאחת מהטניסאיות האולימפיות הגדולות בכל הזמנים.
אפילו לשחקני הזוגות אין את הדרייב
אסור להתעלם גם מואוורינקה (שאיכזב בקנדה), גאל מונפיס המשתפר ואנג'ליק קרבר המעולה. מארי וסרינה בכל אופן ויתרו במודע על גביע רוג'רס, ויהיו כאן יחד עם יתר השמות הנ"ל כדי לנסות לחפות על המבריזים, המבטלים והחוששים באמצעות שכבה של זוהר ואיכות.
אבל זה לא יהיה קל, מפני שצונאמי הפרישות לא פסח גם על טורנירי הזוגות והזוגות המעורבים. טורניר היחידים הוא הרי רק חלק מההצגה כולה באולימפיאדה ובזו הנוכחית היינו אמורים לקבל אקשן אמיתי וייחודי גם בשוליים, מהסוג שמקבלים רק בפסטיבלים כאלה. לא בטוח שזה יהיה המצב בריו. פדרר היה אמור לחבור למרטינה הינגיס שהתכוונה לחזור לאולימפיאדה הראשונה שלה מאז 1996 - שנתיים לפני שפדרר הפך למקצוען – אבל השאיר אותנו עם לב שבור וגעגועים כשהחליט לפרוש.
שותפתה המתוכננת של הינגיס לזוגות, בלינדה בנצ'יץ', הודתה שהתאוששה מהפציעה שליוותה אותה מאז ווימבלדון אך לא שווה לה לחזור בשביל טורניר שבמצבו הנוכחי מזכיר קצת טורניר ראווה. שתי הפרישות האלה השאירו את הינגיס, שהייתה אמורה להיות אחד הסיפורים של האולימפיאדה, עם טימאה באשצ'ינסקי בזוגות ובלי תחליף בזוגות המעורבים. מבאס כבר אמרנו?
אצל הגברים לאנדר פאאס (43) ישחק באולימפיאדה השביעית שלו, יותר מכל אחד אחר בתולדות הענף. הוא ישתף פעולה עם רוהאן בופאנה בן ה-36 והיה יכול לפגוש את האחים בריאן, האלופים האולימפיים מ-2012, שבחרו בסוף השבוע לפרוש גם הם מהטורניר. ואם אפילו לשחקני הזוגות אין את הדרייב להתגבר על הפציעות, הזיקה, איום הטרור והמחלות כדי לעלות על המטוס לברזיל, זה אומר הכל על טורניר הטניס האולימפי.
לפנייה לכתב/ת 
