פצועי טרור נפגשו: "ההתמודדות לא נגמרת"

סדנא שקיימו משתתפי המפגש(צילום: שרה לוין)

עשרות פצועים שנפגעו בגל הטרור האחרון התכנסו אתמול (ב') בטבריה, ביוזמת ארגון OneFamily, לשיח משותף ולהבעת תמיכה אחד בשני. למרות ההשקעה בשיקום הפיזי, רבים מהם מדווחים על קושי משמעותי לשוב לחייהם הקודמים. "לפעמים אנשים רואים אותי ברחוב ורואים שחזרתי לעבוד. הם שואלים אותי: 'זהו? נגמר?'. אז אני אומר להם: 'לא. ממש לא'. ברוך השם שאני בכלל חי ומדבר אתכם כרגע, אבל שום דבר לא נגמר. זה נמשך ונמשך. וזה כל הזמן בראש", מספר אבי אביטל, שנפצע בפברואר השנה בפיגוע ברמי לוי שבו נרצח סמ"ר טוביה ינאי וייסמן ז"ל.

אביטל, שנפצע מחמש דקירות, מספר שמלבד הטראומה מהפיגוע, גם הידיעה שוייסמן נרצח בניסיון להצילו לא מרפה ממנו. "זה יושב לך בצוואר שאדם בא לעזור בגלל הצעקות שלך וגמר איך שגמר", הוא מוסיף. "קשה לי עם זה מאוד. אי אפשר להגיד שהסיפור נגמר בגלל שאנחנו השתקמנו פיזית. בכל דבר שאתה עושה זה כל הזמן אצלך בראש. הפצעים הפיזיים מגלידים אבל בראש ובלב זה תמיד יושב".

נירית זמורה, שנפצעה בפיגוע דקירה בגוש עציון בסוף 2015, מוסיפה: "היה שם נס גדול מאוד. הסכין הייתה ממש סנטימטר מהלב ולמעשה פגעה בעמוד השדרה. עמוד השדרה נפגע אבל חוט השדרה לא. הוא ניסה להוציא את הסכין והסכין נשברה בתוך הגב, זה היה נס נוסף. מי שראה אותי במקום לא ידע איך אני יוצאת מזה".

(צילום: שרה לוין)

אף ששוחררה לאחר ימים ספורים, זמורה מסכימה גם היא שהחיים לא שבים למסלולם: "קודם כל מבחינה רגשית. אני בטראומה. וזה מלבד ההתמודדות עם הפציעה עצמה. זו התמודדות לא פשוטה לקבל את הגוף שלי בצורה אחרת ממה שהכרתי. יש קושי לצאת החוצה.

"העולם אוהב לראות גיבורים. קשה לעולם להתמודד עם חולשות. גם כלפי חוץ זה נראה שהשתקמתי כי רואים אותי מסתובבת ביישוב. ברגע שרואים אותי עומדת על הרגליים ומסתובבת חושבים שהכול נגמר ושהכול מאחוריי. כשלמעשה מדובר בהתמודדות משפחתית ואישית מאוד מאוד לא פשוטה. בסך הכול קרה נס אבל ההתמודדות לא פסקה".

רבים מהפצועים מדווחים על קושי לשוב לעבודה, דבר שמקשה עליהם מאוד את ההתנהלות הכלכלית. "לא חזרתי לאותו תפקיד בו הייתי בעבודה", אומר אביטל.

זמורה טרם שבה לעבוד: "מבחינת העיסוק אני מאוד רוצה לחזור לעבודה. קודם כל יש לי את הקושי הטכני. נכון להיום אני לא ניידת. בנוסף לזה יש לי קושי לשבת הרבה זמן".

אושרת לוי, שהיא ובעלה משה נפצעו בפיגוע דקירה ברעננה, מספרת: "כרגע בעלי עובד רק שעתיים. זה צלקות לכל החיים. זה לא משהו שעובר בראש. מלבד הכאב הפיזי. כל פעם שרואים את הפציעה זה קשה".

הפצועים מציינים את ההקלה שהם חשים במפגש עם מי שמבינים את ההתמודדות וחווים אותה. "כלפי חוץ מי שיבוא לכאן לא בטוח שיראה באמת את מה שקורה פה. אבל מתחת לפני השטח, השיחות שמתנהלות, התמיכה שאנחנו מקבלים אחד מהשני וגם הסדנאות שעוסקות בפציעה – זה עוזר מאוד", מספרת זמורה.

מנכ"לית ארגון OneFamily, שנטל בלזברג: "לעתים כשאנו שומעים על פצועים שיצאו מכלל סכנה או שוחררו מבית החולים אנו חשים שהכול הסתדר, אבל זה לא כך. האנשים הנפלאים האלה סוחבים איתם לכל החיים פצע בנפש. הפצע הזה מדמם גם הרבה אחרי שהפצעים הפיזיים מגלידים. בשביל זה אנחנו כאן. אבל חשוב גם שהחברה בישראל תמשיך לעמוד לימינם ותבין את הצורך לתמוך ולסייע בהם".