נטע ריבקין: "הייתי פורצת הדרך של הענף"
מי ששמה את ההתעמלות האמנותית על המפה, קיבלה את הכבוד לשאת את הדגל בריו. לקראת האולימפיאדה השלישית שלה, היא מספרת על ההערצה, האימונים המפרכים, הוויתורים הקשים ומה הייתה משנה: "לא רוצה שהמתעמלות הצעירות יעברו את מה שאני עברתי"
נטע ריבקין הגיעה להישגים בענף שבו אף אחד לא חלם שנשיג באותה תקופה. היא זכתה במדליות הראשונות אי פעם של ישראל באליפויות אירופה והעולם, ורשמה היסטוריה נוספת כשסיימה שביעית בתחרות הקרב רב במשחקים האולימפים בלונדון לפני ארבע שנים.
היכנסו לעמוד המיוחד של ynet לאולימפיאדה
אם זה לא מספיק, ריבקין בת ה־25 תציין נקודת שיא נוספת בקריירה, כשתהיה המתעמלת הראשונה שתופיע באולימפיאדה שלישית. בזכות הרזומה העשיר, בעוד שלושה ימים היא תזכה בכבוד הגדול לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה בריו, ובכך תהפוך לאישה הראשונה מזה 20 שתעמוד בראש המשלחת.
רגע לפני שתיכנס לפעולה באירוע הספורט הגדול בעולם, מספרת ריבקין בראיון על מה שעבר עליה בתקופה האחרונה, הוויתורים שנאלצה לעשות במהלך הקריירה הארוכה והמחשבות על העתיד.
קודם כל ברכות. נבחרת לשאת את הדגל באולימפיאדה.
"אין מילים. זו הרגשה מדהימה, התרגשות עצומה וכבוד אדיר בשבילי. זה משהו שתמיד חלמתי עליו בתור ילדה קטנה. אני מודה לוועד האולימפי על הזכות הנדירה הזאת שנפלה בחלקי".
לפני כמה חודשים ישראל אירחה את אליפות אירופה ואת לא היית שם. פיספוס?
"עשיתי את כל המאמצים להשתתף. רציתי שכל מי שהכיר אותי ועקב אחרי הקריירה שלי יגיע לראות אותי, אבל לצערי לא הייתי כשירה. עם כל הכבוד לאליפות אירופה, הדבר האמיתי זה האולימפיאדה. זה משהו שספורטאי מתכונן אליו כל החיים. שום דבר אחר לא משתווה לחוויה הזו".
זו הייתה אמורה היה להיות ההופעה אחרונה מול הקהל הביתי?
"כרגע אני לא יכולה להגיד כלום בנושא הזה. אני יום־יום, שעה שעה, עסוקה במטרה להכין את הגוף שלי לריו. אני כן יכולה להגיד שזו האולימפיאדה האחרונה שלי ואני רוצה שהיא תהיה הכי טובה שלי".
ביחס להישגים בקריירה, את חושב שאת מוערכת מספיק?
"לאורך כל השנים הרגשתי מאוד מוערכת. זה בא לידי ביטוי דרך אנשים שתומכים מהבית או מכאלה שאוהבים התעמלות. גם בחו"ל זה מורגש. ככל שאני מתחרה, אנשים מבינים יותר ויותר כמה קשה לעסוק בענף כל כך אינטנסיבי. אני מקבלת המון פידבקים ומבינה שאני הפנים של הענף. זה משהו שהרווחתי לאורך הזמן עם הישג אחרי הישג והרבה מאוד ויתורים".
מה הוויתור הכי גדול שעשית?
"אתה שם את האימונים במקום הראשון. זה אומר שאתה מוותר על הרבה אירועים חברתיים ומשפחתיים. יש גם את עניין התחזוקה של הגוף, שאני צריכה להקשיב לו לאורך כל היום. בכל מקרה, מדובר בבחירה שלי ואני שלמה איתה. אני מתחרה בבוגרות מגיל 15 ולא מזמן חגגתי 25, אז ברור שאני לוקחת בחשבון גם את היום שאחרי. להתחיל לחשוב על הקמת משפחה ולהיות יותר עם האנשים הקרובים אליי, שלא הייתה לי האפשרות להקדיש להם מספיק זמן".
אחרי כל כך הרבה שנים, העיסוק הזה משתלם כלכלית?
"אני לא עושה את כל זה בשביל להרוויח כסף. המצב כיום ללא ספק השתפר, פעם היה נורא קשה. עכשיו יש גורמים שמסייעים".
מה דעתך על התדמית שנוצרה על הענף בתוכניות הסאטירה?
"אנחנו לא מייחסות לכך חשיבות, כי סאטירה מקצינה כל דבר. נכון, בענף שלנו קיימת משמעת חזקה. אנחנו מקצועניות וזה חלק מההצלחה שלנו. להגיד לך שאנחנו מתאמנות כמו שמציגים בתוכניות הבידור? – ממש לא! התדמית הזו עלולה להשפיע על ילדה כלשהי שתראה את זה ואולי תיבהל, אבל בסופו של דבר מי שנורא אוהבת את הענף, צריכה לבוא ולהתרשם מהאימון כמו שהוא ולא כפי שמוצג בטלוויזיה".
בראייה קדימה, איך יזכרו את נטע ריבקין?
"אני ספורטאית שעשתה המון לטובת ההתעמלות האמנותית. הייתי פורצת הדרך של הענף עם מדליות באליפויות עולם ואירופה ובתחרויות החשובות. עשיתי כל כך הרבה דברים בפעם הראשונה, כך שאולי יום אחד אני גם אופיע בתשחץ".
ריבקין יכולה להתפאר בהישג נוסף. לאחרונה התבשרה כי לספר החוקים של הענף נוסף אלמנט שייקרא על שמה, בעקבות תרגיל שביצעה.
איך זה קרה?
"בתחילת השנה, כשממציאים תרגיל חדש, אני והכוריאוגרפית איילת זוסמן ניסינו דברים חדשים. תוך כדי עבודה, הגענו למשהו מיוחד שרק אני יכולה לבצע. זה בעצם מעבר הסרט מאחורי הגב עד לירידה למשטח. קיבלנו הרבה תגובות מאנשים ולקח זמן עד שאישרו את האלמנט. עכשיו אני אמורה לקבל אקסטרה ניקוד בכל פעם שאני עושה אותו".
ספרי לי משהו שאף אחד אחד לא יודע עלייך.
"לא הכל עולה לכותרות. אני מתמודדת עם האובדן של אבא שלי, ארקדי ז"ל, שנפטר ב־2010 ממחלה קשה. הזמן רץ וכל יום מרגיש לי כמו אתמול. זה משהו שילווה אותי כל החיים".
מה היית משנה בענף בארץ?
"אולי את האופן שבו מגדלים את הספורטאיות מגיל קטן. אני לא רוצה שהמתעמלות הצעירות יעברו את מה שאני עברתי, כי אני התחלתי לקבל את היחס המגיע לי רק אחרי שהפכתי לספורטאית בכירה והבאתי הישגים. גילי 11־14 הם קריטיים. אלה שנים שבהן מתעמלת בונה את עצמה וצריכה לקבל את כל הכלים כדי להצליח. בתקופה שלי, היינו צריכות להתאמן בחוץ ולא תמיד קיבלנו מה שרצינו".
תרצי שהילדה שלך תהיה מתעמלת?
"זה ענף מאוד קשוח. אני לא אקח אותה בכוח, אבל אם אראה שהיא אוהבת את זה, לא אעצור אותה. זה כמו שבתקופה מסויימת אימא שלי לא אהבה את העיסוק שלי שבא על חשבון דברים אחרים. בסופו של דבר זה יהיה תלוי רק בה".
לפנייה לכתב/ת 
