מחאת ההורים על החופש - הגיע "יום הזעם"
למרבית ההורים בישראל יש פחות מ־20 ימי חופש בשנה. אז איך מסתדרים עם חופש גדול לילדים שנמשך חודשיים? זהו, שלא מסתדרים. עכשיו מתארגנת מחאה המונית, שקוראת למדינה לשנות את המצב. "ידיעות אחרונות" עם ההורים שבקושי שורדים
עכשיו, הורים שכורעים תחת הנטל החליטו לעשות מעשה ולצאת למאבק. בקבוצת פייסבוק שהקימו לשינוי המצב חברים כבר עשרת אלפים איש. ב־15 באוגוסט הם מתכננים מחאה מאורגנת תחת הכותרת "יום הזעם". במסגרת המחאה יציגו בין היתר שורה של פתרונות למצוקת ההורים בישראל. "יש לנו ילד בן ארבע", אומרת אורית הראל מירושלים, "אני לא יודעת איך מסתדרים כשיש יותר מילד אחד", היא מוסיפה בדאגה.
עוד על החופש הגדול:
- "סבא במשרה מלאה זו עבודה קשה"
- איך לעבור את החופש עם מינימום מריבות
- ההורים שעבורם כל יום הוא חופש גדול
"יש לי בסך הכל 15 ימי חופש מהעבודה. לילד שלי יש 60 ימי חופש. זה בלתי נסבל. יש את כל אוגוסט, את חול המועד פסח, את ימי ההסתגלות, ימי החג, ימי הצום ואין לזה סוף. כל הימים האלה שאת לא מגיעה לעבודה זה על חשבונך. בחורף האחרון כשירד שלג באו מהעבודה לקחת אותי עם ג'יפ ואת הילד הייתי צריכה להשאיר אצל השכנים. לא יכול להיות שמערכת החינוך לא תהיה מותאמת בכלל למשק. כל שנה עולה לי החום כשאני מסתכלת על לוח החופשות. לא נראה לי הגיוני שאני צריכה לחשוב על סידורים הזויים. זו חובתה של המדינה לדאוג לדברים האלה. למה לעובדים כמוני יש 15 ימי חופש ולמורים יש 60? איך זה מסתדר?".
הראל מציינת שעיקר הנפגעים הן הנשים העובדות. "מישהו בבית צריך לוותר וברוב הבתים קורה שהאמא מוותרת. זה מעצים את אי־השוויון במשק בין גברים לנשים. אין סיבה שמישהו מההורים ייקח את הוויתור הזה על עצמו".
- מה לדעתך צריך לעשות?
"משרד החינוך צריך לדאוג קודם כל לקיצור את החופש הגדול. צריכות להיות קייטנות מסובסדות ומפוקחות בקיץ. כולנו צריכים לצאת לעבוד כדי שתהיה לנו קורת גג. הכוח אצלנו — אצל ההורים. אם לא נקום ולא נתקומם שום דבר לא יקרה. הנושא הזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות, הרבה לפני האיום האיראני — אלה החיים עצמם".
הפסקתי להניק מחוסר זמן
למעיין וגיא פרץ משדרות יש שלושה ילדים קטנים. "הגדול בן חמש, האמצעית בת שלוש ויש לנו תינוק בן שלושה חודשים", היא אומרת בגאווה מהולה בעייפות.
- איך אתם מסתדרים?
"זה בעיקר אני מסתדרת. בעלי עצמאי. הוא מגיע הביתה בשעות מאוד מאוחרות וזו אני שמנסה לבד לתמרן בין לטפל בילדים, להעסיק אותם, לארגן את הבית, להכין ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, לבין התינוק שצורח בגלל הגזים שעוד לא עברו. מרגע שהילדים יצאו לחופשה קלטתי שלא אוכל להמשיך להניק והתחלתי לתת תחליף חלב".
- יש מי שעוזר לך?
"אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 15. אבא שלי עובד קשה ונמצא במרוץ אחרי הזמן. אני לגמרי לבד בלי עזרה, לכן הארכתי את חופשת הלידה, כך שהחודש אני ללא שכר בשביל להיות עם הילדים בבית באוגוסט. לגיא בעלי יש חברת בנייה, הוא כל היום מתרוצץ בכבישים ובחום מאתר לאתר. כך שגם כשהוא חוזר הביתה הוא מותש. בשדרות היו קייטנות רק ביולי עד השעה אחת. באוגוסט אין שום פתרונות".
- מה לדעתך צריכה המדינה לעשות?
"לדעתי, ילדים עד סיום בית הספר היסודי לא צריכים חופשה כל כך ארוכה. איך ילד בן שלוש או בן חמש יכול להעסיק את עצמו חודשיים שלמים? זה בלתי אפשרי מבחינתנו ההורים. אם לא הייתי בחופשת לידה הייתי מוציאה הון על פתרונות פרטיים".
את קבוצת הפייסבוק "הורים נלחמים למען חופש מותאם עם הילדים", הקים שחר תורג'מן, בן 49, מנכ"ל קבוצת הדקה ה־90. תורג'מן מורגל במאבקים ברשת: בעבר יצא לקרב נגד מחירי הקפה המופקעים בנתב"ג ובשנה שעברה הקים אתר שקרא להעלות סרטונים החושפים את "הישראלי המכוער". עכשיו הוא נרתם, כאב לשלושה ילדים למחאה החברתית החדשה - לקצר את ימי החופש של הילדים.
"אני פועל כרגע בניגוד לאינטרס שלי בחברת התיירות, שם האינטרס שלנו הוא שהחופשות יהיו כמה שיותר ארוכות. למאבק הזה אני מגיע מהצד של הערכים החברתיים. כמות ימי החופשה של ההורים העובדים היא נמוכה להחריד, אולי הכי נמוכה במערב, ואין שום סינכרון עם ימי החופשה של הילדים. המטרה שלנו היא לגרום למחוקקים להבין שיש קבוצה של מיליוני ישראלים שזועקים לשינוי. כרגע יש שני מיליון תלמידים במערכת החינוך, שלהם יש הורים, יש להם סבים וסבתות שחולקים בנטל, אנחנו מדברים על מיליוני אנשים שהנושא נוגע אליהם ישירות".
לדבריו, הנושא צריך להיות מטופל בוועדה בין משרדית. "אנחנו מציעים קשת של פתרונות, קודם כל מדובר בעיקר על ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי. בחטיבה ובתיכון ילדים כבר יכולים להישאר לבד בבית. אפשר גם לוותר על ימי חופש של מורים, ואפשר לפצות אותם בימי חופש שלא במסגרת החופשות של הילדים. כמו שיש נקודות זיכוי להורים לילדים במס הכנסה צריך להוסיף להורים לילדים עד כיתה ו' ימי חופש. כלומר, לא צריך להוסיף ימי חופש לכלל העובדים במשק, אלא לקבוצה ספציפית".
לתורג'מן שלושה ילדים. בן 18 שמתגייס לצבא, בן 14 וילדה שעולה לכיתה ד'. "אשתי עובדת כמורה, אני מבין גם שלא צריך לפגוע במורים כי אני יודע מקרוב כמה השכר של המורים עלוב. חלק מהתנאים הנלווים של המורים הם החופשות הארוכות, שמפצות על השכר הנמוך. אבל ניתן למצוא עוד פתרונות. אנחנו נמצאים עכשיו בזמן הקריטי שבו הורים מתחילים להיות תשושים ומרוששים. לכן ב־15 באוגוסט נייצר יום זעם. אנחנו קוראים להורים להגיד 'עד כאן'.
אין פתרונות
שירה ועמית שפריר מרחובות נמצאים באותה בעיה. יש להם שני ילדים, בת שנתיים ובן ארבע וחצי. עד עכשיו שהו הילדים בקייטנה מסובסדת שעלתה 2,150 שקלים. מתחילת החודש הם משלמים עוד 2,200 שקלים על קייטנה נוספת לילדים לתשעה ימים בלבד. מרגע שהילדים יסיימו את הקייטנות ייאלצו ההורים למצוא פתרונות יצירתיים עבור הילדים.
"אנחנו שורדים בקושי רב. מה־21 בחודש אין לנו סידור ואז אני מתחילה לג'נגל. יומיים סבתא תשמור על הילדים, שלושה ימים אני ובעלי ניקח חופש וניסע לצפון, ולאחר מכן למשך השבוע האחרון - אין לנו פתרון. זה ג'ינגול יקר. את 2,150 השקלים הראשונים שילמתי בחמישה תשלומים. את ה-2,200 הנותרים גם אחלק לתשלומים".
- איך אתם מסתדרים עם העבודה?
"מאוד קשה לנו בעבודה. אני עובדת שמונה שעות ביום ויש לי שעה ורבע נסיעה לכל כיוון. לרוב אני שמה את הילדים בבוקר ובעלי אוסף אותם אחרי הצהריים. כל הזמן אנחנו בחסר של שעות עבודה כי אין לנו ברירה. יש לנו סבתא שעוזרת פעם בשבוע ומוציאה את הילדים, וביום הזה אנחנו משלימים שעות".
12 אלף שקל לחודשיים
רויטל ומלך אישיאגוייב גרים בחולון. יש להם שלושה ילדים בני תשע, שש ושלוש וחצי. שניהם עובדים במשרה מלאה. "אין לנו עזרה, לא סבא ולא סבתא, אנחנו לגמרי לבד, מהילד הראשון", אומרת רויטל. "אני עובדת שבע שעות ביום אבל יש לי עוד שעה נסיעה לכל כיוון. בעלי עובד בשומרון. אנחנו בקושי מסתדרים. על הקייטנות של חודש יולי שילמנו 5,800 שקלים. קייטנות רגילות לחלוטין, לא משהו מיוחד. על הקייטנות של חודש אוגוסט היינו אמורים לשלם 3,800 שקל לשני הילדים הקטנים, ועוד קייטנה לילד הגדול עד השעה 13:00, בעלות של 1,900 שקל. אנחנו אומרים בגלוי, אין לנו אפשרות כלכלית לרשום אותם לקייטנות.
"בשנים קודמות היינו רושמים אותם לקייטנות בשני הסבבים ומשלמים 12 אלף שקל לחודשיים, אבל השנה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. בעלי יישאר איתם בבית. הוא נהג אוטובוס במועצה האיזורית שומרון. הוא יעשה קו מוקדם בבוקר, יחזור הביתה להיות איתם ובצהרים הוא ייצא עם שלושתם לעשות את הנסיעה של הצהריים. אם לא נעשה מחאה לא ישתנה שום דבר. איך אמא יכולה לעבוד במשרה מלאה אם שעות העבודה במשק חופפות לשעות של הילדים במסגרות?".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
גם פבל ואנבל פוברצ'יק מיבנה עובדים במשרה מלאה. יש להם תינוק בן 9 חודשים. "שנינו חיוניים בעבודות שלנו, אני בודק תוכנה ואשתי שפית במסעדה", אומר פבל. "אנחנו לא יכולים להיעדר, אז אנחנו מזעיקים את הסבתות או מזמינים בייביסיטר. עכשיו, בחופש הגדול אנחנו משלמים 2,500 שקלים על חודש מלא כשבעצם הילד נמצא בגן רק חמישה ימים ובשאר החודש הוא איתנו כי ככה זה עובד.
"בנוסף, אנחנו משלמים עוד אקסטרה לקייטנה בסך 900 שקלים. ואז בסוף יולי יש שבועיים שצריך להסתדר לבד. כאילו לא מספיק שהוצאנו מעל 3,000 שקל, עכשיו אנחנו צריכים גם לקחת חופש. זה מקומם אותי מאוד. הפתרון האידיאלי מבחינתי הוא להוסיף להורים, עד גיל מסוים של הילד, עוד ימי חופש. לפחות שיהיה לנו משהו חוקי להיאחז בו".
ולמה בכלל צריך חופש גדול? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
