מי עומד מאחורי המהפכה העולמית שבפתח?
שרשרת פיגועי הטרור ברחבי העולם, התעוררות האסלאם הקיצוני, דעיכת האיחוד האירופי, הקיטוב המעמיק בין המגזרים והקהילות - מגלים כי העולם הולך ומתפורר. ככל שנקדים ונהיה מודעים להתפתחות הזאת, נוכל להיערך נכון לשינוי ולמנוע את האסונות שבדרך
בשיתוף קבלה לעם
כדי ליזום מהפכה חברתית אפקטיבית, דרוש לנו דבר אחד בלבד: רצון עז לשינוי מיידי של אופן ההתקשרות הבלתי-נסבל בין בני האדם.
על-פי-רוב, שינוי שכזה הוא תוצאה מדרישה של מעמד מסוים הסוחף אחריו המונים אל עבר מטרה ברורה, אבל לא כל הפיכה מולידה בהכרח מהפכה של ממש. מתי כן? רק לאחר שנוצרו יחסים חדשים שמביאים לארגון מחדש של המבנה החברתי ושל המוסדות שבו. כאשר השינוי הזה נעשה קבוע, אפשר לומר שהמהפכה הצליחה. בדרך זו, למעשה, החלו רוב המהפכות הגדולות בעולם לאורך ההיסטוריה: המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, המהפכה הבולשביקית, מהפכות "אביב העמים" באירופה וגל מהפכות "האביב הערבי" במזרח התיכון.
השאלה היא איך עלינו לנהוג במקרה הפוך, כאשר מתחוללים מהפכות, התקוממויות ומשברים המשנים את פני החברה האנושית, ולראשונה, אין לנו שום יכולת לשלוט על המתרחש? התוצאה כבר נגלית לנגד עינינו: העולם הולך ומתפורר והאנושות שוקעת במבוכה.
קריאת השכמה כלל עולמית
מדי יום ביומו העולם מופתע ומוטרד בו-זמנית מההתרחשויות הדרמטיות במערכת הבינלאומית, בפרט מהתהפוכות הקיצוניות במדינות המפותחות: מאירועי הטרור המחרידים באירופה המעודדים עלייה חדה בלאומנות מימין, מה"ברקזיט" שמאותת על סופו הקרב של האיחוד האירופי, מהליכי הטיהור המחריפים כנגד ניסיון ההפיכה בטורקיה, מגלי המהגרים המוסלמים המשוטטים בין היבשות וממערכת הבחירות בארה"ב שהידרדרה לשפל של כל הזמנים. חוסר היציבות הגלובלית הוליד כאוס, הקשר המצופה בין סיבה לתוצאה כמעט ואינו מתקיים, וכל עוד קצב האירועים המשונים גובר, קשה עד בלתי אפשרי לקבל החלטות.
על אף הטכנולוגיה המתקדמת ואמצעי התקשורת המשוכללים, לא ניתן לצפות תהליכים מראש, לקבוע תוכניות ממשלתיות, לתכנן אסטרטגיות לטווח ארוך, לסגור תקציבים ולנהל. החשש מפני התפרצות מלחמת עולם שלישית אוחז ברבים, והוא גובר נוכח הניסיון הקודם שנצבר והוכיח, שגם בריתות ביטחוניות, הסכמים ואמנות עלולים להיות מופרים בשעה הגורלית. מתקרית לתקרית חוסר השליטה מתבהר לכל דרג מדיני מקבל החלטות - החל ממנהיגים, יועצים ומנהלים ועד לפקידים הזוטרים ביותר. לכולם ברור שכדי להנהיג מדינה במאה העשרים ואחת, צריך לנהל את העולם כולו.
מלינארי לגלובלי, מאני לאנחנו
כאשר מנתחים את התהליכים שמובילים אל המשבר העולמי הנוכחי, יש לקחת בחשבון שחקן נוסף שנכנס למגרש: בחברה האנושית מתחילה להיפרשׂ בהדרגה רשת קשר גלובלית ואינטגרלית, שהופכת כל אלמנט לחלק בלתי נפרד מהשלם, ממש כמו איברים בגוף האדם. לא מדובר על תהליכי הגלובליזציה המוכרים שכל תכליתם לשמש ליצירת שיתופי פעולה עסקיים בינלאומיים, אלא על רובד עמוק יותר של היחסים בינינו, רצון משותף שהיה נסתר מחושינו, וכעת הולך ומתגלה כרשת יציבה ואחידה של ערבות הדדית.
במבנה הרמוני שכזה, החוקיות פועלת אחרת: אין אדם חשוב יותר או פחות מהזולת, אין מדינה בולטת יותר או פחות משאר המדינות. מתחשבים זה בזה ובכולם באופן שווה, דאגה שנובעת מתוך המשותף בינינו. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב ב"הקדמה לספר הזוהר": "בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד לבער את הרצון לקבל לעצמם, ורק להשפיע לחבריהם, אז יתבטלו כל הדאגות, וכל אחד יהיה בטוח בחיים בריאים ושלמים. אמנם בזמן שלכל אחד רצון לקבל לעצמו בלבד, מכאן כל הדאגות, הייסורים, המלחמות והשחיטות, שאין מפלט מהם".
כל עוד אנחנו ממשיכים להיאחז בתפיסה האגואיסטית הטבעית לנו, ולא מסתגלים אל החוקיות הגלובלית החדשה, הפער הולך גדל. כתוצאה מכך קיימת תנודתיות גבוהה, המשברים מכים בנו בזה אחר זה, והתקווה היחידה שנותרת בידנו היא לצפות למוצא פיהם של מנהיגי העולם, שהם עצמם חסרי אונים ואין באפשרותם לחזות את ההתפתחויות ולהקדים תרופה למכה.
איך לנהוג בעולם מקושר?
מפסיקים לטמון את הראש בחול. הסדר השתנה, ואת החוקיות החדשה ואת אוזלת ידה של השיטה הנוכחית, אי אפשר לעצור או להכחיש. אם בעבר הרגשנו מבפנים דחף טבעי להשתנות, ובכוח ההפיכה הבאנו לשינוי פני החברה האנושית, היום העולם דוחק אותנו לפינה, ולוחץ עלינו להשתנות ולבנות יחסים חדשים: בין אדם לחברו, בין בעל ואישה, בין הורים וילדים, בין עובד ומעביד, בין בנקאים לתעשיינים, בין פולטיקאים לאזרחים.
גל המשברים שפוקד אותנו בשנים האחרונות, ומתעצם בחודשים האחרונים, הוא רק העתקה של מערכת היחסים האגואיסטית בינינו. ביטוי של החוליה השבורה ברשת הקשר בינינו, שאותה עלינו לתקן. כך התרסק הקומוניזם, כך התנפץ החלום האמריקאי וכך מתפרק האיחוד האירופי. כל מערכת - ובכלל זה מערכת כלכלית-חברתית - שאי פעם פרחה או דעכה, היא תוצאה ישירה של היחסים בינינו.
נקודת המפנה של האנושות אינה תלויה בעוד מהפכה רדיקלית חסרת תקדים, אלא במהפכה תפיסתית, מהותית, רוחנית, כזאת שתגרום מהפך בלב כל אדם ואדם. במקום לדאוג לעצמנו, עלינו לדאוג לזולת; במקום אני, אנחנו!
מגמה לאחדות עולמית
"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. כי זה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור" ("כתבי בעל הסולם").
הדור האינדיבידואליסטי שלנו מחויב להתחיל לצעוד בדרך של אחדות וערבות הדדית. רק כך נהיה מותאמים לרשת הקשר העולמית שמתגלה. כדי להימנע מלהגיע אל פי התהום, עלינו לשים לב לתמרורי האזהרה שמופיעים בשולי הדרך ומכוונים אותנו לפַתח רגישות זה לזה ולהתחבר בינינו מתוך הכרה, בגרות ואחריות.
חכמת החיבור, חכמת הקבלה, היא המענה המדויק לפירוד שהולך ומעמיק בינינו. היא השיטה שביכולתה לפתח בנו נחיצות להתקשרות הדדית ולקירוב איש לרעהו. הרב קוק כותב בשבח החכמה: "דווקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות" (אגרות ב'). מוטב שנקדים ונפתח את ספרי הקבלה כדי ללמוד כיצד לבנות את הקשר הנכון בינינו, כך נפעל בהתאם לחוקי הטבע השואף תמיד להרמוניה ולאיזון. אז נדע אילו מערכות חיים הכרחיות לקיומנו, וכיצד עלינו לבנות אותן כדי להפוך את החיים לטובים יותר.
הרב ד"ר מיכאל לייטמן עומד בראש תנועת "קבלה לעם
" העולמית, ומדי יום מעניק שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66
ובאתר האינטרנט. התנועה מזמינה את כולם לבוא וללמוד את חכמת החיבור המבוססת על כלל היסוד של העם שלנו, "ואהבת לרעך כמוך". לפרטים על מעגלי שיח חווייתיים ברחבי ישראל ועל מסלולי הלימוד של מכללת "קבלה לעם" התקשרו לטלפון 1-700-509-209.
לפנייה לכתב/ת 
