היום לפני: המכתב שהוליד את הפצצה
77 שנה למכתב איינשטיין-סילארד, שהוציא לדרך את תוכנית מנהטן לפיתוח פצצת האטום
2 באוגוסט 1939: מלחמת העולם השנייה תפרוץ רק בעוד חודש, אבל רוחות המלחמה כבר מורגשות היטב. ארצות הברית אמנם מקפידה להלכה לשמור על ניטרליות ביחס למשטר הנאצי בגרמניה, אבל קובעי המדיניות, ובראשם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, מודאגים מאוד. לכל ברור שבשלב זה או אחר יצטרכו לבחור צד.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
מדע בדקה: כריתת יערות לטובת ייצור שמן
האם אפשר לשפר את כושר המחשבה בעזרת תרופות?
אותה דאגה הורגשה היטב גם בקרב המדענים. ההתפתחות העצומה שחלה בפיזיקה בעשורים הקודמים, ובמיוחד תורת היחסות של איינשטיין והתפתחות מכניקת הקוונטים, פתחו עבור האנושות את הדלת לאנרגיות העצומות האגורות בגרעיני האטומים. אם גרמניה, שהצמיחה כל כך הרבה פיזיקאים מובילים, תהיה הראשונה שתמצא איך לנצל את האנרגיות האלה לנשק, כל העולם יכרע ברך לפניה.
באופן לא מפתיע, לדאגה הזאת היו שותפים מדענים יהודים רבים. אחד מהם היה הפיזיקאי האמריקני ממוצא הונגרי ליאו סילארד (Szilárd), שהיה הראשון שחזה את תגובת השרשרת הגרעינית והבין היטב את משמעותה ואת הפוטנציאל שלה לפיתוח נשק.
סילארד, שלמד בברלין וברח משם עם עליית הנאצים לשלטון, חזה כבר בראשית שנות ה-30 את המלחמה המתקרבת והאמין שהיא תוכרע על ידי מי שיחזיק בנשק החזק ביותר. בשנת 1938 הוא היגר לארצות הברית ומיד החל להפיץ את חששותיו מפיתוח פצצה גרעינית גרמנית. יחד עם עמיתיו המדענים היהודים יוג'ין ויגנר ואדוארד טלר הוא החליט לפנות לאלברט איינשטיין ולשכנע אותו בסכנה המתקרבת, בתקווה שהמוניטין שלו יסייע להם לשכנע בכך גם את הנהגת המדינה.
לא היה פשוט לשכנע את איינשטיין. המדען המפורסם היה פציפיסט מוצהר והתנגד בתוקף לנשק ולמלחמה. אולם סילארד וחבריו הביאו בפניו עובדות כבדות משקל: הגרמנים החזיקו בידיהם כמויות עצומות של אורניום, בין השאר ממרבצי האורניום הגדולים בצ'כוסלובקיה שנכבשה זמן קצר קודם לכן. כמו כן היו להם חשש עז מתוכניותיו של הפיזיקאי הגרמני הנודע ורנר הייזנברג, שעסק גם הוא בתחום הביקוע הגרעיני.
איינשטיין השתכנע, וצירף את חתימתו למכתב שכתב סילארד לרוזוולט. במכתבם הם הזהירו את הנשיא מתוכנית הגרעין הגרמנית והמליצו שארצות הברית תמהר לפתח בעצמה נשק ביקוע. "ייתכן שתהיה אפשרות ליצור תגובת שרשרת גרעינית במסה גדולה של אורניום, שתאפשר לייצר כוח אדיר... פצצה יחידה כזאת, שתינשא בספינה ותתפוצץ בנמל, תוכל להשמיד את הנמל כולו, יחד עם חלק מהאזור הסובב אותו", הזהירו. ועם זאת הם גם סברו בטעות ש"פצצות כאלה תהיינה כבדות מדי לתובלה אווירית".
"לאור המצב", סיכמו, "ייתכן שתראה לנכון לקיים תקשורת רצופה יותר בין הממשל לקבוצת הפיזיקאים העובדים על תגובות שרשרת באמריקה", והמליצו לרוזוולט למנות איש קשר משטעמו שיפקח על הפעילות המחקרית בנושא.
המכתב נמסר לכלכלן אלכסנדר זקס כדי שימסור אותו לנשיא, אך שליחותו התעכבה בסופו של דבר עד 11 באוקטובר של אותה שנה. רוזוולט נענה והקים מיד את הוועדה המייעצת לאורניום, שהקצתה כבר למחרת 6,000 דולר לניסויים בנייטרונים במעבדה של אנריקו פרמי. היוזמה התגלגלה בהדרגה ממשרד למשרד, וב-7 במרס שלחו סילארד ואיינשטיין מכתב נוסף לנשיא כדי להאיץ בו לקדם את פיתוח הפצצה.
בעקבות זאת מינה הנשיא ועדה מייעצת חדשה ומימן ניסוי ביקוע ראשון באוניברסיטת קולומביה. במאי 1943 הוחלט לבסוף להוציא לפועל תוכנית מסודרת לפיתוח הפצצה, ומשרדה הראשי הוקם במנהטן. "פרויקט מנהטן" נולד. בתוך שנתיים בלבד, ב-16 ביולי 1945, הוכתר המאמץ בהצלחה בניסוי טריניטי, שבו פוצצה פצצת הביקוע הראשונה בעולם. שלושה שבועות לאחר מכן, ב-6 באוגוסט, הוטלה פצצת הביקוע "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה והעולם נכנס לעידן הגרעיני.
ותוכנית הגרעין הגרמנית? היא החלה באפריל 1939 אך התקדמה בעצלתיים והתמקדה בעיקר בחקר מים כבדים. גרמניה הנאצית מעולם לא העניקה לה את העדיפות והמשאבים שהיו דרושים להשלמתה. גם הבריחה של רבים מהמדענים המובילים מגרמניה בשנות ה-30 הקשתה על המשטר לקדם את המחקר הדרוש לפיתוח הפצצה. בשעת כניעת גרמניה בראשית מאי 1945 תוכנית הגרעין שלה עדיין הייתה רחוקה מאוד מיישום.
איינשטיין עצמו התחרט בדיעבד על תרומתו לפיתוח הפצצה ובמכתב ששלח לכימאי לינוס פאולינג תיאר זאת כשגיאה הגדולה בחייו. הוא אמר שהצידוק היחיד לפיתוח הפצצה היה בעיניו האפשרות שהגרמנים יעשו זאת ראשונים, ואלמלא כן לא היה נוקף אצבע למען פיתוח הפצצה. גם סילארד שינה את דעתו לגבי הפצצה, וכשהתברר שגרמניה עומדת להפסיד ניסח עם איינשטיין מכתב נוסף, בניסיון לשכנע את רוזוולט לא להשתמש בנשק גרעיני, בגלל הנזק והחורבן שיביא. גם עצומה שיזם בנושא, בחתימת 155 מדענים מפרויקט מנהטן, לא הגיעה לידי הנשיא החדש הארי טרומן ולא מנעה את הטלת הפצצה.
וכך, יוזמה של מדענים שנזעקו להגן על העולם מפני האיום הגרמני, נוצלה לבסוף נגד האיום היפני והביאה לעולם נשק מטיל אימה שנוכחותו ממשיכה לאיים על העולם גם כיום, ואפילו ביתר שאת. האם הייתה הצדקה לפצצה? האם הייתה מפותחת בכל מקרה? כמו הרבה שאלות של "מה היה אילו", לעולם לא נדע.
הכתבה פורסם באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן
לפנייה לכתב/ת 
