שתף קטע נבחר

העבר האפל של ספקיות מסכות הגז

"ידיעות אחרונות" חושף: משרד הביטחון, המשטרה, השב"ס ומכבי האש בישראל משתמשים כבר שנים רבות בציוד אב"כ שמיוצר על ידי שתי חברות גרמניות. עכשיו מתברר: שתיהן סיפקו מסכות גז לחיילים הנאצים שהפעילו את תאי הגזים באושוויץ. החברות בתגובה: "סיפקנו מסכות לעם הגרמני, מגנים את הזוועות". משרד הביטחון: "המידע על עברן לא מוכר לנו"

"ידיעות אחרונות" חושף: במשך עשרות שנים, מאז מלחמת ששת הימים, רוכשת ישראל מסכות ומסנני אב"כ משתי חברות, האחת גרמנית והשנייה גרמנית לשעבר וכיום אמריקנית. עכשיו מתברר כי אותן חברות היו אלה שייצרו וסיפקו לחיילים הנאצים בתאי הגזים במחנה אושוויץ את ציוד ההגנה מפני הגז – אותו גז ששימש להשמדה המונית של יהודים.

 

החברות הן דראגר (Drager) מהעיר ליבק ו־MSA (לשעבר Auer) מברלין. הן משווקות בארץ כבר שנים מסכות ומסנני אב"כ כספקיות ראשיות ונהנות מפטור ממכרז. הציוד שלהן נרכש על ידי משרד הביטחון, נציבות הכבאות, רכבת ישראל, המשטרה, שירות בתי הסוהר ועוד. דראגר היא חברה משפחתית גרמנית, ואילו Auer נרכשה עוד ב־1958 על ידי MSA האמריקנית, אבל המפעל שלה בברלין עדיין פעיל.

 

השימוש במסכות על ידי הנאצים עולה מתחקיר רשמי של יד ושם תחת הכותרת "מידע על החברה שייצרה מסכות גז לשימוש בתאי הגז על ידי הגרמנים". התחקיר מתבסס על ספרו של ההיסטוריון הצרפתי ז'אן קלוד פרסאק, שחקר את טכנולוגיות השימוש בתאי הגזים באושוויץ.

 

בספר מתואר בפירוט רב כיצד הפעילו חיילי האס.אס את התאים ובאילו חומרים ואמצעים השתמשו, עד רמת המיכשור. נכתב כי "כל חייל שעסק בהשמדת יהודים היה חייב לקבל מסכה כחלק מציודו הקבוע. השתמשו בצבא הגרמני בדגם GM38. הפילטר למסכה יוצר במפעל Auergesellschaft (מפעל Auer) בברלין, ודראגר סיפקה את המסכות לצבא הגרמני".

מחנה אושוויץ בפולין (צילום: AP) (צילום: AP)
מחנה אושוויץ בפולין(צילום: AP)
 

לפי הספר, במסכות GM38 השתמש הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, כבר מ־1938, והמסכות שייצרו שתי החברות שימשו את החיילים הגרמנים להגנה מפני כימיקלים. המסכות יוצרו במספר צבעים, כמו למשל צבעי חול לחיילים שהוצבו באפריקה. מסכות ה־GM38 היו מאוד מתקדמות לזמנן, וכללו מיקרופונים. חלק מהמסכות שימשו גם את הטייסים הנאצים.

 

בהמשך הספר, תחת הצילום של מסכה הנושאת את האות J (לא ידוע אם יש קשר למלה "יהודים") יש פירוט על דגם הפילטר שלה שנועד להגן מפני גז ציקלון B, ששימש להשמדת היהודים. הפילטר יוצר במפעל Auer בברלין.

 

במסמך שנראה כהוראות בטיחות לחייל הנאצי, כפי שתורגם לאנגלית בספרו של פרסאק, נכתב באחד הסעיפים "הגנה מפני גז: כאשר משתמשים עם גז הציקלון השתמשו רק בפילטרים מיוחדים שעליהם מסומנת האות J (כחול־חום) ממפעלי Auergesellschaft בברלין ו־Dragerwerk בליבק. אם הגז דולף דרך המסכה, עזבו את המבנה מיידית והחליפו פילטרים אחרי בדיקת המסכה והתאמתה כדי לראות האם הם הדוקים".

 

גם ינשופי המשטרה

הפרק השחור בתולדות שני המפעלים לא מנע מגופים ממשלתיים וציבוריים בישראל לרכוש מהם לאורך עשרות שנים מסכות ופילטרים. בין הגופים שרכשו ציוד של שתי החברות: רכבת ישראל, נציבות הכבאות והמשטרה. כך, למשל, רכשה המשטרה מחברת דראגר את מכשירי הינשוף לבדיקות שכרות של נהגים. גופים אלה גם פירסמו מכרזים לתחזוקה ולבדיקה של הציוד, ומהם ניתן ללמוד כי יוצר על ידי שתי החברות.

 

כך, למשל, פורסם מכרז של רכבת ישראל ל"תחזוקה ובדיקה תקופתית למערכות נשימה פתוחה של חברת MSA בפטור ספק יחיד". נציבות הכבאות פירסמה מכרז ל"ערכות וחלקים לשמע ודיבור למסכות מנ"פ (מערכת נשימה פתוחה) של MSA". ובמכרזים של משטרת ישראל נכתב על "החזקת ציוד חומרים מסוכנים של מנ"פ Auer ספק יחיד"; "תחזוקה וטיפולים של מנ"פים דראגר התקשרות ספק יחיד"; ו"תחזוקת ציוד חומרים מסוכנים, חליפות מיגון מנ"פ דראגר".

 

ח"כ אורן חזן (הליכוד) כבר מכין בימים אלו הצעת חוק להישנות מקרים כאלו בעתיד בצירוף המסמכים מיד ושם שהגיעו לידיו.

 

עוד על רכישת הציוד המקיפה של ישראל משתי החברות אפשר ללמוד מספרו של עמוס גזית, המפיץ של מוצרי דראגר בישראל, שבו נכתב רבות על היחסים עם החברה הגרמנית. כבר בשנות ה־50, מסתבר, ייבאה חברת עמוס גזית מסכות וציוד אב"כ. 4 ימים לפני יום העצמאות של 1967, כשהייתה אווירה מתוחה בארץ בחודשים שלפני מלחמת ששת הימים, שהה גזית בקופנהגן. הוא כותב בספרו שקיבל באותו יום טלפון למלון מבכיר במשרד הביטחון: "עזוב הכל וסע מיד למפעל דראגר בליבק. בתוך 48 שעות תקבל רשימת ציוד שדרוש לנו מיידית. ביום שלישי יצטרף אליך מישהו לארוחת הבוקר, ויזדהה במספר קוד. זה עניין רגיש, אנחנו לא רוצים מלכודות". גזית כתב ששינה את כל מסלול הנסיעה המתוכנן, ולמחרת בצהריים כבר היה בליבק.

 

אדם עם שם קוד מסר לגזית רשימת קניות ענקית בארוחת הבוקר במלון, והסביר לו את מידת נחיצותה. בשולחן אחר, צדדי, המתין להם נציג מפעל דראגר, מר ווייט. "הקושי היה לקבל מדראגר מסכות גז ומערכות אב"כ למקלטים גדולים, וציוד למערכת הגנת אב"כ לבונקר הפיקוד העליון שבו ישב הרמטכ"ל יצחק רבין. בין פריטים היו גם מסכות גז להגנת אזרחים", כתב גזית.

 

נציג דראגר סירב למלא אחר ההזמנה וטען שהמנכ"ל, ד"ר הנריק דראגר, לא מאשר את העסקה. גזית ביקש לדבר עם דראגר ונקבעה פגישה בביתו. בפגישה שלף דראגר מסמך מתיקו, חתום על ידי בכיר בממשל הגרמני, ובו נכתב: "הנריק יקירי, אני מבקש ממך לא לספק ולו מסכת גז אחת לישראל'. גזית שאל ממתי המסמך ונאמר לו "אתמול בלילה". גזית ענה: "מצוין. את העסקה סיכמנו ביום שני, והיום יום שישי". לפי המתואר בספר, "דראגר התכנס בעצמו, מזל יין, הרים טלפון ואמר: 'נא להתחיל לארוז את המסכות'". משרד הביטחון דאג שמטוס אל על ינחת בהמבורג ולאסוף את הציוד.

 

גזית גם מתאר בספרו מבצעים במעורבות דראגר, כולל באי שדואן במפרץ סואץ. כוח של סיירת צנחנים בפיקוד האלוף מתן וילנאי הרים בשלמותו מתקן רדאר רוסי שהיה מחובר בקורות פלדה, אחרי שחתך אותן באמצעות מכשור ריתוך של דראגר. ובמלחמת יום כיפור השתמשו בבית החולים זיו בצפת ציוד הרדמה, הנשמה וטיפול נמרץ מתוצרת דראגר.

 

במלחמת המפרץ הראשונה, מיד אחרי הפלישה העיראקית לכוויית ב־1991, הזמין גזית מסכות גז דראגר. "קניתי את כל המלאי, ועוד לפני שצה"ל חילק מסכות מכרתי הכל", כתב גזית. כ־3 חודשים אחרי פרוץ המלחמה היה צורך להחליף 6 מיליון פילטרים, לייצר ערכות לתינוקות וברדסים ולמלא את מחסני המסכות. בשיתוף הרמטכ"ל דאז, דן שומרון ז"ל, התקיימו פגישות, כולל נסיעה לגרמניה ופגישה עם ד"ר דראגר, בסיומה נחתם חוזה להזמנת 2.1 מיליון פילטרים.

 

המפעל בישראל לרענון ערכות מגן נפתח בישראל באוקטובר 1992 בנוכחות ד"ר דראגר, אישי ציבור ובכירי משרד הביטחון. עם תום הפרויקט נסגר המפעל והועתק בחזרה לגרמניה. החברה השנייה, MSA, סייעה בהקמת מפעלים בישראל, לייצור מערכות גז פילטרים למערכת הביטחון.

 

"מוצר מהטובים בעולם"

מחברת דראגר נמסר בתגובה: "מאז נוסדה דראגר ב־1889, פיתחנו מכשירים, מערכות ושירותים שמגינים, תומכים ומצילים חיי אדם. מוצרים אלה משמשים לגופי הגנה ביטחונית ובטיחות הציבור. אחרי שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון ב־1933, דראגר קיבלה מספר הולך וגובר של הזמנות ממשרד הביטחון הגרמני, כדי לפתח מה שידוע היה אז כמסכות גז לעם".

 

מחברת MSA נמסר: "כחברה שיסודותיה נשענים על אתיקה, הגינות ומחויבות להגנה על אנשים, MSA מגנה בחריפות את הזוועות כלפי האנושות על ידי גרמניה הנאצית. במשך יותר ממאה, המשימה היחידה שלנו הייתה להגן על בריאותם וביטחונם של עובדים בעולם. המסכות של MSA סייעו להגן על כבאים, שוטרים, צוותי חירום, עובדי תעשייה וחיילים, כולל בצבא הישראלי. MSA האמריקנית לא סיפקה ציוד לגרמנים במלחמת העולם השנייה, אלא רכשה את מפעל Auergesellschaft ב־1958, זמן רב אחרי שסיפק מסכות גז לצבא הגרמני".

 

מכבאות והצלה נמסר: "אנו רוכשים משתי החברות ציוד נשימתי מציל חיים בשל היותו מוצר איכותי מהטובים בעולם. נציבות הכבאות לא ממליצה לגופים ביטחוניים לרכוש ציוד זה".ׁ

 

ממשרד הביטחון נמסר: "שתי החברות הן ספקיות מורשות של משרד הביטחון. הטענות באשר לעברן ההיסטורי אינן מוכרות לנו".

 

הידיעה פורסמה הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים