הנס של המאבטח שנפצע בפיגוע: "ניצחתי למרות הכול"
אחרי שלושה שבועות שבהם היה מחוסר הכרה והערכות הרופאים שלא יתעורר, הצליח צביקה כהן לעשות את הבלתי אפשרי לאחר שהותקף בגרזן על-ידי מחבל והשתחרר לביתו. "הדבר הראשון שאעשה: אחבק את הילדים"
מתנת יום ההולדת של המאבטח שנפצע אנושות בפיגוע: כמעט חצי שנה לאחר שהתנדנד בין חיים למוות יצא המאבטח צביקה כהן לביתו לאחר חודשים של שיקום אינטנסיבי בעקבות הפיגוע שבו הותקף בגרזן על-ידי מחבל במעלה אדומים בחודש פברואר האחרון.
הרופאים אמרו למשפחתו שאם אי-פעם יקיר לבם יתעורר, זה יהיה נס. כהן, שיחגוג ביום ראשון יום הולדת 48, התעורר לאחר שלושה שבועות שבהם היה מחוסר הכרה והועבר לשיקום של ארבעה חודשים בבית לוינשטיין. שם הוא עבר פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכן טיפולים על ידי קלינאיות תקשורת ופסיכולוגים. בתקופה הראשונה היה פלג גופו השמאלי של צביקה משותק, ככל שחלף הזמן השתפר מצבו. "עכשיו אני מסוגל לאכול ולהתרחץ לבד, מצליח ללכת ולהביע את עצמי הרבה יותר טוב מאשר לפני כמה שבועות", אמר.
בבית חיכו לו אשתו סימה וילדיו גבריאל (19) שבימים האחרונים התגייס לצה"ל, התאומים תהילה ומשה (13) וליאור בן ה-10. "דבר ראשון אחבק את הילדים. אני בעיקר מתגעגע אליהם", אמר צביקה בחיוך שלא יורד מעל פניו.
"אני גאה בעצמי שהצלחתי להשתקם ואין לי ספק שאחזור לעצמי לחלוטין. ניצחתי למרות הכול. אני גיבור. החלום שלי הוא לחזור לשגרה היומית", הוא אומר בעיניים נוצצות. "אני חושב שהאופטימיות והחיוך הם שעזרו לי להתגבר. אני פותח דף חדש בחיים".
מנהל המחלקה לשיקום חבלות מוח, ד"ר ירון סחר, משוכנע גם הוא שצביקה יחזור לעצמו לגמרי. "כבר היום הוא עצמאי לגמרי", אמר.
הוא זוכר היטב את הלילה הנורא ההוא שבו הותקף על ידי אחמד נאסר, פלסטיני שעבד במסעדה בקניון: "הייתי בחדר הבקרה. שמעתי נקישה בדלת. זה היה אחמד שבא לקחת מפתחות של הקניון כדי להכניס פועלים. פתאום הוא הניף גרזן והיכה אותי פעם אחר פעם. בלי רחמים. בראש, בגב, בצוואר, ביד. ניסיתי להתגונן. נלחמתי בו, עד שהתמוטטתי. הכרתי אותו עשרה חודשים. היינו חברים. עישנו ביחד, שתינו קפה ביחד, והוא בגד בי. למרות הכול אני לא שונא ערבים, רק אותו. אסור להכליל".
הטרור היכה במשפחה פעמיים: לפני 16 שנה הותקף אחיו של צביקה בסכין על ידי מחבל שעלה למונית שלו, ונפצע קשה מאוד. עד היום לא חזר לעבודה. "אני מתרגש ושמח לחזור הביתה", מסכם צביקה, שביקש להודות לצוות בית לוינשטיין ובהם המרפאת בעיסוק רותם אליאב, קלינאית התקשורת לדיאנה ארניסיבה צ'רני ובעיקר לבני משפחתו שליוו אותו לאורך כל ההתמודדות הקשה.
לפנייה לכתב/ת 
