כאן כדי להילחם: רפאל נדאל לא מוותר על ריו
גם הכאבים בכף היד והעובדה שהטורניר האולימפי לא מעניק נקודות דירוג לא גרמו למדורג חמישי בעולם להישאר בבית או על מיטת הטיפולים. בדיוק בגלל זה הוא יהפוך להיות אחד הסיפורים המרתקים של המשחקים
הטורניר האולימפי נאלץ להתמודד בשבועות האחרונים עם פרישות של שחקנים בולטים, פרישות מאכזבות ונזק תדמיתי. אבל לפחות אצל כוכב אחד פצוע, כאוב וחבול, הוא עדיין הדבר האמיתי.
סביר להניח שטניסאים אחרים במצבו הנוכחי של רפאל נדאל היו מוותרים מראש על הניסיון לקחת חלק באירוע, במצב שבו הוא לא מעניק נקודות דירוג לאלה שמחליטים להשתתף בו ומקדם אותם. אלא שמבחינתו של אחד השחקנים שמשקפים בצורה הטהורה ביותר את הרוח האולימפית המשחקים בברזיל הם הרבה מעבר לנקודות דירוג. הם עניין תרבותי כמעט, חצי-דתי, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו רק כי אתה "קצת" מוגבל והיד "מעט" כואבת.
טניסאים אחרים במצבו היו יכולים לנהוג אחרת. נדאל בטקס הפתיחה(צילום: אורן אהרוני)
ביום שני הוא נחת בריו וידע להעריך את מה שלרבים מרגיש ונראה טריוויאלי. "עבור כל שחקן שאוהב להתחרות מדובר באירוע גדול", אמר בטבעיות והוסיף מיד: "אני לא במצב בו רציתי להיות, אבל לפחות אני כאן. לפני שבוע לא הייתי בטוח בזה". בהזדמנות אחרת הודה: "זה ברור שמצב היד שלי לא אידיאלי. אם לא היה מדובר באולימפיאדה, לא הייתי לוקח את הסיכון". המפרק עדיין מפריע לי, אבל לפחות המצב לא החמיר".
נדאל יודע שזה לא מובן מאליו, ובעיקר שהוא בכלל לא היה חייב להיכנס להרפתקה הזאת. הוא היה יכול לנוח בזמן ששחקנים אחרים מתרוצצים בלי לקבל על כך תמורה של ממש (לפחות חומרית) ולהרוויח זמן מנוחה קריטי לקראת רגעים חשובים שמצפים לו העונה בלוח הזמנים, כמו טורניר סוף השנה ואליפות ארצות הברית. הוא גם יודע שבהחלטה שלו לשחק בכל שלוש המסגרות יכולה להיות השפעה שלילית על חומרת הפציעה שלו.
אבל נדאל לא עשוי מהחומרים מהם עשויים הספורטאים שמוותרים על האולימפיאדה, ובדיוק בשל כך הוא יהיה ה-סיפור שלה, בעיקר אחרי שבחר להשתתף למרות הכל בטורניר היחידים (בנוסף לשיתוף הפעולה המרתק עם גרבינייה מוגורוסה בזוגות מעורבים ועם מארק לופז בזוגות). מה שקרה לו בשנה האחרונה הרי היה לא פחות מטראגי, והחזרה לריו נראתה כמו מתכון לתסריט הוליוודי. בדיוק מפני שכרגע היא נושאת איתה ריח של מאמץ ומלחמה נגד הנסיבות היא מעניינת כל-כך ואומרת המון על האופן שבו נדאל ייזכר כשיפרוש בעוד לא הרבה שנים, לפחות בתחומי ספרד.
קאמבק שיכול לשנות את עונה
הזכיות בטורנירי ההכנה לרולאן גארוס במונטה קרלו וברצלונה העונה הפכו את ההתנגדות שלו לנובאק ג'וקוביץ' למאיימת הרבה יותר, אפילו מתבקשת, אבל אז הגיעה הפרישה המתסכלת בגלל הפציעה החוזרת בכף היד שהרסה הכל וגם אילצה אותו לפרוש מווימבלדון.
2016 הייתה השנה הרביעית בחמש השנים האחרונות שבה נדאל פרש מגראנד-סלאם. זו השנה השלישית מאז 2012 שבה הוא לא רק נאלץ לוותר על השתתפות במייג'ור, אלא גם מוסיף לכך הדחה בסיבוב הראשון או השני מטורניר בסדר גודל דומה. זה אומר הרבה. וזו בדיוק הסיבה שהשבוע הקרוב בברזיל יכול להיות אירוע משנה עלילה אמיתי מבחינתו, סוג של קרש הצלה לעוד עונה מוזרה.
נדאל בבייג'ינג. זכרונות מתוקים מהאולימפיאדה(צילום: AFP)
בניגוד ללא מעט קולגות, נדאל משוגע על האולימפיאדה. יש לו מהאירוע הזה זיכרון אחד מתוק במיוחד; ב-2008, השנה השנייה הכי טובה בחייו המקצוענים אחרי 2010 המבריקה, הוא דהר עד לגמר וניצח בו את פרננדו גונזלס הנהדר בשלוש מערכות. כדי להבין את הדכדוך המסוים שהשתלט על הטורניר הנוכחי בהשוואה לגרסאות קודמות שלו צריך לזכור כי הזכייה ההיא סידרה לנדאל את המקום הראשון בדירוג העולמי, על חשבונו של פדרר.
לאולימפיאדת לונדון 2012 נדאל לא הופיע בגלל פציעה (הפעם בברך), עוד עניין שהופך את הכמיהה שלו להצלחה בריו לחזקה מתמיד. העומס עליו, במיוחד במצבו השברירי, יהיה עצום. הוא יבלה זמן לא מבוטל על המגרש ויעייף את עצמו לדעת בחום הלוהט של ברזיל, אבל מבחינתו של אחד מסמלי הספורט המובהקים של ספרד ומי שנשא את דגל המשלחת בטקס הפתיחה כבר אמרנו שהאולימפיאדה גדולה בערכה מכל תחרות אחרת - ומכאן שעליו לעשות מה שנדרש כדי להגדיל עד למקסימום את סיכוייו למדליה. גם קפטנית הנבחרת הספרדית, קונצ'יטה מרטינס, מבינה את זה היטב. "הוא האופציה הטובה ביותר שלנו למדליה", הודתה, "ויעשה עבודה יוצאת מהכלל".
הצלחה באולימפיאדה יכולה להחזיר לו את החיוך לפנים(צילום: AFP)
נדאל אמנם שמר על כושר בשבועות האחרונים (גם עם אנדי מארי), אבל מאז ה-27 במאי לא ערך משחק רשמי. מדובר ביותר מחודשיים של פסק זמן כפוי, עמוק בתוך העונה ובזמן שהשחקנים האחרים חיו להם את חייהם. בימים האחרונים הדיווחים סביבו התערבבו בשמועות, לצד אי הבהירות באשר למצבו בכוורת שלו ניסו לשדר עסקים כרגיל מהולים באופטימיות זהירה. דודו ומאמנו טוני סיפר כי קצב האימונים הוגבר כדי להכשיר אותו בזמן, ועדיין, הנסתר היה רב על הגלוי עד שהעשן הלבן יצא.
כדי להגיע לחצי הגמר הוא יצטרך לעשות משהו יוצא דופן. לא צריך לספר לנדאל עד כמה מעבר מאימונים מאומצים ככל שיהיו לאינטנסיביות של משחקים ארוכים יכול להיות מפרך, גם אם בעקבות היעדרותם של שמות נוצצים כמו פדרר, מילוש ראוניץ', דומיניק תים ותומאס ברדיך כמות המוקשים שאיתם הוא יבוא בחיכוך הצטמצמה.
אבל אם נדאל והיד הפצועה יעשו את הבלתי ייאמן ויצלחו את המסע הוא יכול להיות גם מתוק מאי פעם, אפילו בשביל אחד שכבר ראה, טעם וחווה הכל כמו רפאל נדאל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
