הארי פוטר על הבמה: הקסם עדיין עובד
המחזה "הארי פוטר והילד המקולל", שמבוסס על ספריה של ג'יי קיי רולינג, מתחקה אחר הקוסם האהוב בבגרותו ומתפקד בו בעת כמופע קסמים אפל ואופטימי. עם דמויות שנעלמות בבת אחת, יורות ברקי אש מהשרביט ומרחפות באוויר בקלילות, קשה שלא להיסחף לספקטקל המרהיב שעל הבמה
כמי שהעביר חלק ניכר משנות 20-ה שלו בקריאה קדחתנית על משחקי קווידיץ' וכישופי אהבה, תגובתי הראשונה לשמועה שפרק חדש בעלילות הארי פוטר ייצא לעולם כהפקת תיאטרון הייתה חרדה. כשהתגלה כי ההפקה החדשה מורכבת מלא פחות משתי הצגות ברצף, כל אחת כשעתיים וחצי אורכה, החרדה התחלפה בבעתה. האם החלק השמיני בסדרה האהובה ימצא את הרמיוני, רון והארי בוחשים בקדירה מהבילה על במה עירומה, בעודם נושאים נאום נמלץ בן חמש שעות על וולדמורט הרשע?
לונדון ושאר העולם הביעו דאגות נוספות. בדומה למחול השדים שהתחולל סביב כל יציאה של ספר או סרט בסדרה, הפסטיבל התקשורתי סביב "הארי פוטר והילד המקולל" הלך והתעצם עם כל פרט קטנטן ששוחרר, והגיע לשיאו בסערה הציבורית שהתעוררה עם ליהוק השחקנית השחורה נומה דומזווני לתפקיד הרמיוני גריינג'ר. ידועה בדעותיה המתקדמות ומחזיקת חשבון טוויטר פעיל במיוחד - ג'יי קיי רולינג קראה למתנגדים גזענים ובירכה על ההחלטה.
כמידת הדאגות, כך מפלס המכירות. 175 אלף כרטיסים ששוחררו לפני חודשיים לתקופת ההרצה נמכרו בתוך 24 שעות. מאז, בכל יום, עמדו מעריצים בתורים סביב בניין תיאטרון פאלאס בווסט אנד בלונדון, בתקווה לקנות כרטיסים שהוחזרו, היות ומחירם של המסופסרים הגיע 900-ל פאונד ברשת. במקביל, הספר החדש, שהוא למעשה התסריט של שני חלקי המחזה, שבר שיאי הזמנות בארצות הברית וניצב כבר עכשיו בראש רשימות רבי המכר. עם ההשקה הרשמית של המחזה בשבת האחרונה, העסק רק תפס תאוצה. מבקרי התיאטרון הנחשבים של ה"ניו-יורק טיימס" ו"הגרדיאן" הכתירו את המחזה כאירוע תיאטרלי מסחרר, כל הכרטיסים עד מאי 2017 אזלו, וההצגה הוארכה בשבעה חודשים נוספים.
כאחד מבני המזל שהצליחו להשתחל לתיאטרון פאלאס, אני מאושר לדווח: ההייפ מוצדק. עוד בכניסה לאולם - שקירותיו מעוטרים בסמלים של הוגוורטס - הפקת "הארי פוטר והילד המקולל" מאותתת לאוהבי הסדרה כי צפויה להם חוויה שונה מזו שאליה הורגלו במחוזות הספרות והקולנוע. קרייני ההצגה, שמבקשים להשקיט את הטלפונים הסלולריים, פונים אל הקהל כמורים בהוגוורטס שנוזפים בתלמידים סוררים. סגנון דיבורם, שיתחלף לאורך ההצגה, משולב בה ומעיד על השינויים בעלילה.
הבמה עצמה מרהיבה. תפאורה מינימלית אך ורסטילית מקימה לחיים את כל המרחבים המוכרים מהעולם שבראה רולינג בספרים: רציף מספר תשע ושלושה רבעים, היער האסור, משרד הקסמים, אזקבאן ועוד. אבל ההישג המרשים ביותר הן הסצנות שבהן הגיבורים לומדים, מתאמנים ומבצעים לחשים. דמויות נעלמות בבת אחת, מחליפות צורה, יורות ברקי אש משרביטי קסם ומרחפות באוויר ללא מאמץ.
במובן הזה, "הארי פוטר והילד המקולל" הוא מחזה על קסמים שמתפקד בו בזמן כמופע קסמים. לאורך ההצגה, הקהל משתנק בהפתעה הן בתגובה לכשפים בעלילה והן לאלו שמבוצעים מולו על הבמה. בשונה מחוויית הצפייה בסרטי הארי פוטר, הצפייה במחזה היא חוויה בולענית ששואבת את הצופה אל תוך מרחב משותף ומעצימה את הקשר בין הסדרה לאוהביה. אל תתפלאו אם בתום חמש שעות שבהם סוהרסנים מרחפים מעל ראשכם, קוסמים עטויי גלימות רצים בין כיסאותיכם ודגלים של אוכלי מוות מתנוססים מול פניכם - תצאו אל רחוב צ'רינג קרוס ותנסו להשקיט את צפירות האוטובוסים בצווחת סילנציו פרועה.
אבל מה שהופך את "הארי פוטר והילד המקולל" לחוויה עמוקה יותר מהצגות אחרות בעלות תקציב מנופח, הוא הסיפור שכתבו יחד רולינג, המחזאי ג'ק ת'ורן והבמאי ג'ון טיפני, ושמתחיל 19 שנה לאחר סיום הסדרה. המחזה עוקב אחר דמויותיהם של הארי, הרמיוני ורון - כעת בסוף שנות 30-ה לחייהם - ואחר ילדיהם, אבל הגיבור הבלתי מעורער של המחזה הוא אלבוס סוורוס פוטר, בנם השלישי של הארי פוטר וג'יני וויזלי, שמתחיל את לימודיו בהוגוורטס תחת הצל הכבד של מורשת אביו המפורסם. מערכת היחסים מלאת הקונפליקטים בין האב לבנו תוביל למסע בזמן של אלבוס וחבריו, אל התקופה המכריעה בעברם של הוריהם; מסע שיחולל שינויים מכריעים בהווה וייאלץ את שלישיית החברים הוותיקה וילדיהם להתאחד נגד חזרתו האפשרית של וולדרמורט.
את העלילה המפותלת סוחב על כתפיו קאסט מרשים של שחקני תיאטרון בריטים, שמצליח להשכיח די מהר את כוכבי הסרטים - דניאל רדקליף, אמה ווטסון ורופרט גרינט. במיוחד בולט ג'יימי פארקר, שנכנס בקלילות לדמות הקשה ביותר למיתוג מחדש ומגלם בחינניות חנונית את הארי פוטר המבוגר, שמנסה להתמודד עם גידול ילדים, תחזוק קריירה ושאר צרות של גדולים. גם סאם קלמט, שמגלם את בנו בן 12-ה של הארי, מיטיב לשלב בין מרד נעורים, פגיעות ילדית ואומץ לב. יסלחו לי אלוהי התקינות הפוליטית, אבל החוליה החלשה היא נומה דומזווני, שמעניקה פרשנות פומפוזית מדי לדמותה של הרמיוני, והופכת את השקדנית הלחוצה-אך-מפתיעה לאישה קפוצת תחת במשרה מלאה.
לא הכל מושלם, כמובן. מסע בזמן הוא מכשיר עלילתי שנשחק עד לזרא, וההצגה על חמש שעותיה מסורבלת לעיתים ועמוסה. אבל עלילת המחזה, שבוחנת את היחסים המשתנים של אלבוס עם חבריו ועם אביו על רקע יקומים אלטרנטיביים, נותרת לרוב סוחפת ודנה באופן מורכב בכל התמות הידועות של הסדרה: מיתמות ואובדן, דרך משפחה וחברות ועד גזענות ופשיזם. ההחלטה להתמקד הן בחבורה המקורית בחייה הבוגרים והן בדור ההמשך יצרה היפוך מעניין בדמותו של הארי, שהופך במחזה מילד יתום שמצולק מאובדן הוריו לאב שבעצמו מזניח ומאכזב את בנו.
במובן הזה, עלילת המחזה מרמזת כי כל ילדות, אפילו המאושרת ביותר, מסומנת בקללת האובדן, ברגעי אכזבה, בגידה וניכור שמובנים אל תוך היחסים בין הורים לילדיהם. מתחת לאפקטים המרהיבים ולקסמים הצבעוניים, אם כן, המחזה מכיל זרם תת-קרקעי של אפלה וקדרות, אבל סופו הטוב מבטיח לנו שחברות, פתיחות לאחר ובקשת סליחה מאפשרות להפוך את קללת היתמות למקור של אהבה וצמיחה. האיזון האופטימי הזה, בין אימה לקסם ובין אפלה לאור, איזון שהוא לב ליבה של הסדרה המקורית, פועם עכשיו, בתנופה מחודשת, גם ב"הארי פוטר והילד המקולל".
הכתבה המלאה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
