"אוכלים רק מתוק בארוחת הבוקר"

בשיתוף תנובה

משפחת מוצה, אחוזת ברק

המשפחה

נתב"ג

נוגה ודניאל נפגשו בשדה התעופה ב-2003. היא עבדה כסלקטורית בחברת ארקיע, הוא שירת כשוטר במשטרת ההגירה בשדה התעופה. ב-2008 נישאו. "כמה אירוני", מגחכת נוגה, "שאף פעם עוד לא חזרנו לשם כדי לטוס יחד לחופש".

המשפחות ששיתפו ברצון לשינוי

"לא מבשלים ארוחת צהריים בבית"

"לא אומרים לילדים 'אסור' על אוכל"

אין לנו מספיק ארוחות משפחתיות יחד

מבצע משה

ב-1984 עלה דניאל, שהיה אז ילד בן שמונה, עם משפחתו מאתיופיה לקריית-גת שבדרום. נוגה גדלה דווקא בצפון הארץ, בקריית-טבעון.

האירוע

ב-2008 נוגה למדה רוקחות בירושלים ודניאל סופח למחוז כדי להיות קרוב אליה. בבוקר ה-23 באוקטובר אותה שנה, בעת סיור בשכונת גילה בעיר, הבחינו דניאל והשוטרת שעבדה עימו בצעיר שעורר את חשדם.

כשדניאל ביקש לבצע חיפוש בחפציו שלף הצעיר סכין, דקר את דניאל כמה פעמים בפלג גופו העליון והחל להימלט. למרות פציעותיו הקשות הצליח דניאל לשלוף את אקדחו, רדף אחרי המחבל, והצליח לירות ולפגוע בו.

לפני שנעצר בידי עוברי אורח ושוטרים הספיק המחבל לדקור למוות את תושב השכונה, אברהם עזורי (87) ז"ל. דניאל, שנפצע קשה מהדקירות, פונה לבית החולים שם נותח וחייו ניצלו.

בוקר מתוק

נוגה מתעוררת בשש ושותה נס קפה עם רבע כפית סוכר חום, ותמיד עם עוגייה או פרוסת עוגה. הילדים שותים שוקו ואוכלים ביסקוויט. "כבר כילדה התרגלתי לאכול משהו מתוק בבוקר, וכנראה שהעברתי את זה גם לילדיי", מסבירה נוגה. דניאל מסתפק בכוס קפה שחור.

מפנקים את הילדים. משפחת מוצה(צילום: אלעד גרשגורן)

צהריים

הילדים נמצאים במסגרות עד השעה ארבע אחר הצהריים ואוכלים שם ארוחת צהרים. "בדרך כלל כשהם חוזרים הביתה הם רעבים מאוד ורוצים לשתות שוקו ולאכול חטיף או עוגיות", מספרת נוגה. "רוב המתוקים אצלנו בבית הם עוגות ועוגיות, לא שוקולד".

דניאל

אוכל מסודר בתחנת המשטרה. בבוקר כריכים, בצהריים ארוחה בשרית חמה עם תוספות. אוהב מאוד בשר, וגם המון חריף.

נוגה

משתדלת להביא לעצמה ארוחת צהריים ארוזה מהבית, אבל זה מצליח רק לעיתים רחוקות. "אני מנסה לשים לי בקופסה שניצל ואורז, או כריך. אם אני לא מספיקה אני מנשנשת בעבודה ביסקוויטים ופירות יבשים.

אני עובדת לבד מול קהל. אם יש לי זמן אני מחממת את האוכל שהבאתי. אם יש עומס, אני חיה רק על הנשנושים הקטנים".

פינוק

"דניאל מאוד מפנק את הילדים", מספרת נוגה. "הוא לא יכול להגיד להם 'לא'. בימים שהם איתו אחר הצהריים הוא נותן להם מה שהם רוצים. יכולים להיכנס למכולת ולצאת עם כל מיני ממתקים וחטיפים מיותרים".

מאסטר-שף

דניאל הוא הבשלן בבית. "לפני כמה עונות הוא ניגש למיונים לתוכנית מאסטר-שף", חושפת נוגה, "אפילו עבר כמה מהשלבים הראשונים. הוא אלוף, מכין הכל. שניצלים, עוף, בשר, גולש, מרקים".

שתייה

בדרך כלל שותים מים, אבל יש בבית גם שתייה מתוקה - בעיקר שתייה קלה, תה קר, מיץ תפוזים. אין שתייה מוגזת.

ארוחת ערב

בדרך כלל ארוחה חלבית שכוללת סלט, חביתות או ביצים קשות, טונה, קלחי תירס.

אינג'רה

"כשגרנו בקריית-גת, קרוב למשפחה של דניאל, הוא היה מכין לנו אוכל אתיופי. גם אינג'רה, שזה לחם שטוח כזה. יש שם הרבה מאכלים חריפים. הוא מאוד אוהב חריף, ולהפתעתי גם הילדים התחילו לאהוב".

ספורט

"אני יודעת שאנחנו צריכים, אבל אנחנו לא מצליחים בכלל להגיע לזה", מתנצלת נוגה.

הכי מפריע

"ארוחת הבוקר, בעיקר לילדים", נאנחת נוגה. "הם התרגלו למתוק הזה. הייתי רוצה לתת להם משהו בריא שיהיה מהיר להכנה ולאכילה. גם כשהם חוזרים אחר הצהריים הביתה אני מעדיפה שיאכלו משהו בריא יותר, ולא יחפשו לנשנש מתוקים. גם התזונה שלי לא מסודרת: אני יכולה להעביר ימים שלמים בלי ארוחה חמה, רק עם ביסקוויטים ופירות יבשים".

הדבר שהכי מפריע למשפחת מוצה זה ארוחת הבוקר המתוקה של הילדים, אבל אם נסתכל על כל היום של הילדים נמצא שזה "מתחיל" בארוחת בוקר מתוקה, אבל גם ממשיך בארוחת צהריים שאנחנו לא יודעים מה הם אכלו בה, בעוגות (כי נוגה תמיד אופה שיהיה משהו מתוק בבית) ועוגיות אחה"צ (כי דניאל לא יודע להגיד להם "לא" ), ובלפעמים שתייה מתוקה.

ברור שנוגה ודניאל צריכים ללמוד להציב גבולות. הם צריכים להחליט מה חשוב עבורם באמת, וללמוד להגיד לילדים "לא" בצורה סמכותית ואסרטיבית. לפנק את הילדים זה לא אומר לתת להם מה שהם רוצים.

הרי אם היו רוצים עכשיו למשל וויסקי- גם היינו "מפנקים" אותם ונותנים להם? ברור שלתת לילדים משהו שגורם להם נזק, זה לא פינוק! דניאל יכול לפנק את הילדים למשל ע"י יציאה איתם לטיול או רכיבה בפארק הקרוב, או לשחק איתם בכדור בגינה. כך הם יתפנקו באמת גם בזמן איכותי, כייפי ונעים עם אבא וגם בפעילות שמועילה לבריאותם (הפיזית והנפשית!).

נוגה חייבת לעצמה שינוי משמעותי בהתנהלות האכילה שלה במשך היום. "בית בריא" לא אומר רק ילדים בריאים. זה מתחיל בנו וביחס הכבוד שאנחנו ההורים נותנים לגוף שלנו ולהזנתו. הילדים, גם אם הם לא נמצאים שם ולא רואים מה אכלנו בעבודה, קולטים את האנרגיות ואת האווירה וההתייחסות הכללית שלנו לעצמנו, ויש לזה השפעה מכרעת במתן דוגמה אישית לגבי האופן בו הם יתייחסו לגופם.

ועוד קצת טיפים:

כשהילדים חוזרים הביתה מאוד רעבים כדאי להציע להם אוכל אמיתי כגון כריך טעים או אפילו ארוחה חמה (כי אין לנו מושג מה אכלו בצהרון). אפשר גם לשים מראש על השולחן פירות וירקות חתוכים באופן מגרה ומזמין לאכול.

על נוגה לדעת שלא חייבים "שיהיה תמיד את המשהו המתוק" בבית ולא חייבים לאפות מחדש בכל פעם שנגמרה העוגה הישנה. אין כמעט דבר שקשה לעמוד בו יותר מעוגה ביתית טרייה, מריחה וטעימה שלרב עוד עומדת חשופה על השיש במטבח.

לדניאל אני ממליצה לא לאכול פעמיים ביום ארוחה חמה היות וזה יקשה עליו לקבל את רב הערכים התזונתיים להם הוא זקוק. אני ממליצה לו לשבת עם כל המשפחה בארוחת הערב גם אם אינו רעב כ"כ עדין, כדי שכולם ירוויחו את כל הטוב שיכול לצאת ממשפחה שיושבת יחד לאכול. כך הוא גם יאכל מעט ארוחה חלבית, ואם יהיה עדין רעב, מאוחר יותר יוכל להשלים.

לגבי הספורט

יותר קשה להתחיל לעשות ספורט כשקוראים לו "ספורט" ויותר קל לחשוב על להניע את הגוף למטרת הנאה. המשפחה יכולה ביחד או לחוד, למצוא פעילויות שהם אוהבים ולנסות להעדיף לבלות יחד בפעילות כגון טיולים, משחקי כדור, רכיבה על אופניים וכו' במקום באכילה.

ולסיום, יש דבר אחד נדיר ונפלא אצל משפחת מוצה, אשר דרכו ניתן יהיה להתחיל לשנות את הבית "לפחות מתוק" והוא שהילדים מתעניינים מה בריא ומה לא בריא לאכול! בעצם, הילדים "מרימים להם להנחתה" את ההזדמנות להעביר מסרים חשובים בלי שיחשבו "כחופרים" (כי הם שאלו), וכעת מה שנותר זה לדעת איך להעביר לילדים מסר שיעניין אותם.

את זה אני ממליצה לעשות לא דרך "בריא" ו"לא בריא", אלא דרך שני דברים שבאמת מעניינים ילדים בגילאים האילו והם - "עושה אותך יותר חזק" ו"עוזר לך לגדול"!