כנס העתידנים: בין חלל לתרבות פופולרית
פאנל של מדענים-אמנים התכנס במסגרת תוכנית הקיץ של אוניברסיטת החלל הבינלאומית, וניסה להגדיר את הקשר בין תרבות פופולרית ומדע בדיוני, לבין חקר החלל ופיתוח טכנולוגי
במובן רחב, קלארק עצמו גילם את ההיתוך הלא מאוד טבעי בין מדע לבין תרבות פופולרית, בהיותו חוקר-סופר, כזה שידוע בזכות שני קצוות העשייה שלו באותה מידה. בסרטון יוטיוב שהקליט לכבוד יום הולדתו ה-90, זמן קצר לפני מותו בשנת 2008, אמר קלארק כי "מכל אלה, הייתי רוצה שיזכרו אותי כסופר, כזה שמבדר קוראים אבל גם מותח את גבולות דמיונם".
ייתכן שהבחירה הזו של קלארק מסמנת את ההבנה העמוקה שלו, שמתיחת גבולות הדמיון האנושי חיונית לחקר החלל ולפיתוח טכנולוגי לא פחות משעות מעבדה. על התווך שבין גילוי להמצאה – תרבות פופולרית שקשורה במדע בדיוני היא מקדם כמעט נבואי, שמוכיח את עצמו בכל פעם מחדש: ה"רומבה", שואב האבק הרובוטי שמטייל בסלון הביתי בטבעיות מוחלטת, הופיע למשל בסדרת האנימציה "הג'טסונים" (1962); ה"האברבורד", הסקייטבורד המעופף שהופיע ב"בחזרה לעתיד 2" (1989) כבר הומצא ורק מחכה לפיתוח מסחרי; וכמובן - כמעט כל מה שראינו ב"סטאר טראק" - החל מטאבלטים, דרך מדפסות תלת-מימד וכלה ב"גוגל גלאס", הן טכנולוגיות קיימות ונגישות היום. גם החזיונות הדיסטופיים שמופיעים היום בסדרות מצליחות דוגמת "מראה שחורה" – נדמים כנמצאים במרחק נגיעה מהמציאות הטכנולוגית העכשווית.
בנקודת ההשקה הזו עסקו ארבעת חברי הפאנל, בהנחיית פרופ' כריס וולש מאוניברסיטת החלל הבינלאומית: ד"ר כריסטופר ריילי, שהחל את הקריירה שלו כמדען רק כדי להבין שהוא בכלל רוצה לעשות סרטים, המוכר שבהם - "בצילו של הירח", עוסק במשימות המאוישות לירח; אריק צ'וי, מהנדס חלל שגם כותב ועורך ספרי מדע בדיוני; טים אוטו רות, אמן קונספטואלי; ואנה ברזזניסקה, גם היא יוצרת סרטים. הפאנליסטים הציגו פרויקטים שונים ודנו באופן שבו חקר החלל מזין את היצירה שלהם.
צפו בקטע מתוך הסרט "בצילו של הירח":
מעניין במיוחד היה הפרויקט הנוכחי של ברזזניסקה, "The future of forever", פרויקט קולנועי תיעודי שנמצא עדיין בשלבי מחקר ועוסק, ברוח ניאו-פוטוריסטית, בעתיד של האנושות. הפרויקט הזה מעניין לא רק משום שהוא מקיף את הקצוות האקסצנטריים של הקונפליקט בין האנושי לטכנולוגי – בהם פיתוח של בינה מלאכותית, קולוניזציה של מאדים והתנועה הטראנס-הומניסטית, השואפת בין היתר למקסם את יתרונות הטכנולוגיה עד למצב של חיי נצח. הוא מעניין גם משום שהוא מביא לידי ביטוי כיוון השפעה הפוך, שבו המדע והטכנולוגיה מגדירים מחדש את האופי של פרויקט קולנועי, ושל תרבות בכלל.
ברזזניסקה מתארת את הפרויקט הזה כמכלול: חווית צפיה ב-VR, כלומר בטכנולוגיה של מציאות מדומה, תוכן אינטראקטיבי נלווה ואפילו אפליקציה חדשנית שמשתמשת במידע ובנתונים קיימים מנאס"א, כדי לייצר משחק ריאליסטי שמדמה מסע למאדים. במובן הזה, הפרויקט השאפתני אותו היא מביימת מבטיח להוות בעצמו גשר ממשי בין תרבות לבין מדע וטכנולוגיה.
תפישת החלל כסְפָר חדש עבור המין האנושי, כזה שאינו תחום ושגבולותיו אינם מוגדרים, משרתת בסופו של דבר את המבט האינטרוספקטיבי - עלינו, כפרטים בודדים וגם כחברה. מרגע שמקלפים את הסקרנות המדעית, נחשפות שאלות גדולות ומורכבות, שנוגעות לחיפוש אנושי אחרי משהו "גדול יותר". לא אלוהים, לא חוצנים ולא יד נעלמה שמארגנת את הכאוס - כי אם יכולת אנושית יוצאת מגדר הרגיל, השראה.
לפנייה לכתב/ת 
