"אהבה עיוורת": שוב רימו את הצופים
עם מתמודדים חמודים, סיון קליין בתפקיד הפסיכולוגית בשנקל ומפגשים שטחיים שכבר ראינו בתוכניות שידוכים קודמות, "אהבה עיוורת" עדיין מנסה למכור את האשלייה שהמראה החיצוני לא משחק תפקיד בעולם הדייטים ושמשתתפיה יצליחו למצוא אהבה על המסך
והפעם בפינתנו 'רגע של פיכחון': דייטים ראשונים - על אחת כמה וכמה בליינד דייטים - הם יקום קטן ונבזי, מזיע ומוכה קלישאות. שני זרים שמנסים לנקז אל 30 דקות החסד של הרושם הראשוני את כל מה שהם היו רוצים להיות, ובו זמנית להבין אם הבנאדם שמולם הוא מה שהיו רוצים שיהיה. מדובר בריטואל מתיש, לגמרי לא נינוח ולרוב משעמם, שאין בו כמעט כלום מהמורכבות המעניינת של מערכות יחסים ארוכות טווח. אישית, אעדיף בכל רגע נתון לצפות בערב שקופיות מטיול מאורגן לאירופה הקלאסית של אנשים שאני לא מכירה, מאשר להיקלע לבליינדייט.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"Stranger Things": וינונה ריידר תחזיר אתכם לאייטיז
עירום מלא - ואפס סקס אפיל: על "Naked Attraction"
"זה המצב": יש מה לתקן, ולא רק במדינה
ובכל זאת, אל בליינד דייט מסוג כזה - רק עם פחות מגע אנושי - הושלכנו הערב (א', 21:20) על ידי "אהבה עיוורת", תוכנית השידוכים החדשה של ערוץ 10. שלושה כאלה ליתר דיוק, כלומר שעה נטו של דו-שיח מתנשף, צחקוקים נבוכים, דמעות על לבבות שבורים ואינסוף רגעים מתים וחסרי משמעות.
כל היופי הזה מתרחש כשסתויסטה (שילוב של סתיו ואסטה לה ויסטה. לא משנה), תל אביבית צעירה, מנסה לבחור בין שלושה בחורים שמוציאים אותה - יותר נכון את מצלמת הגו-פרו' שהוצמדה להם לחזה - לדייט כלשהו, מבלי שהיא תדע איך הם נראים. ואם זה לא מספיק, ברקע יושבת סיוון קליין ונוזפת בה בפולנית או מתפקדת על תקן פסיכולוגית בשנקל.
איפשהו במהלך קיומה של האנושות השתרשה החשיבה שהמראה החיצוני הוא גורם מתעתע ושהדבר הנכון והמוסרי יהיה לשקלל אותו החוצה ממשוואת המשיכה, כי רק משיכה שלא תיקח בחשבון את המראה החיצוני תוכיח שמדובר ב"אהבת אמת". לא יודעת למה, אולי מדובר בקונטרה לעובדה שמראה חיצוני דווקא הופך יותר ויותר משמעותי בעולם שלנו ועוד ועוד מאמץ וכסף מושקעים בניסיון של אנשים להיראות טוב יותר. החיים מוכיחים שגם אנשים שלא נראים כמו בר רפאלי מוצאים אהבה, ובכל זאת אנחנו מרגישים צורך לשנמך את הגורם הזה. זה קרה ב"דייט בחשכה" כמו גם בלא מעט שעשועונים אחרים, וזה קורה גם כאן.
סתויסטה היא בחורה מקסימה, מצחיקה ושרוטה כפי שמכתיב סף הדרישות התל אביבי מבחורות בנות 28 שגרות מעל שוק לוינסקי עתיר האקשן (להלן: יונה). בנוסף, היא גם נראית מצוין. ב"אהבה עיוורת" טורחים להראות לנו אותה בביקיני על הים, מתרגלת יוגה, מגלגלת הולה הופ, ובאופן כללי מבהירים לנו שהבחור בר המזל שיזכה בה בסוף לא יתעוור.
גם הבחורים שבחרו לה חמודים אחד אחד בדרכם, באמת. הם עושים כמיטב יכולתם כדי להביא את עצמם לפורמט הפוקימונים הזה. אבל זאת משימה כמעט בלתי אפשרית כשסתויסטה נאלצת לעבור בין שלושתם כל שלוש דקות ולעתים נדירות מצליחה להעמיק מעבר לעולם המונסודיום גלוטומט השטחי ממילא של הבליינדייט.
ממש כמו אנשים בבליינדייט, גם תוכניות שידוכים לוקחות את עצמן ברצינות תהומית. החלום שלי הוא שתוכניות שידוכים יפסיקו למכור לנו שאנשים שמשתתפים בהן אמורים לצאת מהם עם אהבה. יש לא מעט דרכים להצדיק תוכנית כמו "אהבה עיוורת". מצדי תקראו לזה מסמך דוקומנטרי על אופיו של הבליינדייט, או שתעשו מזה ממתק ציני כמו "בליינדייט" של דנה מודן ורועי לוי. רק תפסיקו לרמות את עצמכם ואותנו. כשאדם יוצא החוצה במטרה למצוא לעצמו חברה לחיים, הוא מצויד ברשימת קניות - כן, גם כזאת שכוללת מראה חיצוני - שברוב המקרים מתנפצת מול המציאות, ואני מתכוונת לזה במובן החיובי. אנשים הם דבר מעניין, בהנחה שהצלחתם להביא את הצד המעניין שלהם, כן? אנחנו לא צריכים את ההסוואה הסמי-מוסרית או את האגדה עם ההפי אנד כדי שנתעניין בהם.
