רק אפשטיין לא הודח / עמיר פלג

אפשטיין, כמו מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג ומחליפו ביחידה לספורט הישגי דני אורן, הם הרעה החולה של הספורט המקומי. לא חלילה שטילוב, פולק או טומרקין. בניגוד לספורטאים, שעובדים באמת קשה, המדען הדגול ושות' עוברים מאולימפיאדה לאולימפיאדה ורוצים שנניח להם. כאילו שזאת קליניקה פרטית כשלמעשה מדובר בקליקה

עמיר פלגפורסם: 08.08.16 , 08:56

"אין, אין מספיק ידע על מנת להבין. הנטייה הטבעית של אנשים שלא מבינים זה מיד הולך למקומות של זלזול ורשעות, זה בא מתוך בורות". כך נשמע גם אתמול מולי אפשטיין, גונב הדעת הרשמי של משלחת ישראל לריו, אחרי עוד יום של ביזיונות ספורטיביים.

גילי כהן וגולן פולק, שכשלו בגדול מול יריבים נחותים בהרבה, דווקא לקחו אחריות והודו שהם כועסים על עצמם. אבל לפי דוקטור אפשטיין דבריהם נובעים כנראה מתוך זלזול ורשעות.

דווקא לקחה אחריות. גילי כהן(צילום: אורן אהרוני)

גם שלשום, אחרי שאלכס שטילוב התרסק, החוצפן שעובד במכון וינגייט ושותף מלא למצבו העלוב של הספורט הישראלי, דיבר כמו מדען בעל שם עולמי ממכון ויצמן וניסה למרוח אותנו. "הציפייה משטילוב הייתה לעלות לגמר", אמר אפשטיין. "כל סיפור אחר של מדליה לא היה ריאלי לחלוטין". מעניין, כי שטילוב עצמו הצהיר שהוא "הכי רעב בעולם" ו"יכול לזכות בכל תחרות". כנראה דיבר מתוך בורות.

אפשטיין, כמו מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג ומחליפו ביחידה לספורט הישגי דני אורן, הם הרעה החולה של הספורט המקומי. לא חלילה שטילוב, פולק או טומרקין. בניגוד לספורטאים, שעובדים באמת קשה, המדען הדגול ושות' עוברים מאולימפיאדה לאולימפיאדה ורוצים שנניח להם. כאילו שזאת קליניקה פרטית כשלמעשה מדובר בקליקה.

רוצה שיניחו לו. לוסטיג(צילום: אורן אהרוני)

הבדיחה העצובה היא שאפשטיין גם מפרשן למעשה על עצמו, שזה בערך כמו שאלי אוחנה חילק ציונים להתאחדות, או מירי רגב לממשלה. שיא השיאים היה כשהחוצפן סיפר אתמול על מסרון עם הנחיות שקיבל מאריה זלינגר: "הוא אומר שלא צריך לבייש את הספורטאים מול המצלמה. ראיון חיובי זה אחרי ניצחון, אחרי הפסד אין מה לדבר". הבנתם? תקשורת זה רק בשביל ניצחונות.

זלינגר הוא מאמן כדורעף שקיבל סכומי עתק כדי להוביל את נבחרת הנשים לאולימפיאדה - וכשל בגדול. לכן, כמו אפשטיין, גם הוא מגן לכאורה על הספורטאים, אבל למעשה מנסה לחפות על כישלונו.

גם הוא כשל. זלינגר(צילום: יובל חן)

כשהג'ודאים התראיינו, ניצבה לצידם בפוזה של סוהרת דוברת הוועד האולימפי - תמונה שכמותה ראיתי פעם במשלחת צפון-קוריאה. אבל עם התקשורת בימינו אין צורך בכך. לרשות הוועד עומדים פרשנים מטעם, שתודרכו מבעוד מועד לרסן את הביקורת (כן, זה אמיתי), או ילדים עם מיקרופונים דוגמת החנפן שישב אתמול באולפן ואמר: "יש כאלה שלא מבינים בספורט אבל יודעים לשנוא". עיתונאי עאלק.

"החבר'ה האלה הם בין הג'ודוקא הטובים בעולם", סיכם אפשטיין. "ברגעים האלה צריך לחבק". בהחלט, את החבר'ה האלה אפשר לחבק ולחזק. אבל את העסקנים, הטייחים וגונבי הדעת חייבים לסלק.