אולימפיאדה זה לא כדורגל / טור

יאנג האוראן הסיני נחשב לסנסציה של ממש בענף הקליעה. לפני שנתיים כשהוא בן 18 בלבד, יאנג הוכתר לאלוף העולם לבוגרים תוך שהוא משאיר מאחור קלעים עתירי ניסיון.

אתמול, יאנג התחרה לצדו של סרגיי ריכטר במוקדמות תחרויות הקליעה ברובה אוויר ל-10 מ' באולימפיאדת ריו וסיים במקום ה-31 בלבד, הרחק הרחק מהגמר. שלא לדבר על מדליה. רעידת אדמה בענף? הסנסציה הספורטיבית הגדולה ביותר מאז ה-2:3 בפארק דה פרינס? לא ממש. בענף כמו קליעה דברים כאלו קורים חדשות לבקרים.

בענף שבו פספוס קטן יכול לעשות את ההבדל בין מקום בגמר להתברגות בירכתי הטבלה - קשה מאוד לייצר יציבות ופעם אחר פעם אפשר לראות קלעים בכירים מסיימים תחרויות הרחק מהפודיום. גיא סטריק למשל מחזיק במשותף בשיא עולמי ובאף אחת מארבע הופעותיו במשחקים האולימפיים לא העפיל לגמר.

רק ביום שישי האחרון קים ווג'ין הקוריאני שבר את השיא העולמי בקשתות בשלב המוקדמות, אתמול הוא הודח משלב הנוקאאוט בסיבוב השני על ידי יריב אלמוני. ברור שמדובר בהפתעה, אבל בענף כמו קשתות שהפתעות הן כמעט שמו השני, תרחיש כזה הוא אפשרי יותר ביחס לענפים אחרים. אתם יכולים להעלות על הדעת מצב שבו רץ 100 מ' שובר שיא עולמי בסיבוב הראשון ולאחר מכן מודח בחצי הגמר? לא נשמע סביר...

מדוע אני מתעכב על הסיפורים הללו? כי המפתח לצפייה ביקורתית באולימפיאדה היא הכרה בכך שלכל ענף עולם מושגים שלו שלא בהכרח מתיישב עם עולם מושגים של ענף אחר. מה שנכון לכדורגל, לא בהכרח נכון לג'ודו או לקליעה.

גיא סטריק - שיאן עולם שלא העפיל אף פעם לגמר אולימפי. בקליעה זה תרחיש סביר(צילום: אורן אהרוני)

בימים האחרונים הרשתות החברתיות והשיח הציבורי בכלל מוצפים בביקורת כלפי הישגי הספורטאים שלנו באולימפיאדה. אין שום דבר רע בביקורת - להפך. ביקורת איננה צורמת מעצם היותה ביקורת. מותר לציבור לבקר כל אחד - עסקנים, מאמנים, עיתונאים, שדרים וגם את הספורטאים. בשיח דמוקרטי תקין אף אחד הוא לא טאבו.

ביקורת הופכת לצורמת, כשהמבקר אפילו לא טורח להכיר את כללי המשחק של העולם אותו הוא מבקר (במקרה שלנו: קליעה, ג'ודו, שחייה, או שאר ענפים שלא זוכים לחשיפה גבוהה ביום-יום) ומשליך מסקנות מכללי המשחק

 שהוא רגיל אליהם בענפי הספורט הפופולאריים יותר.

למשפטים ששמעתי בימים האחרונים בסגנון: "ריכטר זכה באליפות אירופה, זה כישלון ענק שהוא לא בגמר", או "מוקי מדורג שלישי אז פחות מארד זה כישלון עבורו", אין בהכרח אחיזה במציאות. לא בכל ענף הדירוג הוא משמעותי ומשקף את תמונת ההיררכיה באופן מדויק כמו בטניס, ממש כמו שלא בכל ענף תואר גראנד סלאם הוא פסגת שאיפותיו של הספורטאי.

אם במקום לרסס ביקורות על אוטומט ממקום של בורות מוחלטת, נדע לקחת נשימה ארוכה, ללמוד לפחות ברמה הבסיסית את עולם המושגים של הענף ממנו מגיע הספורטאי שאנחנו עומדים לצלוב, ורק אז כשאנחנו באמת מבינים על מה אנחנו מדברים, להתחיל לבקר - נוכל ליצור פה שיח ספורטיבי בריא יותר.