בתום 40 שנה: בני ישראל בונים אומה

ספר דברים הוא נאום משה לפני סיום תפקידו וטרם כניסת בני ישראל לארץ המובטחת: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר... וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם (דברים, פרק א', פסוקים א'-ג').

כתבות נוספות בפרשת שבוע כלכלית

בניגוד למחשבה הקונבנציונלית, הנאום אינו מתחיל בסדר כרונולוגי, אלא דווקא בכיוון אחר לגמרי - משה מתחיל את נאומו בחזון כללי, ומיד נוגע בסיפור העומס האישי של הנהגת העם והמסקנה שצריך לגייס שרי אלפים, שרי מאות ושרי חמישים (כעצת יתרו).

החזון - פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם (דברים, פרק א', פסוקים ז' ו-ט').

מדוע להתחיל דווקא עם קושי זה? למשה היו הרבה מאד אתגרים בדרך - חטא המרגלים, חטא העגל, קרח ועדתו ועוד - מה הביא את משה לעסוק בפתיחת נאומו בסוגיית המשא הכבד של המנהיג?

נראה שמשה מבקש להעביר מסר - איך הופכים חברה טובה לחברה מצויינת. לא משנה אם מדובר בעם, אומה או חברה עסקית - הכללים הם אותם כללים.

אחד מספרי הניהול הנפוצים בקרב מנהלים הוא ספרו של ג'ים קולינס: "גלגל התנופה - מטוב למצוין". קולינס מתאר כיצד ערך מחקר במשך 25 שנה בקרב חברות שנסחרות בבורסה, שהפכו מחברות טובות לחברות מצויינות. במסגרת המחקר הוא ניסה לאפיין מספר כללי ברזל שיאפשרו לנתח את המעבר מטוב למצויין.

מטוב למצויין: כללי ברזל

הכלל הראשון הוא בחירת האנשים הנכונים לנסוע איתם, או כפי שהוא מתאר בספרו: "מנהיגי החברות הטובות שנעשו למצויינות החלו לחולל את ההתמרה בחברות אותן ניהלו, על ידי כך שהעלו את האנשים הנכונים על האוטובוס (והורידו ממנו את האנשים הלא הנכונים). רק אחר כך חשבו לאן יסיעו אותו". משמעות הדברים היא שקודם שואלים "מי" ורק לאחר מכן "מה".

הכלל השני הוא "להסתכל ולהתעמת עם העובדות המרות". כל החברות שנעשו למצויינות החלו את תהליך מציאת הנתיב למצויינות על ידי כך שהישירו מבט אל העובדות המרות של המציאות העכשווית. התמודדות מביאה ללמידה, הקשבה ולבסוף לצמיחה ופיתוח.

הכלל השלישי מבוסס על תפישת "הקיפוד" - אם אינכם יכולים להיות הטובים ביותר בעולם בתחום עיסוקכם, הרי שעסק הליבה של חברתכם אינו יכול להוות את הבסיס להפיכתכם לחברה מצויינת. תפישת הקיפוד במהותה היא פשטות - ככל שאתה יותר פשוט, כך אתה יותר מצויין.

קולינס עוזר בתהליך בחינת עסק הליבה הנכון על ידי מענה ל-3 שאלות: מה הדבר שמסעיר אתכם הכי הרבה? מה מניע את המנוף החברתי / עסקי שלכם? ומה שאתם יכולים להצטיין בו יותר מכל אחד אחר בעולם? נראה שמשה רבינו כבר הבין זאת בשלב שבני ישראל אמורים להקים חברה, עם ואומה ונתן את כללים אלה כפתיח לנאומו.

ראשית, הוא מציין את ה"מי" בתור כל האנשים שהוא בחר לעלות איתו "לאוטובוס": שרי האלפים, המאות והחמישים. משה מציין נתון זה, כדי לומר לעם שהדרך מתחילה בבחירת האנשים הנכונים.

לאחר מכן, משה מתאר את חטא המרגלים. חטא שהביא את עונש ההליכה במדבר במשך 40 שנה - חטא בעל היבט משמעותי של איבוד הדרך. הוא מבקש להעמיד את בני ישראל מול העובדות המרות כדי שיתמודדו עם המציאות. יכולתו של העם להכיר את שהיה ללא חסמים - היא זו שתאפשר להם להתמודד וללמוד מהשגיאות להבא. כמו כן הוא מבקש להעביר את עקרון תפישת "הקיפוד" לעם ישראל לפני כניסתו לארץ. 

לסיום משה מסכם ואומר: וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה: לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם (דברים, פרק ג', פסוק כ"א.

עקרון הפשטות בעם ישראל הוא האמונה בקב"ה. אמונה והבנה שאם עם ישראל יעשה את משימותיו, יידע את החזון ויבין כיצד לפעול להשגת החזון - הקב"ה יעזור גם בדברים הקשים. עקרון הפשטות מבטא את העוצמה של בני ישראל כעם.

נראה שהמסר שמשה מעביר לבני ישראל בתחילת דרכם כעם הוא מסר של מצויינות. או כמו שכותב ג'ים קולינס: "טוב הוא אויבו של המצויין, וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שכה מעט בחיינו נעשה מצויין".