תבעה את בנה וכלתה, וניצחה: הם ישלמו לה "מזונות"
בפסיקה נדירה החליט בית המשפט לענייני משפחה לחייב גבר ואשתו לשלם 2,975 שקלים לאמו מדי חודש. האם תבעה את השניים לאחר שהפרו הסכם שבמסגרתו העניקה להם זכויות בנחלה במושב והם התחייבו "לדאוג לכל מחסורה". היא תבעה בין השאר תשלום על דבש, "נסטי" ואלכוהול "כדי להרגיע את עצמה"
השופט העריך שהאישה זקוקה בין השאר ל-300 שקלים לקוסמטיקה, מספרה וטיפוח, 300 שקלים לתרבות ובילוי ול-500 שקלים בגין נסיעות. האישה טענה בתצהיר שהגישה לבית המשפט כי היא זקוקה ליותר מ-12 אלף שקלים בחודש כדי למלא את כל צרכיה. בין היתר טענה שהיא זקוקה ל-320 שקלים בחודש לאגוזי ברזיל, מלך, לוז, פקאן, קשיו ועוד.
היא גם טענה שהיא זקוקה לקילוגרם דבש בשבועיים בסך 120 שקלים בחודש, ואלכוהול (בירה, יין, וויסקי, ערק, וודקה) בסכום של 700 שקלים לחודש "כדי להרגיע את עצמה". עוד טענה כי היא זקוקה לשתי חפיסות שוקולד בשבוע ("קונה רק את אלה עם השקדים"), לחלב סויה, חלב עיזים, עשבי תיבול בסך 120 שקלים לחודש ומשקה "נסטי" אחד ביום.
כאמור, ב-1999 חתמו בנה של התובעת ואשתו על תקציר שממנו עלה שהם חייבים לשאת בהוצאותיה, כולל במגוריה. כך היה עד ל-2005, התאריך שבו הגישה האם תביעה. היא טענה שהם חייבים לה חצי מיליון שקל על השנים שבהן לא שילמו לה דבר. בתקופה זו תמכו באם ילדיה הנוספים, אך כספים אלו ניתנו לה כהלוואה.
הבן וכלתה של האישה טענו מנגד כי מדובר ב"תביעה טורדנית שהוגשה בסכומים מופרזים ומנופחים, ואשר העומדת מאחוריה היא בתה של התובעת" והוסיפו כי אכן התחייבו לטפל בה, אולם לא לדאוג לה מבחינה כספית, אלא בנושאים כמו ניקיון הבית, ניהול חשבונות וכדומה. עוד טענו כי אין לחייבם רטרואקטיבית. הם טענו גם שהאם לא זכאית לדי מזונות משום שהיא מקבלת מדי חודש 3,200 שקלים מהביטוח הלאומי ועוד 2,000 שקלים מהשכרת קרוואן בחצר. לטענתם, אחד הבנים גר עם האם ולכן גם הוא חייב להשתתף בהוצאותיה.
השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע: "כבר בפתח הדברים, אין עליי אלא להביע צער על כי הצדדים לא השכילו לפתור את ענייניהם מחוץ לכותלי בית המשפט". השופט קבע כי אין מדובר בתביעה של מזונות אלא בתביעה כספית "שהוגשה מכוח התחייבות מפורשת של הנתבעים לטפל באם ולדאוג לכל צרכיה".
עוד קבע כי בני הזוג התחייבו כלפי האם: "כפי שבית המשפט בפסק דינו אכף את התחייבות האם להעביר את זכויותיה בנכס לטובת בני הזוג, כך יש לאכוף את התחייבות בני הזוג כלפי האם. לפיכך, ובכל הכבוד, מצבם הכלכלי של בני הזוג אינו מעניינו של פסק דין זה". השופט העיר כי לנוכח התרשמותו הגיע למסקנה כי "הסכומים שנתבעו מופרזים, מנופחים, ושחלק ניכר מהם נעדרים כל קשר לתובעת בפניי. בעדותה של התובעת בפניי, התרשמתי כי לזו מושג קלוש בכל הנוגע להוצאותיה, תוך שהיא מגלגלת את העניין לפתחם של ילדיה".
בין היתר הזכיר השופט שבחקירה לא גילתה האישה ידע רב ברכיבי מזון שטענה כי היא צורכת באופן קבוע. בין היתר נשאלה "את יודעת מה זה טוויסט", והשיבה "אני יודעת טוויסט שרוקדים". כשנשאלה "בונבוניירה את מכירה?", השיבה "מה עושים עם זה?".
כאמור, בסיכומם של דברים, קבע השופט כי הבן ואשתו ישלמו מדי חודש 2,975 שקלים וכי הם רשאיים לקבל בתמורה את דמי השכירות של הקרוואן.
לפנייה לכתב/ת 
