ההורים הגאים של ירדן ג'רבי: "כבר בגיל 3 שאלה איך מגיעים לאולימפיאדה"
במשפחתה של ירדן ג'רבי במושב חרות שבשרון ניתקו טלפונים והתמקדו בצפייה דרוכה בשידור מריו. כשזכתה במדליית ארד אולימפית פילחו קריאות שמחה את השקט. "היא הילדה של כולם", אמר האב. אחותה: "רוצים לטוס אליה לברזיל"
השקט בבית משפחת ג'רבי במושב חרות בשרון התחלף אמש (יום ג') ברגע אחד בפרצי שמחה לאחר שהבת עשתה הישג אדיר וזכתה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בריו. ההורים נורית ושמוליק יצאו וסיפרו על חלום שהתגשם. האב שמוליק: "אנחנו מאושרים. אנחנו נרגשים. ממש אין לנו מילים. באולימפיאדת ברצלונה בשנת 92' ירדן שאלה את נורית 'אימא, איך קונים כרטיס לאולימפיאדה?'. והיא הייתה אז רק בת שלוש. עכשיו היא ילדה של כל עם ישראל, של כולם".
"היום ירדן נתנה הרבה כבוד. התוצאההיא שיש לנו היום מדליה אולימפית וזהו. אנחנו מאושרים", הוסיף האב. "אנחנו מרגישים הכי נפלא שבעולם. היינו במתח גדול מאוד ועכשיו הכול השתחרר. האמנו כל הדרך בירדן. היום ההפתעה האמיתית הייתה מדהימה. בקרבות היא הייתה נהדרת".
תוך כדי שיחותיהם של הוריה של ג'רבי עם העיתונאים, הצליחה האם נורית לתפוס את ירדן לשיחה טלפונית קצרה. "מזל טוב מאמי, עשית את זה, את ענקית! את ענקית!", אמרה האם לבתה המדליסטית הטרייה. עוד שיתפה האם את בתה בהתעניינות התקשורתית סביבה: "הגשמת חלום, את לא יודעת מה קורה סביבי". בהמשך ניהלה עמה המשפחה שיחה ארוכה יותר.
הבוקר (יום ד') אמרה האחות שחר: "אנחנו באופוריה. רוצים לראות אותה, לחבק אותה, להרגיש אותה". בני המשפחה כמעט לא ישנו הלילה. "אני חושבת שבקושי הצלחתי לישון שעה. בחודשים האחרונים בקושי ראינו אותה. מאוחר בלילה היא דיברה עם ההורים והם אמרו לה שהם גאים בה. היא גם כתבה לנו שקשה לה שאנחנו לא איתה, ואמרה 'אני רוצה אתכם פה'".
ג'רבי מתכוננת לחזור לארץ ב-14 באוגוסט, אך בוועד האולימפי לוחצים עליה כעת להאריך את שהותה כדי שתוכל להשתתף בטקס הסיום של האולימפיאדה. "אם נראה שהיא לא מגיעה בימים הקרובים אנחמו מתכוונים לטוס", אמרה אחותה.
לדברי שחר, מאז הזכייה בני המשפחה לא מפסיקים לקבל טלפונים ממברכים. "רצינו להפתיע אותה ולהגיע לברזיל אבל עכשיו זו לא תהיה הפתעה. אחרי הרבה זמן יש אצלנו נפילת מתח ואנחנו מתחילים לעכל".
ירדן החלה להתאמן בגיל 6 כאשר עלתה לכיתה א'. האם נורית: "ירדן הגשימה את החלום שלה. אנחנו מודים למאמן שלה, לוועד האולימפי, לספונסרים וגם לשגיא מוקי שהוא ספורטאי ענק, שעשה את הבלתי ייאמן והוא עוד יצליח".
ההורים מספרים כי הדבר הראשון שעשו הוא להתקשר לבתם האחרת הנמצאת בדרום אמריקה לרגל ירח דבש: "היא הבטיחה שאם ירדן זוכה, היא טסה אליה". האם נורית: "היו לנו הרבה רגעים לחוצים, אבל היינו הכי לחוצים כשהיא עמדה מול הקובנית. הקרב הראשון הוא הכי משמעותי. הקרב הזה קובע את התחרות - היא הייתה חזקה וניצחה. עם כל החרדות והחששות הרגשתי שננצח בהמשך, פשוט ידעתי".
לפני שירדן יצאה לאולימיפיאדה, היא הייתה ממוקדת במטרה להביא מדליית זהב, "לדעתנו היא יכלה להשיג את זה, אך היא זכתה בארד וזה הישג מצוין", אמרה האם.
בני המשפחה סיפרו שמיום חמישי ניתקו קשר טלפוני על מנת שירדן תהיה ממוקדת. היא הגיעה לאולימפיאדה בכושר מצוין וברוח קרב ויכולות גבוהות. על ההפסד ברבע הגמר אומרים כי "היא הפסידה כדי להרוויח את הארד". האם נורית חייכה חיוך ענק: "הילדה שלי הגשימה חלום, עכשיו נמצא מקום ליד מדליית הזהב באליפות העולם".
"אני לא מאמינה, שיעירו אותי!"
"אני פה בשביל לנצח, לתת את הדם ואת הנשמה ואני עדיין לא מאמינה. שיעירו אותי, אני פשוט לא מאמינה", אמרה ירדן המאושרת לאחר הניצחון בקרב על מדליית הארד. "הגשמתי את החלום שלי. אומרים שלישראלים אין את האופי, אבל יש לנו את האופי",
הוסיפה ג'רבי. "השקעתי את כל החיים שלי, זה השתלם. כל מי שאומר שישראלים לא יכולים להצליח - זו טעות. זה קורה, זה קורה!"
על יום הקרבות הוסיפה: "זה היה יום ממש קשה, אני חושבת שאם זה לא היה קורה פה, זה לא היה קורה בכלל. לפעמים השופטים איתי, לפעמים הם נגדי. אני רוצה להגיד תודה למי שהיה איתי בכל התקופה, קיבלתי הכול. תודה למשפחה שלי, לכל הצוות המקצועי שעזרו לי ונתנו לי כל מה שהייתי צריכה. כששגיא הפסיד אתמול את המדליה, כל המשלחת הייתה בדאון. אני מקדישה את המדליה למדינה".
לפנייה לכתב/ת 
