הנינג'ה מדניה: הנס של גיל כהן
לפני פחות משנתיים נפצעה השייטת בצורה קשה בתאונת דרכים, והקריירה שלה נראתה גמורה. היא לא ויתרה, ולמרות הכאבים שמלווים אותה, תתחרה היום (19:45) עם שותפתה נינה אמיר בריו. סיפורו של אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי
רק לפני שנתיים הייתה גיל כהן מאושפזת בבית חולים בחיפה אחרי שנפצעה בתאונת דרכים. כשרכבה על אופניה התנגשה בה מכונית ולאחר שעברה ניתוח נראה היה שהיא בדרך לסיום הקריירה. לפני כן היא הספיקה להתחרות יחד עם ורד בוסקילה בלונדון 2012.
הווינריות וחוסר הרצון להיכנע, עזרו לה לעשות קאמבק מדהים ובגיל 24 היא תתחרה שוב במשחקים האולימפיים. החל מהיום (ד', 19:45) היא תשתתף יחד עם נינה אמיר (18) בתחרויות השייט בריו. זאת, כשברקע התמונות והכאבים הנלווים מאותו אירוע טראומתי.
"הבטן שלי פשוט התפוצצה", שיחזרה כהן, שאיבדה אז את הכרתה. "הוא פגע בי כשהוא במהירות של 45 קמ"ש ואני בסביבות ה-60 קמ"ש. עברתי ניתוח קשה כשאני לא בהכרה. רצו להציל אותי והוציאו לי את הטחול שהתפוצץ לי מעוצמת המכה. יש לי עד היום צלקת לאורך כל הבטן שאסתובב איתה כל החיים. פשוט פתחו לי את הבטן כולה, ולזה תוסיף פריקה בכתף, שבר של עצם הבריח, בסיס האגודל שנשבר, רצועות הקרסול שנקרעו ושבר בארובת העין".
"לא יכולתי לזוז בגלל הכאבים, הייתי רבה עם כולם"
כהן הוסיפה: "נאלצתי לעבור עוד ניתוחים, בעיקר בגלל השבר בבסיס האגודל. שמונה ימים לאחר מכן עברתי ניתוח. הבעיה, מעבר לצלקת בבטן והטראומה, הייתה שהכתף עדיין פרוקה ועצם הבריח בחוץ עד עכשיו. לא יכולתי לזוז בגלל הבטן והיא כאבה לי מאוד. היד שלי התפוצצה מכאבים וכל הזמן ביקשתי שיכניסו לי לגוף מורפיום. זה כבר היה חלק מהאינפוזיה שלי. כל הזמן רבתי עם כולם, כי רציתי ללחוץ על המורפיום ולברוח מהתסכול והכאב של התאונה. רציתי רק לישון.
"הקטע הכי קשה היה הנושא של שרירי בטן. חתכו לי את כולם. פתאום אתה מבין כמה הם משמעותיים. לא יכולתי להרים כוס לשולחן. כאב לי בהליכה, הייתי מנסה ללכת ואחרי שלוש דקות הייתי מתה מכאבים. הסתובבתי ברחובות בלילות, הייתי הולכת כמה דקות, ואז הכאב היה מגיע. פתאום, אחת שהיתה באולימפיאדה ואלופת ישראל באופניים, מוצאת עצמה יושבת על הספסל לנוח משלוש דקות של הליכה. לאט לאט הגברתי את המרחק בהליכה, אבל באותה תקופה לא ידעתי באיזה מצב אוכל לחזור".
כהן לא ממש הקשיבה להוראות הרופאים שניסו להגביל אותה בכל פעולה. היא החלה לעשות הליכות עם כאבים ונאלצה תחילה לעצור כל כמה מטרים. לפני ארבעה חודשים היא הבטיחה את המקום בברזיל בתחרות בפלמה דה מאיורקה. הייתה זו התחרות השנייה שלה בלבד יחד עם אמיר.
כהן, שכונתה "נינג'ה" בפי חברותיה וטוענת שהיא סוג של טום-בוי מקריית-ביאליק, מתגוררת בשכונת דניה. אמנם היא עשתה כברת דרך ארוכה מאז אותה תאונה, אבל שלא תטעו, בסירת המנוע
של צוות האימון שלה מוטמנים כדורים נגד כאבים, ליתר בטחון. אחרי ההתמכרות למורפיום בבית החולים, בחרה כהן להתמודד לבדה עם כאבים, ללא עזרה כימית, אולם ליתר בטחון - במהלך השיוטים שלה סירת המנוע של המאמנים שלה כוללת פק"ל של כדורים נגד כאבים.
"אני סובלת במהלך השיוטים, יש לי אופטלגין קבוע בסירת המנוע ליתר בטחון", סיפרה. "הכתף שלי יוצאת לטיול שנתי כשמתחילה תחרות. אני לא לוקחת כדורים, בחרתי לא לקחת כל הזמן, אחרת אשאר עם הכאב כל הזמן ולא אתמודד איתו. זה יוריד לי את סף הכאב לאפס. כשהשתחררתי נתנו לי מורפיום ובחרתי ללמוד להתמודד עם כאבים בלעדיו. היה לי חשש שאת ריו אראה בסלון".
כהן מגיעה ממשפחה בעלת רקע ימי. אביה רכש לאחרונה יאכטה פרטית, מחזיק בחברה למערכות תקשורת והתחרה במפרשיות מהדגם האולימפי (470). האחות אור, המבוגרת ממנה בשנתיים, פספסה לפני בייג'ינג 2008 את הכרטיס האולימפי בהתעמלות מכשירים. השייטת, שמגיל צעיר מצאה עצמה נוטשת את בית הספר וממהרת לתחנת הרכבת בחוף הכרמל בדרך לאימונים יום-יומיים במרינה בת"א, נאלצה לאכול את ארוחות הצהריים בדרך מקופסאות פלסטיק שהכינה עבורה אימה. כמו כן היא למדה לבגרויות בטיסות ובמהלך התחרויות ברחבי העולם.
יומיים בלבד לפני התאונה זכתה כהן באליפות ישראל באופניים. היא יצאה לרכב להנאתה ובמקום זאת מצאה עצמה מרוסקת אחרי ניתוח שעברה. רק במאי האחרון, שמונה חודשים לאחר אותו יום טראומתי, חזרה לנסות ולהתאמן. הקרדיט המלא מגיע ליו"ר האיגוד בדימוס, יהודה מעיין, ששיקם את הקריירה שלה במועדון השייט של הפועל ת"א.
כהן מצאה נחמה בין ההפסקה היזומה משייט להתעסקות בספורט בהצלחות גדולות באופניים. "עד לתאונה רכבתי בקבוצת האופניים מאסטרס חיפה. הפכתי לאלופת ישראל באופני שטח, בכביש וגם במרתון 60 ק"מ. נכון שאני קצת טום-בוי, כשהייתי ילדה בכלל שיחקתי טניס וכדורסל, לא קלאס. אחרי השיקום זכיתי בתחרות נגד השעון בשטח, בכביש ובמרתון". כעת אחרי שהנס התרחש, כהן תנסה להצליח יחד עם אמיר בזירת השיט בריו. את הגברים ייצגו אייל לוין ודן פרויליך.
לפנייה לכתב/ת 
