אני תמיד הורסת לעצמי. מסמסת מתוך כעס
"תביני, זה פשוט משתלט עלי. הוא עושה משהו שלא נראה לי, וישר יוצא ממני כזה כעס וזעם בהתכתבויות הוואטסאפ, עד שאני לא מזהה את עצמי. כמובן שאני תמיד מתחרטת אחרי זה"/ אימון אישי
"זה שוב נגמר בפיצוץ ואני בייאוש טוטאלי", היא אמרה לי כבר על תחילת פגישתנו. "הוא דווקא ממש מצא חן בעיני ושוב לא הצלחתי לעצור את עצמי והרסתי הכל". מה לא הצלחת לעצור? אני שואלת, ורואה מולי את רעות יושבת מכווצת בלי כוח ועם מעט מאוד סוללה של תקווה. "תביני, זה פשוט משתלט עלי. הוא עושה משהו שלא נראה לי, וישר יוצא ממני כזה כעס וזעם בהתכתבויות הוואטסאפ, עד שאני לא מזהה את עצמי. כמובן שאני תמיד מתחרטת אחרי זה".
בואי רגע נחזור למה שקרה, אני מבקשת, ממש לנקודה שבה מהכל דבש זה הפך לחורבן הבית. רעות מנסה להסביר, ואחרי תחקיר ביטחוני קצר אנחנו מבינות שנקודת המפנה הייתה שעידן הבטיח שיתקשר יותר מאוחר, אבל נעלם עד ליום המחרת. לא היה לו ממש צ'אנס להסביר את ההיעלמות שלו, כי כבר בבוקר רעות כתבה לו הודעה של "מה נסגר איתך?", ומשם המדרון היה תלול וחלקלק, עד שזה נגמר.
שתינו הבנו שכשעידן לא התקשר כמו שהבטיח, רעות התיישבה באולם הקולנוע של עצמה, והחלה "לאכול סרטים". במרקע שבראשה החלו לצוץ מחשבות כמו: "הוא בטח לא רציני", וכמובן שאחריהן הגיע כעס על זה שהוא נוהג בה בזלזול.
כפתורים מן העבר
לכולנו יש כפתורים שכשהם נלחצים בגלל משהו שקרה או נאמר לנו, הם מיד מציפים כאב שחי ובועט לו בפנים, לעיתים מלווה אותנו עוד משחר ילדותנו, והופך אותנו לטייס אוטומטי. אלא שהתגובה המיידית שלנו לסכנה רק מחרבת ומנציחה את האמונות הכי פנימיות שלנו על עצמנו.
הכפתורים שלנו הם אמונה שהתגבשה לה אי-שם בילדותינו, והיא מאוחסנת בתת המודע שלנו. הכפתורים הללו נמצאים אצל כל אחד מאתנו. אצל חלקנו הם קשורים לערך העצמי כמו "אני לא מספיק" או "אני לא בסדר", ועבור אחרים הם קשורים יותר לתחושה שלא באמת אוהבים אותנו. אז איך מתמודדים עם השדים הכי פנימיים שלנו, אלו שמפעילים אותנו שוב ושוב בעיקר כשזה נוגע למערכות יחסים?
שלב ראשון – לזהות את הכפתור
כל הסיפור הוא שהכפתור מאוחסן לו עמוק בפנים, ואצל כל אחד הוא קיים ברמה אחרת כמובן. אך כשאנחנו מודעים לכך, הרבה יותר קל לנו לזהות אותו כשהוא מופיע. עצם המודעות אליו מרחיבה את יכולת ההתמודדות איתו.
שלב שני - צאו מהסרט
הכפתור מופעל בתגובה למשהו שקרה, מישהו אמר או עשה משהו ואנחנו מיד נכנסים לאולם הקולנוע ומפרשים את ההתרחשות דרך המשקפיים הפרטיים שלנו. במקרה של רעות למשל, יש מצב שהבחור סתם נרדם, יש מצב שהוא שקע בעבודה וכן יש מצב שהוא רצה קצת ספייס - מה שעדיין לא אומר שהוא מזלזל או לא רוצה להיות איתה. כשמשהו קורה ואתם נותנים לו פרשנות שמסריטה אתכם ומכווצת לכם את הלב, נסו לנשום עמוק, וחישבו על עוד אפשרויות להתנהגות של הצד השני. כן, גם כאלה שבכלל לא קשורות אליכם.
שלב שלישי - תזכירו לעצמכם שזה הכל בראש
אנחנו אף פעם לא נהיה מספיק שווים או מספיק אהובים אם נצפה שמשהו חיצוני ימלא את זה. אהבה, כסף וקריירה זה מעולה והם בהחלט ממלאים, אבל גם אנשים שכביכול יש להם הכל, יכולים להרגיש שהם לא מספיק שווים. זה אצלנו בראש, ואפשר לשנות את זה.
שלב רביעי – לצאת מהאוטומט
אתם כבר מכירים את עצמכם ויודעים מה קורה ואיך אתם מגיבים כשהכפתור מופעל וגורם לכם לפעול באופן אוטומטי. הכי חשוב לנסות לפעול בצורה שונה: זה יכול להיות הימנעות והעלמות, או שתחליטו שאתם יוצאים לקרב, כמו רעות. מה שזה לא יהיה, תעשו אחרת.
ועוד אחד חשוב – תהיו טובים לעצמכם
לכולנו כפתורים שמניעים אותנו. חשוב להכיר אותם ולהבין איך הם מתפעלים אותנו וכיצד הם מייצרים התנהגויות שלרוב רק הורסות לנו. לא בטוח שהכפתורים ייעלמו, אבל בהחלט ניתן לנהל אותם.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
