סוכנת הביטוח עברה אירוע מוחי כשלקוחה איימה לעזוב - ייתכן שיוכר כתאונת עבודה
לקוחה של ש', סוכנת ביטוח, התקשרה ואיימה כי תעזוב אם לא תפעל לפי דרישתה ותוזיל את עלות הפוליסה. מיד אחרי השיחה המאיימת לקתה ש' באירוע מוחי והובהלה לבית החולים. האם בית המשפט יכיר באירוע כתאונת עבודה?
סוכנת הביטוח ש' הגיעה למשרדה בשעות הצהריים. מזכירתה דיווחה לה כי בבוקר באה למשרד לקוחה שאיימה להעביר את כל ביטוחי משפחתה לסוכנות אחרת אם לא תקבל את צילומי התכשיטים המבוטחים של אמה המבוגרת.
הלקוחה ביקשה להציג את הצילומים בפני אמה כדי להחליט אילו תכשיטים לא לבטח ובכך להוזיל את גובה הפרמיה.
ש' התקשרה אל הלקוחה. זו חזרה על דרישתה ואיימה לעזוב אם לא תקבל את מבוקשה. במהלך השיחה החלה ש' להרגיש חולשה. מיד לאחר השיחה התמוטטה. רופאי בית החולים שאליו הובהלה באמבולנס מד"א אבחנו כי עברה אוטם מוחי.
עובד שעבר אוטם מוחי זכאי לגמלאות כנפגע עבודה מהביטוח הלאומי אם יוכיח כי לאוטם קדם "אירוע חריג" בעבודה. בשולי הדברים יצוין כי בנקודה זו חוק הביטוח הלאומי אפילו מקל על העובדים. החוק קובע כי גם אם האירוע החריג בעבודה לא היה הגורם היחיד לאוטם עדיין יהיה העובד זכאי להכרה כנפגע עבודה. רק אם השפעת האירוע החריג בעבודה "הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" והדגש הוא על "פחותה בהרבה" אז ורק אז הנפגע לא יהיה זכאי לגמלאות כנפגע עבודה.
סוכנת הביטוח פנתה אם כן למוסד לביטוח לאומי וביקשה לקבל הכרה כנפגעת עבודה. היא טענה כי איום הלקוחה לעזוב אותה נחשב לאירוע חריג בעבודתה. המוסד דחה את תביעתה. שיחת הטלפון שניהלת עם הלקוחה, טענו מסלקי התביעות במוסד, לא היוותה אירוע חריג בעבודה.
התרשמה לטובה מעדות הסוכנת
ש' פנתה לעזרת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. משפטים מסוג זה מתנהלים בבית הדין בשני שלבים. בראשון השופט דן בשאלה אם היה אירוע חריג בעבודה. אם השופט מגיע למסקנה שהיה, הוא עובר לשלב השני וממנה יועץ רפואי כדי שיסייע בידו לקבוע אם בין הגורמים לאוטם היה גם האירוע החריג בעבודה.
ש' ניסתה לצלוח בשלום את השלב הראשון של המשפט: הוכחת האירוע החריג. היא הגישה מסמכים רפואיים ופירוט שיחות מחברת בזק מהן עלה בבירור כי שיחת החירום למד"א בוצעה שתי דקות לאחר סיום השיחה עם הלקוחה.
אבל באָנַמְנֵזָה, אותו חלק במסמכים הרפואיים בו הרופאים המטפלים רושמים את דברי החולה, אין זכר לשיחת הטלפון כגורם לאירוע המוחי, טען נציג המוסד.
זה נכון, הודתה השופטת דגית ויסמן. במסמכים הרפואיים קיימת "אנמנזה שותקת" ביחס לשאלה אם היה אירוע חריג שקדם לאוטם המוחי. עם זאת, פירוט השיחות ועדות מזכירתה של הסוכנת שהייתה "מלאה, קוהרנטית ומשכנעת" מוכיחים שהסוכנת שוחחה בטלפון עם הלקוחה בזמן שהחלה להרגיש חולשה.
השופטת התרשמה לטובה גם מכנות עדותה של הסוכנת לפיה הלקוחה באותה שיחה "התחילה בהתקפה וטענה שהיא תבטל את כל הביטוחים אצלי ושתגרום שכל המשפחה תבטל את הביטוחים אצלי והיא העלתה את הג'ננה". עוד במהלך השיחה, הוסיפה הסוכנת, "התחלתי להרגיש ברע והטלפון נפל לי מהיד".
מדובר בהרגשות סובייקטיביות, קבע נציג המוסד. סוכנים אחרים לא היו מתרגשים מלקוחה שמאיימת לעזוב.
על פי פסיקת בית הדין הארצי בפרשת בריקלין, הזכירה לו השופטת, "גם אם מדובר בתחושות סובייקטיביות ואחרים לא היו מגיעים לאותה רמת רוגז בנסיבות דומות ואפילו אם מתעורר ספק על חריגות האירוע, נוכח סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין מועד בוא האוטם המוחי יש הצדקה למינוי מומחה יועץ רפואי שיחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין האוטם המוחי בו לקתה".
בסופו של יום, השופטת קבעה כי גרסת הסוכנת בדבר האירוע החריג מקובלת עליה והיא מינתה יועץ רפואי מתחום הנוירולוגיה לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לשיחה בין הסוכנת ללקוחה.
לפנייה לכתב/ת 
