האם הכסף שלנו מוגן? המצב השתפר אך המעילות בבנקים לא נעלמו
שבוע אחרי שחרורה של אתי אלון מהכלא ו-14 שנה אחרי המעילה הגדולה בבנק למסחר, בדקנו אם הכסף שלנו בטוח כעת יותר, כמה מעילות התרחשו מזו ועד היום והאם פרשה כזו, שהביאה לקריסת בנק בישראל, יכולה לחזור? תשובת לשאלות המטרידות
האם הכסף שלנו מוגן? בשבוע שעבר השתחררה מהכלא אתי אלון, שעמדה במרכז פרשת הבנק למסחר, אחרי 14 שנה בכלא.
- דו"ח התלונות נגד הבנקים: הבנק שכח לגבות ריבית, הלקוחה שילמה כפול
אלון מעלה בכספי הבנק למסחר בסכום של כרבע מיליארד שקל – אותו העבירה לאחיה שהסתבך בחובות הימורים בעולם התחתון. כתוצאה מהסכום העצום שנגנב, קרס הבנק ומאז חדל לפעול.
14 שנה עברו מאז התפוצצה הפרשה, המערכת הבנקאית בישראל וגם בעולם עברה שינויים רבים, אך האם מקרה מסוג זה או אפילו בהיקפים קטנים יותר – עלול לקרות שוב?
111 מיליון שקל ב-124 מעילות
מאז שנת 2004 וכחלק ממסקנות שהופקו בעקבות הפרשה, מתפרסם מדי שנה דו"ח המעילות בבנקים. הגופים הפיננסיים מחויבים לדווח לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל על כל מעילה או אפילו חשד למעילה של עובד והמפקח על הבנקים נדרש להגיש מדי שנה דו"ח מסכם לוועדת הכספים של הכנסת.
למעשה עד שנת 2009, הדו"ח הזה היה "חסוי" והוגש לוועדה בלבד מבלי לפרסם אותו. בעקבות לחץ ציבורי חויב הבנק המרכזי להפוך את הדו"ח לפומבי.
בדיקת הנתונים מעלה כי תופעת המעילות ממש לא נעלמה, אולי התמתנה במעט. מאז הפך הדו"ח לפומבי ואפשר עיון בנתונים (משנת 2008) ועד שנת 2016, התרחשו בבנקים בישראל 124 מעילות בסכום כולל של כ-111 מיליון שקל.
נציין כי למרות הדו"ח המפורט, עדיין לא מדובר בכל המעילות המתרחשות בבנקים מאחר ועל פי הוראות הפיקוח, רק מעילה בסכום של מעל 15 אלף שקל בארץ או מעילה בסכום של מעל 15 אלף דולר בחו"ל, מחויבת בדיווח לבנק ישראל.
"בעולם של שוטרים וגנבים הגנבים הם תמיד צעד לפני אם לא שניים ואתה תמיד מפיק לקחים ממקרים שהיו", אמר ל-ynet רו''ח שי מדינה, שותף ומנהל תחום הביקורת החקירתית בפירמת פאהן קנה Grant Thornton Israel. לדבריו, כנראה לא ניתן יהיה להעלים את התופעה הזו, אבל הכלים שקיימים היום יכולים למזער אותה באופן משמעותי ובכלל לעבור לשיטה מניעתית במקום טיפול בדיעבד.
"ב-14 השנה האחרונות היו שינוים גדולים במערכת הבנקאית. הבנקים ממוקדים במניעת מעילות והונאות בעיקר בביצוע פעולות יזומות כדי למנוע מצב כזה. בין היתר, מדמים כל מיני תרחישים.
"בעבר היתה גם שונות גדולה בין הבנקים הגדולים לבין הבנקים הקטנים יותר. פעולות כמו סקר סיכוני מעילות, בחינת תרחישים ועוד, היו נפוצים בבנקים הגדולים, אך פחות בקטנים".
אם נניח בצד את התקפות הסייבר וניסיונות החדירה החיצוניים לחשבונות שלנו – נושא כבד בפני עצמו, אך שונה מהונאות המתרחשות בתוך הבנק, האם מציאות כמו שהיתה בבנק למסחר יכולה לחזור?
"במקרה ההוא, היה ידוע שמנגנוני הבקרה בבנק למסחר לא עבדו בכלל, גם בלי קשר לאתי אלון. היא פשוט נכנסה לפרצה הזו", אומר מדינה.
"האירוע עצמו וגם אירועים אחרים יותר קטנים שקרו ובנוסף הוראות הרגולציה שנכנסו מאז, חיזקו את מערכת הבקרה בבנקים בצורה מאוד דרמטית. אירוע שהיה אז, קשה לו מאוד להתרחש היום. הטיפול בנושא עבר לתחום ניהול הסיכונים בבנקים שם מושקע הרבה מאוד ויש מתודולוגיה מאוד סדורה.
"יש יתרון מאוד גדול בבנקים בארץ, המערכת שלנו מאוד מתוחכמת וממוכנת, משתמשים בכל מיני "דטה בייס" בשביל לנסות לעשות מוניטורינג, זו משימה לא פשוטה, אבל לפחות יש את היכולת".
ומה עם מקרים כמו גניבת המידע שארעה לפני שנתיים בלאומי קארד, מקרה בו נאסף מידע על מאות אלפי לקוחות של החברה. עובד בבנק שמחליט יום אחד לקחת אינפורמציה ולעשות בה שימוש או למכור אותה?
"אם יש עובד שזוכר כל מיני פרטים ואחרי זה מוכר אותם בשוק, זה בעיה שאולי לא תדע למנוע אותה מראש, אבל תוכל לאתר אינדיקציות כשזה קורה.
מהיכרות שלי את המערכת - מחפשים פעולות חריגות של עובדים. יש גם חוקים של צנעת הפרט – עד איזה גבול אתה יכול לחדור לחייו של העובד, כמה אתה יכול לצלם אותו וכו', אבל הבנקים נערכים גם למקרים כאלה".
יש פיצוי אבל אין ביטוח פיקדונות
אולי הנושא המטריד ביותר מבחינת הלקוחות בהיבט של מעילות הוא האם אקבל חזרה כסף שנגנב מחשבוני?
התשובה היא שעל הבנק חלה חובה להשיב ללקוח כסף שנלקח מחשבונו כתוצאה מרשלנות או ממחדל כלשהו של הבנק ובכלל זה כמובן מעילה של פקיד כזה או אחר.
אולם הבעיה יכולה להיות מורכבת יותר כאשר מדובר בהיקפים גדולים שלבנק אין אפשרות למעשה להשיב אותם. כך למשל קרה במקרה של הבנק למסחר. במקרים קיצוניים כגון אלה, אם לא קיים ביטוח פיקדונות, יש סיכוי שהלקוח לא יקבל את הכסף.
נציין בהקשר זה כי למעשה לא קיים במדינת ישראל ביטוח פיקדונות. בפרשת הבנק למסחר, החליט בנק ישראל להכניס את היד לכיס ולממן את השבת הכספים ללקוחות שכספם נגנב (או במילים אחרות הציבור מימן את הגניבה, שכן מדובר בכספי מדינה), למרות שלא היתה מחויבות רשמית.
עוד כדאי לציין כי ממחקר שערך בנק ישראל בשנה שעברה, נכון לסוף שנת 2013, מתוך 190 מדינות, ב-112 מתוכן קיים ביטוח פיקדונות ברמה כזו או אחרת. כאשר מדובר במדינות המפותחות, ההיקף גדול במיוחד ועובר את ה-90% (כך לדוגמה, ב-96% ממדינות אירופה יש ביטוח פיקדונות).
כבר יותר מעשור עולות מעת לעת יוזמות חקיקה שונות להחלת ביטוח פיקדונות גם אצלנו, אך הן לא צלחו. לאחרונה גם בנק ישראל הביעה תמיכה במהלך, אך גם בין אלו שמצדדים בו קיימים חילוקי דעות על פרטי המודל – איזה היקף ביטוח, באיזה סכום, מי יהיה המבטח, מי יישא בעלות הביטוח, האם להחיל על כל הבנקים או רק על חלקם ועוד.
כניסה של בנקים חדשים? אתגר גדול
בעוד המערכת הבנקאית הנוכחית יודעת להתמודד פחות או יותר עם האיומים ונערכת להם, הרי שרפורמות חדשות שנועדו בבסיסן להיטיב עם הלקוח ולהגביר תחרות, עשויות דווקא לייצר אתגרים חדשים בתחום ההונאות שמחייבים התייחסות מעמיקה.
המלצות ועדת התחרותיות במערכת הבנקאית שפורסמו לאחרונה, קוראות להכניס שחקנים חדשים, בעיקר בנקים וגופים פיננסים קטנים יותר, שיתחרו באלו הקיימים ויציעו שירותים בנקאיים שונים.
הבעיה היא שאותם איומים שקיימים על הבנקים כיום, עלולים לאיים גם עליהם, ובעוד הבנקים משקיעים היום מאות מיליוני שקלים בהגנות שונות, הרי שספק אם ביכולתם של בנקים חדשים וקטנים לעמוד בכך.
"זה לא משנה מה ההון העצמי שלך וכמה הלוואות ופיקדונות יש לך, אבל יש את המינימום הנדרש והאתגר הוא להחליט מה המינון הנכון בין פתיחה של המערכת הבנקאית לתחרות, לבין הקפדה על הבקרות הללו", אומר מדינה.
נראה כי אכן מדובר באתגר שהפיקוח על הבנקים ובנק ישראל יצטרכו לתת לו מענה.
עוד על בנקים:
לפנייה לכתב/ת 
