התירוץ של המצרי: "ששון הביך אותי בכוונה"
הג'ודוקא איסלאם א-שהאבי סירב ללחוץ את ידו של אורי ששון, שהביס אותו והמשיך לזכייה במדליית הארד. אחרי שהתמונה עוררה גלי ביקורת בעולם, המצרי ניסה להסביר לכלי התקשורת בארצו: "הוא לא חבר שלי. אינני מערב בין ספורט לפוליטיקה". ששון: "חונכתי לכבד כל אחד"
הג'ודוקא המצרי איסלאם א-שהאבי, שסירב ללחוץ את ידו של אורי ששון לאחר שהובס על ידו, התראיין אמש (ו') לעיתונאים המצרים שנשלחו לסקר את האולימפיאדה בריו דה ז'נרו ואמר כי ששון, שזכה בהמשך במדליית הארד, "אינו חבר שלי בשביל שאלחץ לו את היד. הוא הביך אותי בכוונה".
בראיון למדור הספורט של אתר האינטרנט של העיתון "אל-אהראם", א-שהאבי טען כי ההתאחדות הבינלאומית לג'ודו אסרה על לחיצת היד זה שנתיים, ולכן כאשר סירב ללחוץ את ידו של ששון היה מדובר ב"דבר טבעי ובעמדה אישית שלא צריכה לעורר הדים כפי שקרה". זאת, אף שלמעשה האיסור נוגע לתחילת קרב ולא לרגעים שאחרי סופו. לדבריו, הוא לא מערבב בין ספורט לפוליטיקה ולכן השתתף בקרב, ולא פרש כפי שביקשו גורמים במצרים.
א-שהאבי ציין להגנתו כי קד את הקידה המסורתית לפני פתיחת הקרב, בהתאם לכללים של התאחדות הג'ודו הבינלאומית. לאחר מכן טען כי כבר שישה ימים הוא לא ישן כראוי בשל הלחץ שהופעל עליו מצד חברי המשלחת והציבור המצרי ברשתות החברתיות, שראה בקרב בינו לבין ששון קרב לחיים או למוות - אף שמדובר בקרב ספורטיבי רגיל, כהגדרתו.
בשיחה עם מדור הספורט של העיתון המצרי "אל-ווטן", א-שהאבי טען כי לא הפר את כללי המשחק בקרב מול היריב הישראלי. לדבריו, ששון ניסה להביך אותו בכוונה כשהגיע ללחוץ את ידו, ואז הוא הניד את ראשו כדי לסמן שהוא מסרב ללחוץ את היד.
בסוף השיחה, א-שהאבי אמר: "עייפתי מההשתתפות באולימפיאדה. לבסוף העניין הופך לפוליטיקה".
מנגד, ששון אמר בראיון אחרי שכבר זכה לענוד את המדליה: "חונכתי לכבד את האנשים שעומדים מולי, לא משנה מי. פשוט הלכתי והושטתי לו יד אבל הוא לא זרם עם זה".
אביו של אורי, איציק, אמר בביתו לאחר הניצחון: "לכל אורך הדרך הוא אמר לי - 'אבא, אני אביא את המדליה'". אורי אמר בטלפון להוריו: "אבא, זה בשבילכם, אני אוהב אתכם, הכול בזכותכם. אני מרגיש בחלום".
בקרב בין השניים, שפתח את התחרות, ששון ניצח את המצרי באיפון מוחץ ועלה בעצמו לשמינית הגמר, ומשם המשיך עד למדליית הארד. בתקרית המכוערת אך הצפויה, סירב בסיום הקרב א-שהאבי ללחוץ את ידו של ששון או לקוד קידה בפניו כמקובל באמנות הקרב היפנית - והתחמק. הקהל באולם בריו הגיב בקריאות בוז רמות לעבר הג'ודוקא המצרי.
אחרי התקרית קרא השופט לא-שהאבי לחזור למזרן וחייב אותו לקוד קידה כשששון כבר לא היה שם – וא-שהאבי הסתפק בתנודה זריזה של ראשו בחוסר רצון. בתחילה סירב א-שהאבי להגיב על הדברים. התאחדות הג'ודו הבינלאומית מצדה מסרה לאחר התקרית כי עצם העובדה שהקרב התקיים היא התקדמות: "העובדה שמדינות ערביות מוכנות להתמודד מול ישראל היא כבר שיפור גדול", אמר דובר התאחדות הג'ודו הבינלאומית ניקולס מסנר, שהדגיש כי אין זו חובה ללחוץ יד בסיום הקרב, אך לקוד קידה – זה כן צעד שהג'ודוקאים מחויבים לו.
טענת התאחדות הג'ודו העולמית שמדובר בשיפור הינה תמוהה, משום שאין זו הפעם הראשונה שיריבים מצרים וישראלים מתחרים זה נגד זה בג'ודו בתחרויות בינלאומיות, כך שבקרב אתמול לא היה כל חידוש ממשי. מסנר הוסיף כי אף שא-שהאבי קד קידה, בסופו של דבר "הגישה שלו תיבחן אחרי המשחקים כדי להחליט אם יש לנקוט נגדו פעולה נוספת".
שר הנוער והספורט המצרי, חאלד עבד אל-עזיז, אמר כי יו"ר הוועד האולימפי המצרי וראש המשלחת המצרית לריו הסבירו לא-שהאבי לפני תחילת הקרב כי עליו לעמוד בכללים לנהוג ברוח ספורטיבית. השר טען כי הסירוב של א-שהאבי ללחוץ את ידו של ששון אחרי הקרב היה החלטה אישית של א-שהאבי עצמו, וכי לוועד האולימפי ולמשרד הספורט המצרי אין קשר לכך.
בדקות שאחרי התבוסה געשו הרשתות החברתיות במצרים. בקרב הגולשים המונים שיבחו את א-שהאבי על סירובו ללחוץ את ידו של ששון, אם כי היו גם לא מעטים שכתבו שמוטב היה לדבוק ברוח הספורט וכן לכבד את הישראלי בלחיצת יד. "לא רק שהוא הפסיד, הוא גם לא לחץ יד", כתב אחד מהם. פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת קהיר, ד"ר אחמד עבד רבו, מתח ביקורת על א-שהאבי ואמר: "הוא חיפש רגע זול כדי לזכות באהדה מקומית". העיתונאי גלאל נאסר כתב בפייסבוק: "אם אתה כבר מסכים להתמודד עם ספורטאי ישראלי באולימפיאדה, עליך גם ללחוץ את ידו. עכשיו הפסדנו גם מבחינה ספורטיבית וגם מבחינה פוליטית".
התקרית הייתה נושא לסיקור חובק עולם. סוכנות הידיעות AP למשל כתבה כי "הפוליטיקה המזרח תיכונית גלשה היום למזרן הג'ודו" והתנהגות א-שהאבי כונתה "הפרה בוטה של כללי האתיקה בענף הג'ודו".
לפנייה לכתב/ת 
