העליון: ביה"ח חייב לוודא שלרופאים יש ביטוח
בית החולים אלדג'אני ורופא מטעמו חויבו בכ-2 מיליון ש' בגלל רשלנות בלידה. אלא שהרופא פעל כעצמאי ללא ביטוח, והסוגיה הסבוכה הגיעה לעליון
בעקבות התרשלות של רופא מיילד בבית החולים אלדג'אני שבמזרח ירושלים דנו שופטי העליון בשאלת חובותיהם של בתי חולים בענייני ביטוח. פסק הדין שניתן לאחרונה
בערעור שהגיש הרופא, שחויב בפיצוי של כמיליון שקל, דן במשולש הסבוך של יחסי בית חולים-רופא-מטופל.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- ישלם למאהבת 100 אלף ש' כי לא התחתן איתה
- שופטת: אין מזונות כי האישנ מרוויחה יותר
- יוכר כנכה צה"ל: השמירה החריפה מחלת נפש
- נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה
ב-2013 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים תביעת רשלנות רפואית ופסק פיצוי של כשני מיליון שקל להורים וילד שנולד עם יד משותקת בבית החולים אלדג'אני במזרח ירושלים. נקבע שהרופא המיילד ובית החולים התרשלו בכך שסיימו לידה ב"ואקום", ולכן הם נושאים באחריות, ביחד ולחוד, לנזק שנגרם ליילוד כתוצאה מ"תקיעת כתפיים" שאירעה במהלך הלידה.
תביעה
כחצי מיליון ש' לאישה שילדה עובר מת בשיבא
עו"ד יעל פלג
הצוות הרפואי בבית החולים לא הבחין במשך 40 דקות כי הדופק במוניטור הוא של האם ולא של העובר. בית המשפט קבע שמדובר ברשלנות רפואית
נסיבות המקרה היו ייחודיות, שכן הרופא פעל כעצמאי "ברשות" בית החולים, שבינתיים נסגר ונמצא כיום במצב של פירוק, דבר שמקשה על המשפחה לקבל את מלוא הפיצוי המגיע לה.
המחוזי דחה, בין היתר, הודעת צד שלישי שהגיש הרופא נגד בית החולים בגין אי-הסדרת ביטוח אחריות מקצועית, וקבע שלא היה מחויב לערוך לו ביטוח, במיוחד בזמן שלא נמנה עם הצוות הקבוע.
בערעור שהגיש לעליון טען הרופא שרק בדיעבד גילה שאין לו ביטוח מבית החולים, ולכן לא דאג לביטוח עצמאי. לשיטתו, משנקבע כי הלידה התבצעה ברשות בית החולים, המוסד חייב לדאוג לו לכיסוי ביטוחי.
מדיניות רצויה
השופטים ענת ברון וניל הנדל קבעו שבית החולים התרשל כאשר לא וידא שלרופא יש כיסוי ביטוחי. הם הבהירו שאינם מכוונים לכך שבית החולים חייב היה לבטח את הרופא בעצמו. השופטת ברון מנתה לכך כמה נימוקים: יכולתו של בית החולים לצפות את הנזק לאור פעילותו והיכרותו את תחום המיילדוּת, ציפייתם הלגיטימית של המטופלים לקיומו של "כיס עמוק" שיוכל לפצותם במקרה של רשלנות, וכן ה"קרבה" המשפטית, הכלכלית והפיזית, שבין המוסד הרפואי ובין רופא הפועל בצל קורתו.
השופט הנדל הוסיף: "מסקנה זו נובעת הן ממערכת היחסים שבין בית החולים ומטופליו, הן ממערכת היחסים שבין המערער ובין החולים, ובעיקר – מדיניות משפטית רצויה".
השופט נעם סולברג היה בדעה שונה. לשיטתו, כיוון שהמערער הוא רופא עצמאי המודע לסיכונים המקצועיים שלפניו, הוא זה שהיה צריך לדאוג לביטוח.
לפיכך הערעור התקבל כנגד דעתו. נקבע כי בית החולים התרשל כלפי הרופא, שיישא רק ב-30% מן האשמה להתרחשות הנזק. בהתאם, נקבע כי בגין כל תשלום שיבצע הרופא לבני המשפחה, עד מחצית הסכום, הוא יהיה זכאי לשיפוי מאת בית החולים בשיעור של 70%, ואילו בגין כל תשלום שיבצע מעבר לכך, יהיה זכאי לשיפוי של 100%.
בתוך כך, לנוכח העובדה שבית החולים נסגר, ציין השופט סולברג שלא ניתן להשלים עם מצב שבו מטופלים שנפגעו בגופם יעמדו מול "שוקת שבורה פיננסית". הוא ציין ש"יש לקוות כי המחוקק ישוב להידרש לשאלת קביעת הוראה סטטוטורית לרכישת ביטוח אחריות מקצועית, כתנאי לטיפול רפואי, בהתאם להמלצת הוועדות המקצועיות שהזכירה חברתי".
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערער: עו"ד סולימאן ג'ושה, עו"ד שאול איבצן, עו"ד יפעת פנקס
- ב"כ המשיבים: עו"ד מוריה אזרד-אמיגה, עו"ד יעקב אבימור, עו"ד ליאור מישאלוב, עו"ד ישראל ענבר, עו"ד דני ענבר
- עו"ד שרון מאירי עוסק ברשלנות רפואית
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
