אורי ששון לנשיא: "זו זכות לייצג את ישראל, אין על המדינה שלנו"
עם צאת השבת התקשרו נשיא המדינה וראש הממשלה למדליסט אורי ששון. ריבלין: "הנכד שלי רוצה להיות כמוך". ריבלין ציין כי ששון נהג באופן ג'נטלמני בקרב מול יריבו המצרי: "ללכת וללחוץ את ידו של היריב המצרי היה דבר שכל הארץ וכל מצרים מדברת עליו, וגם כאן ניצחת"
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין התקשר אמש (שבת) לג'ודוקא אורי ששון, שזכה שלשום במדליית הארד באולימפיאדה בריו. "אורי הירושלמי, אלוף שלי, שילבת שני דברים כל כך חשובים - שילבת את היכולת והרצון שלך. רצית ויכולת, וכולנו גאים בך", אמר הנשיא ריבלין למדליסט ששון.
"כשהנכד שלי ראה אותך הוא אמר 'אני רוצה להיות כמו אורי'", אמר ריבלין לששון. "אתה יודע שהאלופה שלנו ירדן ג'רבי גרה במושב חרות, המושב שרעייתי נולדה וגדלה בו? אמרתי לעצמי, יש מדליה לחרות ואין מדליה לירושלים? והנה, גם את העניין הזה סידרת. כולנו באמת גאים בך. הבאת למדינה כבוד בצורה כל כך ברורה וג'נטלמנית. ללכת וללחוץ את ידו של היריב המצרי היה דבר שכל הארץ וכל מצרים מדברת עליו, וגם כאן ניצחת".
ששון הודה לנשיא על השיחה והבטיח להעביר את ברכות הנשיא וגאוותו לצוות כולו. "אני תמיד מרגיש זכות לייצג את המדינה וגאווה אדירה, בוודאי בסדר גודל כזה. נקווה שרק נמשיך לא רק בג'ודו, אלא בכל הענפים, להביא גאווה כי אין על המדינה שלנו", אמר ששון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר אף הוא כדי לברך את ששון על זכייתו. "אתה השגת הישג בלתי רגיל - אישי, לאומי, בינלאומי. אני חושב שכולנו ראינו איך אתה חיית את החלום שלך. אתה הראית שאם רוצים, מתאמצים ומעיזים מספיק, אז משיגים את החלומות. אני חושב שכל ילד וילדה בישראל ובעולם שראו אותך, ראו לא רק ספורטאי גדול אלא איש של ערכים. אתה הראית את הפנים האמיתיות של ישראל".
ששון השיב: "זו זכות וגאווה ענקית לייצג את המדינה ואת הפנים האמיתיות של ישראל, אני מקווה רק להמשיך לעשות את זה ככה טוב. אני מנסה ליהנות מהרגע המדהים הזה, הגשמת חלום מטורפת. אני כל כך שמח ומאושר שהבאתי גאווה כזו למדינה שאני כל כך אוהב ומחובר אליה".
נתניהו: "כולנו גאים בך, ראינו גם את המשפחה היפה שלך ותגיד למאמן שלך אורן סמדג'ה שאנחנו גאים בו. כשהוא יחזור לארץ אני אדבר איתו ועם השרה מירי רגב על קרן לספורטאים אולימפיים".
החברים מהמתנ"ס, הרופא מספרד
"זה היה שבוע קשה מאוד בשבילנו", אמר אתמול יצחק ששון, אביו של אורי. "אני כמעט לא ישנתי והייתי מתוח מאוד בעבודה, בגלל שאורי הגיע אתמול למעמד שבו הוא צריך לפרוע את הקבלות. הרבה אנשים האמינו בו, ליוו אותו, והיה לחץ גדול מאוד על כל המשפחה שהוא חייב להצליח". האב הודה כי לא האמין שבנו יזכה במדליה אולימפית. "כשהוא אמר לי 'אבא, אני אביא מדליה באולימפיאדה', זה נראה לי פנטזיה וניסיתי להוריד אותו מזה. הוא כעס עליי כשאמרתי לו שזה יהיה קשה ומתברר שהוא צדק בגדול ואנחנו טעינו. הוא עשה את זה בגדול".
בני המשפחה אמרו כי לאחר שצפו בזכייתה של ירדן ג'רבי, הם קיוו לרגע שבו יפקדו צוותי התקשורת את ביתם. "מאוד רציתי שיבואו עיתונאים לבית כי זה אומר שיש הישג", אמרה ורדה האם. "הרגשתי שהוא יביא מדליה אבל לא רציתי להגיד כלום כדי לא להלחיץ אותו. הייתה לי תחושה של אימא".
בשעות הצהריים אתמול קיבלו ההורים מייל מרגש מרופא ספרדי שניתח את ששון לפני שלוש שנים, לאחר שנפצע קשה בידו ועלול היה לסיים את הקריירה שלו. "אחרי הפציעה ביד המליצו לנו לנסוע לטפל באורי בחו"ל ונתנו שמות של שני המומחים הבכירים ביותר בעולם, אחד מהם הוא רופא מסנטאנדר בספרד. יום אחרי שפנינו אליו הוא אמר לנו להגיע אליו לקליניקה ולמחרת אורי כבר נכנס לניתוח שנעשה עם מצלמה ועם שבעה אורתופדים מתלמדים". מתברר שהרופא הבכיר עקב אחרי ההתקדמות המקצועית של ששון ואתמול התמלא גאווה לראות אותו זוכה במדליה. "הוא כתב לנו שזו גאווה גדולה בשבילו וזה שימח אותו מאוד".
יצחק וורדה עדיין לא יודעים היכן תוצב מדליית הארד האולימפית החדשה. בחדר ילדותו של ששון בירושלים תלויות על הקיר מעל מיטתו עשרות מדליות בהן זכה משנים ארוכות של קריירה. בחדר ליד נמצאים עוד עשרות תעודות הוקרה וגביעים מאליפויות בארץ ובעולם. "חלק מהמדליות נמצאות אצל אורי בתל אביב, כי הוא מראה אותן בהרצאות שהוא עושה", אמרה האם ורדה. "הוא יחליט איפה לשים את המדליה החדשה. מה שחשוב זה שהיא תישמר במקום בטוח".
כזכור, בסיבוב הראשון, ניצח ששון את איסלאם אל-שהאבי המצרי. הישראלי השיג וואזרי אחרי דקה וחצי, ואחרי דקה נוספת השיג את האיפון שנתן לו את הניצחון בקרב. הבדלי הרמות בין השניים היו גדולים כשהמצרי נכשל בכל ניסיונות התקיפה. בסיום הקרב ששון ניגש לאל שהאבי כדי ללחוץ את ידו, כמקובל בענף, אך אל-שהאבי סירב וסובב אליו את גבו. הוא ספג שריקות בוז רמות על חוסר הספורטיביות שלו מהקהל, שלא הפסיק לעודד את ששון בקריאות "אל אל ישראל". בשמינית הגמר ניצח ששון את הפולני מצ'איי סרנצקי.
ששון היה חד מהפתיחה במהלך כל יום הקרבות וברבע הגמר ניצח את ההולנדי רוי מייר.
בחצי הגמר הפסיד ששון רק בשנייה האחרונה לג'ודוקא הטוב בעולם, טדי רינר, שזכה בסופו של דבר בזהב אולימפי שני ברציפות. הקרב על מדליית הארד היה שקול אבל עונש אחד יותר שספג יריבו אלכס גרסיה מנדוסה הקובני העניק לששון את הניצחון היקר. עם סיום הקרב פרץ ששון בבכי, העניק חיבוק חם לאורן סמדג'ה, מאמן הנבחרת, ומיד חגג עם החברים שתמכו בו מהיציע וקראו קריאות "אל אל ישראל" רמות.
ששון, שיחגוג את יום הולדתו ה-26 בעוד ארבעה ימים, נולד בירושלים. בגיל שבע החל להתאמן בג'ודו בעקבות הערצה לאחיו הגדול, אלון, שלימים הפך גם לקפטן נבחרת ישראל. בהמשך הפכו שני האחים ליריבים על מזרן הג'ודו, והתחרו אחד מול השני. לאח הקטן לבית משפחת ששון זה היה קשה, אבל במקביל להתבגרותו הגופנית קפץ אורי מקטגוריית המשקל של עד 90 ק"ג ל-100, ובכך נמנעו קרבות עתידיים על המזרן ומחוצה לו בין האחים. הבעיה הייתה שבמשקלו החדש התחרה ששון עם לא אחר מאשר מדליסט הארד מאתונה 2004 - אריק זאבי. חבריו של ששון במתנ"ס בארמון הנציב שבו החל את דרכו, נשארו ליוו אותו כל הדרך מהילדות המשותפת ועד לזכייתו במדליה, וחלק מהם היו ביציע האולם שבו זכה ששון במדליה.
לפנייה לכתב/ת 
