כעס במצרים: "ההפסד בג'ודו - של כולנו"
היחס התקשורתי במצרים להפסד של איסלאם א-שהאבי לאורי ששון נע בין התעלמות מוחלטת לחשבון נפש עמוק. חלק מהאתרים התעסקו ב"משבר הסירוב" וביחסי ישראל-מצרים. לא מעט ביקורת נשמעה על סירובו של א-שהאבי ללחוץ יד לששון: "הפסד פוליטי. אתה מייצג את מצרים ולא את עצמך"
יותר מיממה אחרי ההפסד הצורב של הג'ודוקא המצרי איסלאם א-שהאבי למדליסט הארד הישראלי אורי ששון, וסערת הסירוב ללחוץ את ידו, נראה שבמצרים מעדיפים לשכוח את השתלשלות האירועים. בעיתונים הערביים המרכזיים הסיקור היה לקוני. בעיתון הנפוץ "אל-חיאת", היוצא לאור בלונדון, נדחקה הידיעה למדור הספורט תחת הכותרת: "א-שהאבי הפסיד את הקרב המצופה". בשעות שאחרי הקרב געשו אתרי החדשות והרשתות החברתיות במצרים, עם תגובות מעורבות לקרב ולתקרית שבאה אחריו. העיתונות המודפסת התייחסה לכך באופן סולידי למדי. בעיתונים הממשלתיים "אל-ג'ומהוריה" ו"אל-אחבאר" לא הייתה התייחסות בכלל.
מי שגם כן התעלם אתמול בבוקר מהעניין הוא העיתון הנפוץ "אל-אהראם" שדווקא בבוקר שישי פרסם ידיעה בשער שלו תחת הכותרת: "אחרי הזכייה בשתי מדליות ארד בהרמת משקולות, השאיפות מצריות היום מגיעות מתחרויות הג'ודו, ההיאבקות והשחייה". א-שהאבי הוזכר בגאון באותה כתבה בעיתון, שעקב אחר ההתפתחויות שאחרי הקרב.
היו עיתונים שהתייחסו באריכות לקרב, שנגמר בניצחון מוחץ של ששון שהמשיך למדליית הארד. "תבוסה... ולא 'שלום'", סיכמה היטב כותרת בעמוד הראשי של העיתון "אל-מסרי אל-יום". הידיעה התרכזה בעיקר באכזבה הגדולה של המשלחת המצרית מההפסד הצורב, ובייחוד, כפי שכתב העיתון, מכך שהמצרים תמיד הצליחו להביס את הספורטאים הישראלים חרף התדירות הנמוכה של המפגשים ביניהם - גם בהיאבקות וגם בסקווש.
אמש התראיין א-שהאבי טלפונית לתוכניתו של העיתונאי ואיל אל-אברשי, והסתפק באמירות קצרות. "החלטת לא ללחוץ לישראלי את היד לפני המשחק או באותו רגע?", שאל אל-אברשי, וא-שהאבי ענה: "באותו רגע". בראיון אישר לאל-אברשי את אמירותיו כי היה מתוח מאוד וכי הלחץ הנפשי השפיע עליו. לגבי התבוסה עצמה בקרב הוא לא ממש הסכים להתייחס עניינית, אך קינח באמירה: "אללה יפצה אינשאללה".
העיתון "אל-יום א-סאבע" דווקא החליט לשים הפניה צדדית בעמוד הראשי של גיליונו אתמול עם התמקדות במה שקרה אחרי הקרב. "משבר הסירוב של א-שהאבי ללחוץ יד לג'ודוקא הישראלי", נכתב. אותו עיתון עקב מקרוב אחר ההתפתחויות ואפילו סיקר את זכייתו של אורי ששון במדליית הארד. בניסיון להמתיק את הגלולה הוא טען בכותרת שישראל השוותה את מספר המדליות בתחרות לזו של מצרים – שתי מדליות ארד עד כה.
באתר האינטרנט של העיתון המצרי "א-שורוק" פורסמה כתבה נרחבת שעסקה ביחסים האמביוולנטיים בין ישראל למצרים: "נורמליזציה במישור הפוליטי ואיבה ספורטיבית". את הסקירה שלהם הם החלו בביקורו ההיסטורי בישראל של נשיא מצרים לשעבר, אנוואר סאדאת, ב-1977.
"חלק מהאנשים אומרים שאנחנו לא תרבותיים", אמרה אמש המגישה אימאן א-דין בתוכניתה בערוץ "אל-מיחוואר", ומתחה ביקורת על התנהלותו של א-שהאבי. "אתה מייצג את מצרים ולא את עצמך – ומצרים מעל כולם". לדבריה, אם יש לו עמדה מסוימת, הוא לא צריך היה לעלות לקרב. בנוסף, היא גם מתחה ביקורת על ביצועיו בקרב עצמו: "ההפסד הוא גם במישור הספורטיבי, גם במישור הפוליטי, גם במישור התקשורתי, המוסרי, וזה לא תקין". אחת התגובות שהובלטה בתקשורת המצרית הייתה של אגדת הכדורגל המצרית אחמד חוסאם, הידוע בכינויו "מידו", שכינה את איסלאם א-שהאבי "אלוף מנייר" ואמר כי "ההתמקדות התקשורתית בכל עמדה מוגזמת גורמת לאנשים כמו א-שהאבי להיות עסוקים במה יגידו ולא במהות".
לא נרשמו טורי דעה בעיתונות המצרית והערבית המסורתית, אך מבול התגובות המשיך גם אתמול וניכר כי יש חוסר שביעות רצון מהאופן שבו העניינים התגלגלו ונצרבו בתודעה. "שחקן נבוך ושר ספורט עיוור", כתב ג'מאל אל-ג'מל, כותב מצרי, בחשבון הפייסבוק שלו, וטען כי השניים לא כיבדו את עצמם במגרש הפוליטי ובמגרש הספורטיבי. "זו שערורייה בכל המישורים", כתב על הסירוב לעמוד בכללי לחיצת היד, המוסר הספורטיבי והמסורות האולימפיות.
הבדרן המצרי באסם יוסף, שנאלץ לחיות בארצות הברית בגלל דעותיו על המשטר, ניסה להבין ללבו של הג'ודוקא המצרי. "אומרים לו שהוא מכיר בהם בזה שהוא מסכים להתחרות, או שאומרים לו למה הוא לא לחץ יד, וכך יש הזדמנות לישראל להסלים נגדנו. שאללה יעזור לו".
בהקשר הזה כתב סטודנט מצרי בשם מוחמד עבד אל-עזים מאמר באתר "הפינגטון פוסט" בשפה הערבית תחת הכותרת "איסלאם א-שהאבי – מהומה לא מוצדקת". הכותב תהה מה היה קורה אם א-שהאבי היה מנצח בקרב: "האם כל המתנגדים לכך שהוא ישתתף היו נותרים בעמדותיהם? והאם הוא היה נותר בוגד ומנרמל (את היחסים עם ישראל) או פתאום הופך לגיבור? מה היה קורה אם היה לוחץ את היד ליריבו הישראלי? האם היו מגדירים אותו כבעל מוסר ספורטיבי או כמי שהפסיד וגם כמנרמל?"
אותו סטודנט סיכם כי לדעתו האישית היה על א-שהאבי ללחוץ את היד כיוון שמה שהוא עשה "לא ישפיע לטובה על התדמית הכללית של מצרים. בטוח שישראל לא תעזוב את הנושא ותנסה להראות עד כמה היא סובלנית ושהספורט הוא לא זירה פוליטית. בכל מקרה אנחנו המפסידים – בין שבמשחק ובין שבמה שבא אחריו".
מאמן איראן החליף את דגל ארצו "להתרחק מישראל"
"ערבים", כתב באנגלית משתמש סורי בחשבון הטוויטר כשהתמונה של א-שהאבי מסרב ללחוץ את היד לששון ניצבת ליד לחיצת היד בין שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במהלך ביקורו בישראל. דעה שלבטח משקפת את מה שחושבים מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, ודומיו על התקרית. אותו נסראללה, שבזמן האחרון לא מפספס הזדמנות כדי לדבר על הצביעות של מדינות ערב ביחס לסוגיה הפלסטינית.
בעיתון הלבנוני "א-ספיר" המזוהה עם חיזבאללה דיווחו על השתלשלות העניינים במדור הספורט עם האמירה הבאה: "א-שהאבי והממונים עליו החליטו שלא לפרוש מהקרב עם ישראל כפי שעושים
רוב הספורטאים הערבים כאשר הם מוגרלים עם יריבים ישראלים. אך הוא סירב ללחוץ יד ליריבו הישראלי אחרי ההפסד ועורר מהומה לפני שחויב לכבד את התקנון".
בהתאחדות הג'ודו הסבירו אתמול כי ההחלטה להתמודד בקרב הייתה שלהם ולא של א-שהאבי עצמו, שצפוי לחזור היום (א') מוכה וחבול לקהיר. חרף השבחים שקיבל בהתחלה על האקט ברשתות החברתיות, נראה שדווקא הסלידה מהתנהלותו התגברה, ובמצרים ירצו לשכוח במהרה את התבוסה ואת מה שבא אחריה. תעיד על כך ההודעה של הוועד האולימפי המצרי שהתנערה באופן לא מובן מאליו מהסירוב של א-שהאבי ללחוץ את היד והגדירה זאת אקט אישי.
גורמים במשרד החוץ הישראלי אמרו היום על ששון: "בלחיצת היד שלו אורי ששון שיקף את הרוח הישראלית. אם גם ישנם ערבים שמסרבים ללחוץ לנו יד – לא נפסיק לנסות". בינתיים ממשיכה ישראל להעסיק את המתחרים באולימפיאדה, ולאו במישור הספורטיבי.
אמש התפרסמה בסוכנות הידיעות "פארס" תמונה שבה נראה מאמן נבחרת ההיאבקות של איראן מחליף את דגל ארצו בדגל הודו, במגירות של שמות הנבחרות. המטרה, כך נראה, היא שדגלי המדינות לא יהיו צמודים זה לזה.
לפנייה לכתב/ת 
