"אין לנו סדר יום קבוע לגבי האכילה"

בשיתוף תנובה

משפחת אביסרור, תל-אביב

המשפחה:

הודיה (32), בעבר עבדה בתחום המכירות, בחודשיים האחרונים עקרת בית; משה (39), איש מכירות, ליה (10 וחצי), עולה לכיתה ה.

השכונה:

המשפחה מתגוררת בשכונת תל-כביר בדרום תל-אביב, שכונת ילדותה של הודיה ("אני מאוהבת בשכונה הזאת").

המשפחות ששיתפו ברצון לשינוי

"לא מבשלים ארוחת צהריים בבית"

"לא אומרים לילדים 'אסור' על אוכל"

אין לנו מספיק ארוחות משפחתיות יחד

ארוחת בוקר:

קמים בין 06:30 ל-06:45. "שלושתנו אוכלים דגני בוקר עם חלב", מספרת הודיה. "ניסיתי גרנולה אבל לא אהבתי במיוחד. מנסים למצוא את הדגנים הכי בריאים, שיהיו גם טעימים ועם פחות סוכר. התחלנו עם ארוחת בוקר מסודרת רק במסגרת הרצון לשנות לתזונה בריאה לאחרונה, ואנחנו נמצאים עדיין בשלב של הניסוי והטעייה".

בישולים:

"עד שהפסקתי לעבוד, לא ידעתי שאני כזו בשלנית", מגלה הודיה. "אני מכינה כרוב ממולא, מרק סלק, קציצות, תוספות של אפונה ואורז לבן. תמיד אבא שלי היה ה'טבח' של המשפחה. הוא עובד כמשגיח כשרות במסעדה באור-יהודה, אז הוא כל הזמן נמצא במטבח. הוא מכין שם לצוות שקשוקות מטורפות. כנראה שזה משהו שהיה קיים אצלי בגנים".

ערב לפני:

כששניהם בבית בערב, הודיה ומשה מבשלים את האוכל ליום המחרת. "אני מכינה קציצות בשר טחון עם רוטב עגבניות למשל, וממולאים, ותוספות", מתארת הודיה. "משה אוהב להכין דברים מיוחדים".

ארוחת צהריים:

ליה, שמסיימת את לימודיה בבית-הספר בשעה שלוש בצהריים, אוכלת בו את ארוחת הצהריים שלה במסגרת מפעל ההזנה של משרד החינוך - קייטרינג שכולל מנה בשרית עם תוספת של פתיתים, אורז או קוסקוס. משה לוקח בקופסה מנה מהאוכל שהוא והודיה הכינו ערב קודם לכן, והודיה אוכלת בבית.

אוהבים נשנשושים וחטיפים. משפחת אביסרור(צילום: צביקה טישלר)

סבתא מזל וסבא שלומי:

בכל יום אחרי הצהרים הודיה וליה מגיעות לבית הוריה של הודיה, שמתגוררים בבניין הסמוך, ואוכלות שם ארוחת ערב ("ארוחה מפנקת: פשטידות תוצרת בית שאבא שלי מכין, קישים, מטבלי יוגורט, סלט קצוץ עם טחינה מעולה".

סופשבוע:

את ארוחות סוף השבוע אוכלים כולם יחד אצל סבתא וסבא. "אנחנו יודעים מתי הדגים מוכנים לפי הריח, שמגיע עד לבניין שלנו", אומרת הודיה. "ארוחות סופי שבוע אצל ההורים שלי הן חגיגה. הם מבשלים בשר עם נענע, דגים מתובלים אפויים בתנור, ומרק עצמות. מעדנים".

קניות:

"ניסינו בעבר לערוך קניות עם רשימה מסודרת, אבל תמיד הוספנו וחרגנו", מגלה הודיה. "בד"כ יש מעין 'סל בסיסי' שכולל חלב, קוטג', וגבינה צהובה, ודברים אחרים מגיעים ממקומות שונים. יש לנו מאפייה בשכונה, אז אם יוצאות למשל לחמניות עגולות טריות, אני רצה לקצב לקנות בשר טחון להכין המבורגר, וקונה תוספת חסה מהירקן".

נשנושים:

"אצלנו בבית אוהבים חטיפים ושוקולד מכל הסוגים", מגלה הודיה. "תמיד יש. גם אצל ההורים שלי, שרוצים לפנק את הנכדה שלהם, הבית מלא בזה. הם קונים קרם ברולה מעולה".

אוכל בחוץ:

"במשך השנה כמעט ולא אוכלים בחוץ, אבל עכשיו, בחופש הגדול, לפחות פעמיים בשבוע ליה ואני אוכלות מחוץ לבית", מתארת הודיה. "זה יכול להיות פיצה או המבורגר בקניון".

שתייה מתוקה:

משתדלים לשתות מים, אבל המקרר מלא גם בשתייה ממותקת.

ויכוחים:

ליה היא "לא אכלנית גדולה במיוחד", מגדירה אותה הודיה. "היא יכולה לאכול עוד מנה של גלידה למשל, ולא לאכול את מנת הקוסקוס עם השעועית שבישלנו. משה במיוחד עומד על זה שהיא תאכל בריא. הוא מתעקש שהיא תאכל ארוחה בריאה, לפני הממתקים והשטויות".

הכי מפריע:

בעיקר היעדרו של סדר יום. "בתקופת הלימודים זה יותר מסודר אצל ליה, אבל בחופש הגדול גם אצלה הסדר משתבש", אומרת הודיה. "לי בכלל אין סדר יום מובנה מבחינת אכילה, בטח לא מאז שהפכתי לעקרת בית.

"במהלך היום אני יכולה לשתות כוס קפה ולאכול לידה עוגיות, שתמיד יש בבית, ואז גם לפספס ארוחה, וגם לאכול המון סוכר מיותר. קשה לי גם לשלוט בכמויות. יכולה לאכול 10 או 15 עוגיות. אני רוצה גם סדר יום קבוע מבחינת אכילה, וגם אוכל בריא הרבה יותר".

אם יש משהו שקופץ מיד לעין אצל משפחת אביסרור זה שהאוכל הוא חלק מאוד משמעותי מההתעסקות ומההווי המשפחתי וזה מעיד על המשמעות הרבה שהאוכל מהווה עבורם בתפיסת המושג "בית" או " משפחה". אין ספק שהאוכל ומן הסתם הארוחות במשפחה שלהם מהווים גורם מלכד ומאחד.

הבית שלהם נראה שתמיד יהיו "סירים על הגז" ונראה שלא תתפסו אותם בלי אוכל מבושל: כרוב ממולא, מרק סלק, ממולאים, קוסקוס עם שעועית, קציצות, בשר עם נענע, דגים מתובלים, מרק עצמות.

יחזקו את זה העונג והתשוקה וההתלהבות המלווים את תיאורי האוכל: טחינה "מעולה", "מעדנים", שקשוקה "מטורפת", קרם ברולה "מעולה" או הארוחה היא "חגיגה".. והעובדה ש"נותנים כבוד" לאוכל: לחמניות קונים טריות במאפייה, בשר אצל הקצב ופירות וירקות בשוק.

רבים עלולים בטעות לחשוב שבבתים שיש בהם שפע של אוכל מבושל, ושהאוכל הוא מרכיב חשוב באנרגיה המשפחתית, קשה לשמור על בית בריא. אך האמת היא, שבהנחה שהמשפחה מקפידה על בישול בריא באוכל הביתי (כלומר למשל ללא הרבה שומן, מלח או סוכר), על אכילה מאוזנת במשך היום, ובתוך כל שפע האוכל הזה, לא נותנים למקום הכבוד שהאוכל תופס לגרום להם לאכול יותר מידיי, ניתן לשמור על בריאות מירבית.

אני חושבת שמשפחת אביסרור כבר ב- 3/4 הדרך לבית בריא!

לגבי ליה, אני מציעה להם לא להיות מודאגים מכך שהיא "אינה אכלנית גדולה". תפקידם כהורים לדאוג למה נכנס הביתה ומתי אוכלים, ותפקידה של ליה להחליט האם היא אוכלת ואם כן, כמה. כל עוד היא גדלה כצפוי ובאופן תקין לילדה בגילה, כדאי לסמוך עליה ועל יכולות ויסות הרעב והשובע הטבעיות שלה, ולא להתערב בהם.

להודיה, אני רוצה להגיד, שלא חייבים סדר יום מסודר כדי לאכול בריא. היות והיא לעצמה כל היום וחופשייה לאכול בכל רגע שבא לה, היא רק צריכה לאכול שהיא רעבה ולהשתדל ברב הזמן לאכול אוכל בריא ולא 15 עוגיות.

למזלה, כנראה שהגנטיקה שלה שומרת עלייה בפני עליה במשקל.

למשה, אני ממליצה להתייחס בכבוד לגופו ולא לתת ליום לחוץ בחנות לגרום לו לא לאכול כל היום. מעבר לכך שזה לא מומלץ פיזיולוגית, זה עלול לגרום לו להרגיש למשל יותר עצבני ועצבני במהלך היום ואין ספק שזה לא יתרום ליום בעבודה לעבור בנעימים.

היות והסבא והסבתא גרים כ"כ קרוב ומהווים חלק מהשגרה היומיומית של המשפחה, אני ממליצה להנהיג שיגרה בריאה עבור ליה גם אצלם. זה בכ"ז לא המקרה שהסבא והסבתא רואים את הנכדה פעם בשבוע שבועיים ואז פחות משמעותי (אם כי עדין לא מומלץ) שיפנקו אותה עם ממתקים.

ועצה אחרונה - למרות שמשפחת אביסרור נמצאת על המסלול ל"בית בריא", זה לא יוכל להתקיים באמת כל עוד לא יוציאו את השתייה המתוקה לחלוטין מהבית..