אלופים על המזרן: כך הפך הג'ודו לספורט הלאומי
חמש המדליות האולימפיות שישראל השיגה בג'ודו הן תוצאה של חיבור בין תנאי אימון פשוטים, הנהלות ומאמנים מתוך הענף וניצחונות מתוקשרים בתחרויות. ח"כ יואל רזבוזוב, ג'ודאי לשעבר: "רוב הילדים בני 6-5 עוברים דרך חוגי ג'ודו". מיעל ארד עד אורי ששון - מאחורי הקלעים בענף המוביל בישראל
תשתיות זולות באופן יחסי, הנהלה שמורכבת מספורטאים לשעבר בתחום, וכמובן מסורת הזכיות שהחלה באולימפיאדת ברצלונה ב-1992. ישראל אמנם לא נחשבת בזירת הג'ודו העולמית למעצמה עולמית, אולם חמש המדליות האולימפיות שקטף הענף (מתוך תשע בסך הכול) עד כה מעידות: המדינה הצליחה להעמיד פס ייצור של אלופים באמנות הלחימה המודרנית.
בסיכום תחרויות הג'ודו בריו התברר כי ישראל דורגה במקום ה-18 בתחרויות. ירדן ג'רבי ואורי ששון זכו במדליות ארד, שגיא מוקי סיים חמישי ולינדה בולדר הגיעה למקום השביעי. שלושת המשתתפים האחרים בתחרויות – שירה ראשוני, גילי כהן וגולן פולק – הודחו בקרב הראשון. יפן, הראשונה בדירוג, זכתה בתחרויות בענף בברזיל בשלוש מדליות זהב, במדליית כסף ובשמונה מדליות ארד.
"ב-92' נשברה תקרת הזכוכית עם יעל ארד (מדליית כסף. א"ק) ואורן סמדג'ה (מדליית ארד. א"ק)", הסביר הג'ודאי לשעבר, ח"כ יואל רזבוזוב (יש עתיד). "ההצלחות הראשונות נתנו תנופה להרשמה לחוגי ג'ודו של ילדים. כיום רוב הילדים בני 6-5 עוברים דרך חוגי ג'ודו. לא צריך הרבה כדי לעסוק בענף. צריך אולם, מזרן, מקלט וחליפה, מבחינת תשתית זה קל".
יונה מלניק, מאמן ג'ודו לשעבר, אמר בהתייחסו לנושא כי "זה השטח, במועדונים ובמתנ"סים תנאי האימון לא מצריכים תשתית יקרה. לא צריך מגרש גדול, מספיק 100 מטר מזרן, וכמובן את הספורטאים ואת המאמן. יש למאמנים איכויות מתאימות כדי להקנות את הבסיס לאותם אנשים שזוכים במדליות".
על ההבדלים שקיימים בכל זאת מול מדינות אחרות אמר רזבוזוב כי "הקטע המנטלי הוא הכי חזק, יש לחץ, במיוחד על ספורטאים ממדינה כמו ישראל, שהתקשורת כל כך עוקבת אחריהם. כמו שהיא מרימה אחרי הזכייה - היא יכולה גם להוריד. זה המון לחץ והמון ציפיות. החבר'ה שלנו קורצו מהחומרים הנכונים, חומרים של אלופים. המדינות שמביאות הכי הרבה מדליות הן של 100 מיליון תושבים ויותר, עם מסורת ותרבות של ספורט. אצלנו אין מסורת של ספורט, וגם מבחינת ההשקעה אנחנו לא נמצאים במקום גבוה".
מלניק הוסיף בהקשר זה כי "ראינו שאורי ששון היה מרחק נגיעה מזהב, עשה קרב שקול עם הצרפתי. עד שלוש שניות לפני הסוף ראינו שזה נמצא בהישג יד. מבחינה מנטלית יש לחץ עצום על הספורטאי והמאמן. אצלנו בארץ הלחץ המנטלי גבוה יותר. רמת הציפיות והאכזבות היא עצומה. מדליה זה מצרך נדיר ביותר".
רמת ההנהלות והמאמנים הגבירה באופן משמעותי את ההצלחות. לדברי רזבוזוב, "התחילו להשקיע בענף והמאמנים הפכו למקצועיים יותר, ובאיגוד הג'ודו חל שינוי. מאמן נבחרת הבנים הוא המדליסט סמדג'ה. כל הטופ של ההנהלה והדירקטוריון והמאמנים הם אנשי ג'ודו. זה שילוב של כל הדברים האלה ביחד. זה נותן את הנוסחה הנכונה לייצור אלופים. אם בעבר מעצמת ג'ודו הייתה מקבלת את ישראל בהגרלה היא הייתה יודעת שהולך להיות קרב קל, אבל היום כשרואים ישראלי בהגרלה, גם אם הוא אנונימי, מצפים לקרב קשה".
רזבוזוב הוסיף כי "זה לא ענף שנהיה קל להביא בו הישגים. הוא נהיה הישגי ומקצועי יותר וקשה יותר להצליח. זה ענף פופולרי במדינות כמו רוסיה, יפן וצרפת. הספורטאים שלנו שטסו לאולימפיאדה הגיעו לשם עם בסיס. ירדן ג'רבי הייתה אלופת עולם, מוקי אלוף אירופה, פולק שלישי בעולם. ששון פעמיים סגן אלוף אירופה. מי שטסו לאולימפיאדה הם מהטופ העולמי. הם עשו את מה שמוטל עליהם ועמדו בלחצים".
יחד עם זאת, רזבוזוב מגלה כי רבים מבני הנוער שעוסקים בג'ודו נושרים בגלל סיבות כלכליות. לדבריו, "בגילאי הנוער ההורים צריכים להשקיע הרבה כסף, ושם אנחנו מאבדים רבים. אם להורים אין כסף אנחנו מאבדים הרבה, ויש גם את עניין הצבא. לא כולם מקבלים 'ספורטאי מצטיין'. זה מכשול שאנחנו צריכים לפתור".
מלניק ציין כי "יחסי מאמן-חניך מפרים זה את זה. מעבר לזה צריך מבנה ארגוני שתומך ועוזר. ההישג נמדד לפי שני פרמטרים, גנטיים וסביבתיים. רק זה. אם יש לו נתונים מתאימים והסביבה עוזרת, כולל מאמן או מאמנים ועוד, תוצאות יכולות לבוא. וגם אז זה תלוי בהרבה מרכיבים. הדרך להיות אלוף אולימפי מלאה בבתי קברות של כאלה שיכלו להיות אלופים".
על ההצלחות בענפים אולימפיים אחרים אמר רזבוזוב כי "גם בשיט יש לנו מדליות, אבל עכשיו אנחנו עדים לכך שאנחנו מצליחים גם בהתעמלות אומנותית. אלה לא ילדים שגדלו בברית המועצות לשעבר אלא ישראלים. המאמנים פועלים בשיטת האימון של ברית המועצות לשעבר וזה עובד. מה שצריך עכשיו זה לא לפספס את דור המאמנים שעלו בשנות ה-90, צריך לראות איך מעבירים את הידע הזה לדור ההמשך וכמובן לתגמל בהתאם, כי המאמנים הכי פחות מתוגמלים במערכת הזו".
מלניק ציין: "אני חושב שיש עוד ענפים שיכולים לעשות את זה, אבל אם רק הג'ודו יביא את המדליות אז יש לנו בעיה חמורה בספורט הישראלי. לא יכול להיות שיהיה רק ענף בודד שיעשה את זה".
האח של המדליסט: "תשתית רחבה מאוד"
אלון ששון, אחיו של המדליסט מסוף השבוע אורי, אמר לאולפן ynet בהתייחסו לנושא כי "הג'ודו מספק לנו מדליות כבר לא מעט שנים, זה כבר כמה אולימפיאדות שיש לנו מדליות ומסורת ארוכת שנים, ואני חושב שזה קשור לתשתית הרחבה מאוד שיש היום לענף הג'ודו, עם איגוד מקצועי מאוד, ועם היו"ר משה פונטי שעושה עבודה נפלאה".
האח של זוכה מדליית הארד אמר עוד כי "זה לא ספורט אלים, אין שם אגרופים ובעיטות, אבל כן יש אגרסיביות. שמעתי את אורי אומר שלמעשה המדליה הזאת היא התוצאה של תהליך אחד ארוך והתגברות על המון מכשולים והמון פחדים. זו דוגמה נפלאה לראות שגם מדליסט אולימפי הוא לא מושלם, גם לו יש את הפחדים והחששות שלו, ואם הוא הצליח להתגבר עליהם זה מראה לכולנו שאפשר לעשות את זה".
לפנייה לכתב/ת 
