"המסתנן": הסמים לא ממריצים
סיפורו של רוברט מייזור שחדר לקרטל הסמים הקולומביאני וסייע להפילו, ראוי לסרט טוב יותר מהמותחן "המסתנן", בכיכובו של בריאן קרנסטון. הבמאי בראד פורמן עיבד את התסריט שכתבה אמו, והוא אינו מטפח בנו שום סקרנות לגבי הדמויות
הצפייה ב"המסתנן" ("The Infiltrator") כמוה כקריאה אגבית בערך ויקיפדיה. לכל משך השעתיים-ומשהו של הסרט אתה שב ותוהה מדוע מספרים לך דווקא על האיש הזה, שאמנם מוצג כמי שהביא לקריסת קרטל הסמים הקולומביאני של פבלו אסקובר, אבל אין בסיפורו שמץ של עניין אמיתי.
יש משהו אירוני בעובדה שדווקא בריאן קרנסטון, מי שגילם את וולטר ווייט, המורה שנהפך לסוחר סמים ב"שובר שורות", משחק עתה סוכן של מחלק הסמים. אבל אירוניה לבדה אינה הופכת סרט לראוי, וקרנסטון - כמו ב"טרמבו" לפניו שזיכה אותו במועמדות לאוסקר - מגלם בו דמות חד גונית ואידיאלית מדי.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
הסרט, שביים בראד פורמן ("סנגור במבחן") לפי תסריט שכתבה אמו, אלן בראון פורמן, מביא את סיפורו האמיתי של רוברט מייזור, סוכן מיוחד של שירותי המכס האמריקאים, שחודר בזהות בדויה אל מערכת הלבנת הכספים של קרטל הסמים הקולומביאני מדיין, וחושף את מנגנון הברחת הסמים אל תוך אמריקה של אסקובר.
הכיסוי שלו, בוב מוסלה, רואה חשבון עשיר המתמחה בהלבנת כספים בעבור המאפיה, נובע מתפיסתו שעל מנת ללכוד את ברוני הסמים יש לעקוב אחר הנתיבים הפתלתלים של כספי המסחר. הוא מצליח לחדור עמוק אל לב המאפיה והמאפליה, אך גם נתבע לחיים כפולים: על מנת להימנע מלשכב עם חשפנית באחד מבילוייו עם חבריו החדשים, מאזור הנשוי באושר ואב לשני ילדים ממציא לעצמו ארוסה שאותה נבחרת לגלם סוכנת FBI (דיאן קרוגר) שמעולם לא פעלה כסמויה קודם לכן. כזוג, הם מתברגים אל צמרת הקרטל, כאן בדמותם של תכשיטן צ'יליאני (בנג'מין בראט) שמופקד על הלבנת כספי הברחת הסמים, ורעייתו. במקביל, מייזור-מוסלה יוצר קשרים עם בנקאים פרטיים מפנמה שמעורבים אף הם בתהליכים, במטרה לחשוף גם אותם.
בעייתו העיקרית של "המסתנן" טמונה בעובדה שהסרט אינו מצליח לערב אותנו באמת בסיפורו ובדמותו של מייזור. הדברים אמורים, למשל, בכל הנוגע למערכת היחסים הקרובה שמתפתחת בין "בני הזוג מוסלה" ואיש הקרטל הנ"ל שמתואר כאדם נעים וחברותי. אך שום קונפליקט פנימי אינו צץ כתוצאה מהידיעה שמייזור עתיד לבגוד בו - בעיקר משום שדמותו של הסוכן במסווה נותרת חלולה ושטחית.
כסרט שעניינו עסקי הברחת הסמים, "המסתנן" נופל מסרטים דוגמת "טראפיק" ו"סיקאריו" שסיפקו תמונה מורכבת יותר, לפחות מבחינה מוסרית, והעמידו במרכזם דמויות החוות מהלכים פסיכולוגיים. אבל למעט סצינה מצוינת אחת, שבה מזהה מייזור החוגג עם אשתו האמיתית את יום נישואיהם, את אחד מאנשי הקרטל, ועוטה באקט אלים ופתאומי את זהותו הבדויה - הסרט לא באמת אומר משהו על הטירוף והאכזריות שבניהול חיים כפולים בצל הסכנה.
בסצנה טובה מאוד אחרת, המטשטשת אף היא בין שני העולמות, נתקלת בתו בחבילה מדממת שנשלחה אל אביה ובתוכה ארון קבורה מיניאטורי. חבל, על כן, שהסרט לא מטפח היבט זה בעלילתו ומבכר תיאור יבשושי ומייגע של מהלכי מאזור בטריטוריה האפלה והמסוכנת.
מעניין לחשוב מה במאי בעל אישיות יצירתית נוכחת יותר מזו של פורמן, כמו מייקל מאן, היה עושה עם הסיפור הזה המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של מייזור, "המסתנן: חיי הסודיים בתוך הבנקים המושחתים שמאחורי קרטל מדיין של פבלו אסקובר" מ-2009. שמו של מאן אינו עולה פה במקרה. מייזור שימש יועץ לסרטו של מאן "מיאמי וייס" (2006), ואחרי שסיפר לו את סיפורו ושמע את תגובתו - החליט לכתוב את הספר.
הסרט גם מתעלם מדמויות משנה שצצות מבלי להותיר חותם. שותפו של מייזור (בגילומו של ג'ון לגוויזמו), דודתו הססגונית (אולימפיה דוקאקיס) שנוטלת חלק פעיל במשימתו, כמו גם דמותו המעורפלת (והמאיימת) מינית של מאפיונר שבאחת הסצינות האינטנסיביות מבחין במכשיר ההקלטה שנושא עמו מאזור בתיק העסקים שלו.
באחת הסצינות הביזאריות בסרט (שמזכירה קצת את "חיה ותן למות" מסדרת סרטי ג'יימס בונד) נוכח מייזור בטקס וודו שבמהלכו נורה בראשו אדם זר (התרחשות שלא קרתה במציאות). זהו אחד הרגעים הסוריאליסטיים היחידים בסרט, שאין בו שמץ של מורכבות פסיכולוגית ומוסרית, שלא לדבר על מתח.
"המסתנן" אינו מעצב דמות ראשית מאתגרת מספיק, והוא מבוסס על רצף של אירועים לא סוחפים במיוחד שהמעקב אחריהם נהפך בהדרגה למייגע. זו אחת הפעם הנדירות, ואולי גם הראשונה, שבה בן מביים תסריט שכתבה אמו (אף לא אחד מהתסריטים הקודמים שכתבה גברת פורמן הפך לסרט). לפעמים צריך פשוט לדעת להגיד "אמא, לא!".
"המסתנן" (ארצות הברית) - במאי: בראד פורמן. שחקנים ראשיים: בריאן קרנסטון, בנג'מין בראט, דיאן קרוגר, ג'ון לגוויזמו ואולימפיה דוקאקיס. אורך הסרט: 127 דקות.
