"להיות האמא, האבא, היועצת, האחות והחברה"

כשהייתי תלמידה בכיתה יא', כל מה שרציתי זה להפסיק ללמוד, לעזוב כבר את ביה"ס, להתגייס, ולהתחיל את "החיים האמיתיים" האלה שכולם מדברים עליהם.

המחנכת שלי לתיכון, נעמה זילברשטיין, אישה מדהימה ומיוחדת ומחנכת במלוא מובן המילה, הצליחה לעזור לי להתגבר על כל הקשיים שהיו לי עם הלימודים ובכלל עם מערכת החינוך, וגרמה לי להוציא תעודת בגרות מלאה כשאפילו אני לא האמנתי בעצמי.

בכיתה יב', רוב חבריי ללימודים החליטו שהם מעוניינים לתרום למדינה והחלו להתמיין לשנות שירות שונות בכל רחבי הארץ. אני זוכרת שכל מה שעבר לי בראש באותה התקופה היה "למה הם עושים את זה לעצמם?!", הרי איזה אינטרס יש לחבורה של נערים בני 18 לעצור את כל החיים שלהם לשנה שלמה ולדחות את הגיוס שלהם, שגם ככה לוקח להם שנתיים או שלוש מהחיים? את התשובות לשאלות האלו כבר הצלחתי למצוא, אבל על זה אספר בהמשך.

מלאה ברגשות אשם שאני אזרחית לא טובה שלא מעוניינת לתרום- ישבתי לשיחה עם נעמה המחנכת, ולאחריה החלטתי רק לנסות להתקבל לשנת שירות- ומה שיהיה יהיה, העיקר שתהייה לי את האפשרות.

"זה להכנס לעזור בשיעורים שאת בעצמך לא הסתדרת בהם"

לאחר מספר מיונים לעמותת "בקהילה", קיבלתי שיחת טלפון משמחת, בה בחורה נחמדה בשם דנה הודיעה לי שהתקבלתי. כמובן שעם השיחה המרגשת הגיעו הקפיצות והצרחות, שהיו די מפתיעות ביחס לזה שלא הבנתי מה כל כך מרגש בשנה הזאת...

עמותת בקהילה היא עמותה שהוקמה לפני 13 שנים על ידי אראל ודבי מרגלית, לשינוי מציאות חברתית, הפועלת בירושלים במטרה לצמצם פערים חברתיים, ליצור ניעות חברתית, ולטפח מנהיגות בחברה הישראלית.

מאחורי המילים הגדולות האלו, עומדת שנה גדולה בהרבה, ועשייה גדולה אפילו יותר- דבר שגיליתי רק לאחר שעשיתי את ההחלטה הכי נכונה בחיי (הלא מאוד ארוכים, אך גם בוגרי העמותה יעידו על כך מחייהם שלהם), ובאתי לש"ש בעמותה.

זה לחלום על משהו ואז להגשים אותו

זה בכמה שעות פשוטות, להיות האמא, האבא, היועצת, האחות, החברה ואפילו החבר של כמה נערים ונערות כל כך מיוחדים.

זה לחזור גמורה לקומונה המלוכלכת (בכל זאת, 12 אנשים בארבעה חדרים זה לא צחוק), ובמקום להמרח על הספה- לאכול וישר לצאת: למרכז למידה, או לקבוצת מחוייבות אישית שאת מעבירה, או למועדונית נוער, להכשרה, לפגישה, או לשפץ מקלט כדי שלחניכים יהיו איפה לעבור פעילויות, או סתם ככה לחניך שצריך עוד עזרה בכל תחום שהוא...

להיות שינשינית בעמותת "בקהילה", זה לחלום על משהו ואז להגשים אותו- בין אם זה להקים אירוע מוזיקה, לערוך יריד יד שנייה, יום לנערה, קבוצת כדורגל או אירוע סטארט-אפ לחניכים- רק כדי שישאפו ויאמינו בעצמם כמו שאנחנו מאמינים בהם.

"זה להיות חלק ממשפחה מאוחדת וגדולה, מלאת אמונה ורצון טוב"

להיות שינשינית בעמותת בקהילה זה להיות חלק ממשפחה מאוחדת וגדולה, מלאת אמונה ורצון טוב, זה להיות חלק ממשהו ענק, זה לבקר את המדינה שלנו על כל מה שקורה בה אבל במקביל להיות אסירי תודה על כך שאנחנו יכולים לשנות בזכות המסגרת הביתית הזאת.

אנחנו זוכים לשנות לנערים את נקודות המבט שלהם, לגרום להם להאמין בעצמם, ולהאמין שהם יכולים להיות ולעשות מה שרק ירצו, בידיעה שהבחירה בידיים שלהם.

אנחנו זוכים להתגאות בזה שעזרנו לנער, שפעם לא היה מכבד אף אחד, ללמוד להגיד תודה, בבקשה או אפילו סליחה, ולהעריך את האנשים שבחייו.

• ב"קהילה" נוסדה בירושלים ע"י אראל ודבי מרגלית כדי לחזק את מוסדות החינוך בשכונת קריית היובל הסמוכה למקום מגוריהם. לצורך הקמתה גויסו מתנדבי שנת השירות לפעול למען הקהילה. באמצעות השינשינים נפתח מרכז הלמידה הראשון בבית הספר בקרית יובל. הצלחת מרכז הלמידה הובילה בזמן קצר ביותר את פעילות העמותה לקשת רחבה של בתי ספר ושכונות ברחבי ירושלים, ועד היום השפיעה על הישגיהם של למעלה מ - 25,000 ילדים ובני נוער מהשכונות המוחלשות במגזר היהודי והערבי בירושלים. בקהילה קולטת בכל שנה כ- 50 מסיימי י״ב, מתנדבי שנת השירות.