תקפצו למכבייה: הספורטאים היהודים בריו
מהשחיין האמריקאי ועד האצנית מאוקראינה - לצד ירדן, אורי ומעיין, ישנם ספורטאים יהודים שעושים חיל במשלחות האחרות
המדליסטים הטריים ירדן ג'רבי ואורי ששון נתנו לנו עד עכשיו סיבות מצוינות לחגיגה. בתשעת המקרים בהם ספורטאי ישראלי הגיע לפודיום האולימפי, סכרי הגאווה הלאומית נפרצו, והמדינה נשטפה בשמחה בלתי מוסברת.
למרבה הצער, מדובר כאמור רק בתשעה מקרים. בשאר ההזדמנויות, אותן התחרויות בהן הספורטאי הישראלי לא משתתף או לא מצליח, האוהד הממוצע צריך לחפש את חצי הנחמה. וחצי הנחמה הזו נקראת "רגע, השם שלו לא יהודי?"
לאורך ההיסטוריה ענקים כמו מארק ספיץ נתנו ליטוף לאגו האולימפי היהודי, הרבה לפני שהישראלים פרצו את המחסום. וכן, גם בריו יש קבוצה נכבדה של יהודי העולם שעושים טוב על הלב. מי שהתנפל על הנושא בהתלהבות הוא משרד התפוצות, שנותן עדכון קבוע על הישגי הספורטאים היהודים בריו בעמוד הפייסבוק שלו, סוג של לו"ז חלופי למי שרוצה לראות איך הגנים של העם מסתדרים בברזיל.
השם המצליח ביותר עד כה הוא אנתוני ארווין, שחיין אמריקאי בן 35. המוצא של ארווין יוצא דופן: אמא יהודייה ואבא שחור ואינדיאני. בסידני 2000 הוא זכה במדליית הזהב ב־50 מ' חופשי, פרש לתקופה ממושכת וחזר להתחרות כדי לשחזר את ההישג מסידני בריו.
אבל הספורט אינו הדבר היחיד שהופך אותו לאדם בולט. את הזהב מסידני הוא העמיד למכירה פומבית ותרם את הכסף לנפגעי הצונאמי בתאילנד. הוא גם מתמודד עם תסמונת טורט. ומעל הכל, הוא יהודי חם: "אני גאה במורשת היהודית שלי", סיפר בעבר. ואיך אפשר בלי להזכיר שוב את אלי רייזמן הנפלאה, אותה מתעמלת שזכתה בזהב בלונדון לצלילי "הבה נגילה". בריו היא הוסיפה זהב קבוצתי וכסף בקרב־רב.
האיש שעשה היסטוריה
וישנו גם נייט אבנר, האיש שעשה היסטוריה בריו. נבחרת ארה"ב נכשלה בטורניר ראגבי השביעיות האולימפי הראשון כאשר לא עברה את שלב הבתים (בו פגשה, בין השאר, את האלופה פיג'י), אבל השחקן היהודי הפך לשחקן ה־NFL הראשון שמשתתף באולימפיאדה.
בדרך כלל אבנר הוא שחקן הגנה קשוח במיוחד בניו־אינגלנד פטריוטס, עימה זכה בסופרבול בשנה שעברה. אבל היכולת שלו מתאימה גם לענף האולימפי הטרי, והוא מצא את מקומו בנבחרת יחד עם שחקן יהודי נוסף, זאק טסט. אבנר אמר אתמול: "כן, זה די מגניב שעשיתי את שני הדברים. אני לא משווה את עצמי לאחרים בדרך כלל, אבל כשמציגים את זה כך, זה נחמד".
אבנר המשיך בכך את המורשת של אביו, ג'ף, ששיחק ראגבי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ונרצח ב־2008. ג'ף אבנר היה פעיל יהודי בקהילה באוהיו בה גדל נייט, והשחקן הבהיר כי ספג את הדת לאורך כל חייו: "הוא לימד אותי את החשיבות בלהיות יהודי. עד היום סבא וסבתא שלי דואגים שאזכור את השורשים שלי".
לריו הגיעו שמות נוספים, כמו הסייף איליי דֶרשביץ', שחקנית הכדורמים מריל מוזס, וחברת נבחרת ההתעמלות האמנותית מוניקה רוכמן. אבל ארה"ב, כמובן, אינה היחידה שבמשלחת שלה חברים יהודים.
אולֶסיה פּוֹב מאוקראינה נחשבת כיום ליהודייה המהירה בעולם. בריו היא העפילה לחצי גמר ריצת 100 מ', שם קבעה 11.29 שניות, תוצאה הטובה משיא ישראל. השיא האישי שלה הוא 11.18.
במשלחת האוסטרלית אפשר למצוא את ג'סיקה פוקס, שזכתה במדליית הארד בקאנו וגם האחים ניית'ן וג'וש כץ, צמד ג'ודאים בני 21 ו־18 שנחשבים לפוטנציאל עתידי.
מי שהעיף מבט לעבר הים קלט את הצמד הקנדי בכדורעף חופים, סם שכטר וג'וש בינשטוק. עמוק יותר במים ג'ו אלה הניו־זילנדית עדיין נלחמת על מדליה ב־470 - אותה שייטת שנולדה כקסם שוקרון ואביה חי בארץ.
ויש עוד סיפור שחייבים להתייחס אליו: כאשר זכה השחיין פביאן ז'ילו עם נבחרת צרפת במדליית הכסף ב־100X4 חופשי, שוב ניתן היה לראות על זרועו את הקעקוע בעברית, "אני כלום בלעדיהם". ז'ילו אינו יהודי, אבל בעלה של סבתו, מקס גולדשמיט, אליו היה קשור מאוד, היה ניצול שואה ששרד את אושוויץ והכיתוב מיועד לו ולכל משפחת השחיין. עם השקעה מרגשת כזו אנחנו יכולים בשקט לאמץ גם אותו.
לפנייה לכתב/ת 
