סקר: מי הספורטאי האולימפי הגדול אי פעם?

מייקל פלפס - בגלל האינטנסיביות הנדירה / אליסף דעואל

אוי, כמה שהמשימה הזו אכזרית. למה שבכלל נצטרך לבחור בין שתי האגדות הללו? למה שנתבקש להכריע בין שני גיבורי-העל הללו שעירערו את כל מה שלימדו אותנו על גבולות היכולת האנושית? גם בשעות של נדודי שינה, כשראשי עסוק בהשוואות מהסוג הזה: הביטלס או פינק פלויד? אוז או הסמויה? אבו חסן או... אבו חסן? אני נמנע מלהכריע בסוגיות הרות גורל שכאלו.

אבל אם בכל זאת נדרשתי לאתגר הבלתי אפשרי הזה, אנסה בכל זאת להסביר מדוע הישגיו של מייקל פלפס מעט/ממש קצת/טיפונת יותר מרשימים מאלו של אוסיין בולט.

אין לו מספיק אצבעות כדי לסמן את כל מדליות הזהב שלו(צילום: EPA)

בואו נחזור לרגע לאולימפיאדת השיא של פלפס, בייג'ינג 2008, שבה שבר את שיאו של מארק ספיץ האגדי, ניצח בכל משחה בו השתתף וזכה בשמונה מדליות זהב. קחו לדוגמה את ה-13 באוגוסט 2008, יום שגרתי בלו"ז הצפוף של פלפס בסין. הוא פתח את הבוקר עם ניצחון בגמר 200 מ' חופשי, שעה לאחר מכן כבר סייע לנבחרת האמריקאית לנצח ב־200x4 מ' חופשי, ובערב חזר לבריכה כדי לקנח במשחה מוקדמות 200 מ' מעורב אישי.

עכשיו תחשבו שהריטואל הזה חוזר על עצמו על פני תשעה ימים, כשבכל פעם הוא צריך להגיע בכוחות מחודשים, להתמודד בקרבות עזים ולצאת תמיד כשידו על העליונה. זה מטורף ובלתי הגיוני – פיזית או מנטלית. זה מדהים אפילו עבור שחיין עם סנפירים טבעיים כמו אלו שמייחסים לפלפס.

הישג כמו שרשם בבייג'ינג לא יכול להתבסס רק על השילוב המנצח בספורט של כישרון + המון עבודה קשה. היה דרוש שם משהו מעבר. פלפס של 2008 היה פרויקט מדעי לכל דבר שהצריך את טובי המוחות בתחום האימון, התזונה, הפסיכולוגיה ועוד, ובעיקר את הספורטאי היחיד בעולם שיכול להתמודד עם משימה שכזו.

שמונה מדליות זהב ותמונה אדירה כזו, והכל באולימפיאדה אחת(צילום: רויטרס)

זה היה ניסוי שאפתני שקרא תיגר על צירוף המילים "בלתי אפשרי", הסתיים בהצלחה מדהימה ונחרט כהופעה האולימפית הטובה ביותר אי־פעם. כעת, וסלחו לי על הפשטנות האיומה ועל שלל הישגיו של פלפס שאינני מזכיר מפאת קוצר היריעה, תוסיפו לאותם תשעה ימים מופלאים ב־2008 עוד 15 מדליות זהב – ותקבלו את הספורטאי האולימפי הגדול בהיסטוריה.

בולט - בגלל השיאים הבלתי שבירים / אבינעם פורת

שלושה כוכבי מישלן במסעדנות. חמישה כוכבים במלונאות. הדירוג

של אוסיין בולט בריצה ומייקל פלפס בשחייה הוא מושלם פלוס. אם תמציאו דירוג דמיוני גבוה עוד יותר, הוא יתקבל באמינות. בעצם, כל פנטזיה שלא מתקבלת על הדעת מתקיימת בעולמם הספורטיבי הנדיר.

אתלטיקה ושחייה הן דברים מדידים. יש שעון אלקטרוני, יש טבלת מדליות באולימפיאדות, אליפויות עולם וכל השאר. ולמרות ההישג האסטרונומי בכמותו של דג הזהב מבולטימור, לטעמי הפנומן מג'מייקה הוא הספורטאי הגדול ביותר בהיסטוריה, בטח שבמשחקים האולימפיים, למרות שלפלפס יש 23 מדליות זהב אולימפיות, ולבולט "רק" שבע בינתיים.

אז מדוע בולט, ולא פלפס שבנה עולם בריכה חדש? קודם כל, מתוך ראייה לעתיד. בריצת 100 מ' כל שיפור של מאית שנייה אחת לכמה שנים הוא כמעט סנסציה. בולט דרך בשמי הריצה ב-2008 כאשר שיא העולם של בן ארצו, אסאפה פאוול, היה 9.72 שניות. בקיץ של אותה שנה בבייג'ינג הוא ירד ל-9.69.

שיאים מהדהדים. אוסיין בולט(צילום: AP)

ושיא השיאים היה ב־2009 בברלין, בסופת ה־9.58 באליפות העולם. 11 מאיות השנייה במרוץ הקצר ביותר זה דבר שלא קרה גם לפני 100 שנה. כשמסתכלים קדימה, קשה להאמין כי מישהו ישבור אותו גם בעוד 50 שנה.

בולט היה האיש שהחליף פעמיים את הקידומת ב־100 מ'. הראשון מתחת ל-9.7 והראשון מתחת ל-9.6 בריצה שבה לא האמנו כי נראה תוצאה כזו בימי חיינו. שיאיו של פלפס, לעומת זאת, יישברו במוקדם או במאוחר.

ב־200 מ', אחרי שמייקל ג'ונסון שיפר באטלנטה 96' את שיא העולם ב-34 מאיות (19.32), הוא פרש מהמרחק בידיעה שלא יוכל להשיג שיפור נוסף. בבייג'ינג בולט מחק את ג'ונסון (19.30), ושנה אחר כך העמיד את השיא הנוכחי הפנטסטי – 19.19. במרוץ השליחים 100X4 היה בולט המנוע של ג'מייקה לשיפור עצום - מהשיא של ארה"ב, 37.40, עד ל-36.84.

שינה את עולם הריצה(צילום: AFP)

מבחינת כמויות, בולט לא יכול להשתתף באולימפיאדה בשמונה מקצועות כמו פלפס. חוץ מזה, מ-2008 אחוז הקליעה לזהב שלו הוא 100 – 7 מ־7.

אז אני עם בולט, ולו בגלל שמאז 2008 שינה את עולם הריצה, כמו גם את עולם המושגים שלנו לגבי מה אפשרי ומה לא.