את המדליות האלו חייבים למנף / טור

כשהסתובבתי ביום שבת עם אורי ששון בחוף קופקבנה לצורך צילומים לשער העיתון, כשעל צווארו מונחת מדליית הארד בו זכה יומיים קודם לכן, פנו אליו לא מעט אנשים שהוא כלל לא מכיר, כדי להצטלם ולהנציח. באותו הרגע, בשיא התמימות, שאל אותי המדליסט הטרי: "האם יהיה טירוף כזה גם בארץ?"

בלי למצמץ עניתי לו שאין לו מושג מה מצפה לו בארץ וכמה חום ואהבה הוא הולך לקבל. אורי המשיך בקו התמים ושאל: "באמת?"

נכון, הכל היה עדיין טרי עבורו וכנראה לוקח זמן לעכל את עוצמת השמחה שהוא וירדן ג'רבי הנחיתו על עם ישראל במשך מספר ימים קסומים באולם הג'ודו הנפלא בריו, אבל השאלה התמימה הזו שלו, מסמלת כל כך את הענווה והצניעות של הבחור "המגודל" הזה שלא ידע לקראת מה הוא הולך.

המון טיפים קיבלו השניים בימים האחרונים, גם ממאמניהם, גם מיו"ר האיגוד משה פונטי ומהסוכנים שכל אחד מחזיק, אבל השאלה הגדולה באמת היא איך כל אחד מהם יידע למנף את המדליה גם בחייו האישיים וגם לטובת האיגוד.

מדליסט אולימפי צריך לדעת להיות סבלני גם אם ילד מבקש בפעם העשירית להצטלם איתו סלפי. הכי חשוב זה לא להרים את האף ולהישאר עם הרגליים על הקרקע.

ששון לא האמין שיהיה טירוף כזה בנתב"ג(צילום: עוז מועלם)

המפרסמים צריכים לאמץ את ג'רבי וששון – הם צריכים להיות הפנים של הקמפיין הבא. השניים יכולים להוות דוגמא לבני הנוער שצפו בהם במהלך החופש הגדול. איגוד הג'ודו צריך לקחת את השניים להרצאות בבתי הספר ולמשוך דרכם המוני ילדים שיצטרפו למועדוני הג'ודו מהם יצמחו אורן סמדג'ה, יעל ארד, אריק זאבי, ג'רבי וששון הבאים.

בחודש נובמבר הקרוב תתקיים בארץ אליפות אירופה עד גיל 23. ההצלחה האחרונה בריו צריכה לתת את הפוש כדי להביא לארץ עוד תחרויות בינלאומיות, אולי אפילו את אליפות אירופה לבוגרים.

הפנים של הקמפיין הבא

ירדן ואורי היקרים, תודה על הרגעים המרגשים, את החוויה שעברתי בזכותכם לא אשכח כל חיי. תיעדתי את ההיסטוריה הספורטיבית של עם ישראל והזלתי דמעה מהתרגשות. תיהנו מכל רגע, כי ההישג הזה הוא קודם כל שלכם. צאו לחופשה (לא ארוכה מדי) וחזרו עם כוחות מחודשים, טוקיו 2020 ממתינה לכם.