מדוע לשולחן הגיאורגי קוראים אקדמיה?

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

כשאלוהים חילק את האדמות בין העמים, העם הגיאורגי איחר. "איפה הייתם, לא נשאר לי כלום," אמר להם. "פתחנו שולחן ושתינו יין לכבודך", ענו הגיאורגים, ואז החליט אלוהים לתת להם את חלקת גן העדן על פני האדמה ששמר לעצמו. כך נוצרה גיאורגיה.

במאה החמישית לספירה, המלך ווכטאנג גורגוסלי יצא לציד בסביבתה של מצחטה - העיר הבירה העתיקה של גיאורגיה, שנוסדה במאה החמישית לפנה"ס על ידי צאצא של נוח והיה אמור לשחזר את אזור הר אררט, בו לפי המסורת המקראית נחת נוח עם תיבתו.

הוא ירה חץ מקשת בפסיון שנפל אל המים וכאשר הוציא אותו המלך היה הפסיון כבר מבושל, כי היו אלו מי מעיין גופרית חמים. על כן ציווה גורגוסלי לבנות עיר במקום וניתן לה השם ''טביליסי'', מן המילה הגיאורגית ''טבילי''- ''חם''. הזיכרון של הפסיון הונצח במאכל "צ'אחוחבילי" (מן המילה ''חוחובי'' - ''פסיון''), שמוגש בכל מסעדת השף בגיאורגיה.

מצחטה. מי מעיין חמים(צילום: דמיאן יפה)

גברים גיאורגים ליד שולחן בלי יין

במשך אלפי שנים היה שולחן הסעודה הגיאורגי מקום לדיונים מדיניים ומפגשים ופילוסופיים. סביבו התארחו האורחים ונוצרו היצירות הגדולות, חגגו את הניצחונות על אויבים והחליטו על שלום עם השכנים.

מאות שנים התלבטה גיאורגיה בין מזרח למערב, בין רוסיה לאיראן. עד אשר ב-1783 המלך אראקלה הבין שעליו לבחור בברית עם רוסיה, או שארצו תיבלע על ידי הפרסים או הטורקים, שתקפו אותה במשך דורות מדרום וממערב.

גיאורגיה הנוצרית בחרה בברית גיאופוליטית עם השכנה האורתודוכסית מהצפון, ונהייתה לחלק מהאימפריה הרוסית.

מאז לא פסקו אפילו ליום הוויכוחים לגבי נכונות ההחלטה של המלך האחרון, שהובילה את גיאורגיה להיות מחוז רוסי. הוויכוחים הללו הסתיימו רק עם התפרקות ברה"מ , שם נקשרו בין גיאורגיה לאיראן יחסים דיפלומטיים וב-1995 לראשונה הגיע לטביליסי נשיא איראן , רפסנדג'אני.

מעוניינים להצטרף לטיול? לחצו כאן

בקבלת פנים חגיגית, שנערכה לכבוד הנשיא ופמלייתו, הנשים כמובן ישבו לחוד והגברים לחוד. את רפסנדג'אני קיבל אדוארד שוורדנדזה, שר החוץ האגדי של ברה"מ בתקופת גורבצ'וב ונשיא גיאורגיה דאז, ואת רעייתו – הגברת הראשונה של גיאורגיה.

הנשים מצאו מהר מאוד שפה משותפת וחלקו ביניהן את החוויות וזיכרונות ממהפכות ומלחמות ונסחפו עד שלא שמו לב שקבלת הפנים נמשכה הרבה יותר זמן ממה שנקבע והסתיימה הרחק אחר חצות.

הגברים הגיאורגיים והאיראנים כג'נטלמנים אמיתיים המתינו לגברות ולא קמו מן השולחן. כאשר סוף כל סוף יצאו את האולם אירע דבר מופלא: בן רגע תם הוויכוח של מאות השנים והחיבור לרוסיה נראה כמעשה הנכון ללא עוררין.

בפעם הראשונה בהיסטוריה בירכו הגיאורגים בקול את המלך אראקלה שלא איחד אותם עם האיראנים. כי להחזיק שעות ארוכות את עשרות הגברים הגיאורגים ליד שולחן ערוך ללא יין וללא אפשרות להרים כוס לכבוד האורח, יכול להבין רק מי שמכיר היטב את התיאוריה והפרקטיקה של המזוכיזם.

כך או אחרת, המסקנה הכללית של המארחים הייתה :''השבח לאל ולמלך אראקלה שצירף אותנו לרוסים ולא למטורפים האלה!''

גרמי. מולדת הקוניאק הגיאורגי (צילום: רונית אתרוג)

יין ומיליון שושנים אדומות

כרטיס הביקור של גיאורגיה הוא היין, והאביזר הדומיננטי בעיצוב פנים של הבית המסורתי זה קווברי - כדי חמר גיאורגים (הראשונים שנמצאו הם בני 7000 שנים), שהוכרו לאחרונה ע"י אונסקו כחלק ממורשת התרבות העולמית.

קאחטי (חבל ארץ במזרח גיאורגיה) - זהו הפרובאנס הגיאורגי והיקב של המדינה, שם אפילו המנהרה, שנבנתה למטרות צבאיות בתקופת ברה"מ, משמשת כמרתף יין ענקי. כשחוצים בסתיו את גבול עמק אלאזני, בו משתרעת קאחטי, נכנסים לממלכת הכרמים והיין, לחגיגות גדולות ולשיכרון חושים.

בטלאבי - מרכז החבל - נערכים פסטיבלים של מוזיקה קלאסית ופולקלור. בציננדאלי ניתן לבקר בביתו של איליה צ'בצ'אבדזה, משורר הלאומי של גיאורגיה, בו התארחו פושקין וגריבויידוב, שהיה נשוי לנסיכה גיאורגית, נרצח בדרכו מטהרן (שם כיהן כשגריר) וניטמן בטביליסי.

בבאטוניס ציחה, ארמונם של מלכי גיאורגיה, יש מרחצאות עתיקים, מוזיאון אתנוגראפי וגלריה לאומנות. בבנקרסי - מבוך תת קרקעי, מרתף יינות מהמאה ה-5 בו מכינים הנזירים יין על פי נוסחאות עתיקות, ובגרמי - מולדת הקוניאק הגיאורגי - מבצר וחומות הניצבים על דרך המשי העתיקה.

סגנאגי מכונה עיר האהבה, ולא רק בשל האפשרות שכל הרוצים להינשא יכולים לעשות זאת כל רגע וכל שעה במשך כל השנה, אלא כי בעיר חי הצייר פרימיטיביסט הדגול פירוסמני – "פיקסו הגיאורגי", שהתאהב בשחקנית תיאטרון והביא לכיכר אל מול ביתה מיליון פרחי שושנים אדומות כדי להראות לה את אהבתו העמוקה.

באיקאלטו ניתן לבקר באקדמיה למדעים, שהוקמה במאה ה-12 על ידי המלך דוד הבונה, בה למד המשורר הלאומי הגיאורגי שותא רוסטאבלי, שלכבוד המלכה תמר - אישה שהוכתרה למלכות במאה ה-12 ותקופת שלטונה נחשבת לרנסנס הגיאורגי - חיבר את האפוס הלאומי הידוע: "עוטה עור הנמר". רוסטאבלי עלה לרגל לירושלים כצליין, התגורר בה וקבור במנזר עמק המצלבה.

אדריכלות גיאורגית עתיקה(צילום: זאביק רילסקי)

ז'ול וורן ומפצח האגוזים בגיאורגיה

אדריכלות גיאורגית עתיקה, כמו הקתדרלה באלאוורדי שכלולה ברשימת אתרי מורשת התרבות העולמית של אונסקו, כנסיית כל הקדושים בגורדג'אאני וקומפלקס מנזרים בשואמתה, משתלבת באופן הרמוני בטבע ובנופים המרהיבים של קאחטי. "עכשיו מובן מדוע כל אדם שני נולד כאן צייר, סופר או מלחין", אמר המשורר אלכסנדר דיומא לאחר שביקר בגיאורגיה.

מובן גם מדוע ז'ול וורן העריץ את הארץ הזאת ויצירתו הנפלאה של צ'ייקובסקי, ''מפצח האגוזים'', הולחנה בגיאורגיה.

כפי שגיאורגיה זה לא רק המאכל החצ'אפורי, אותו אפילו בישראל כבר כולם מכירים, כך גם קאחטי - זה לא רק יין, מוזיקה ואומנות. שם תמצאו גם בתי מלון בוטיק מפנקים בספא ואווירה בלתי נשכחת וכמובן המאכלים הגיאורגים שכמותם קשה למצוא בעולם.

בייחודו של היין הקאחטי הכיר גם המשורר דיומא, לאחר שלגם מספר בקבוקים בשעה, וזאת אף על פי היותו צרפתי.

שוק בגיאורגיה(צילום: דודו אדרי)

המוצרט של הקולינריה

לעתים שליטי העולם נולדים וצומחים במקומות נידחים ולא דווקא בערי הבירה בגדולות. כך היה עם נפוליאון בונפרטה שנולד באי הנידח והגיע להיות קיסר ושליט צרפת.

כך היה מסלול חייו של יוסף ג'וגשווילי, לימים סטלין שנולד בגיאורגיה ונהיה שליטה של מעצמה אדירה. הוא חיזק את האימפריה הסובייטית ועצר את התפתחות הדמוקרטיה לעשרות שנים קדימה.

הוא הותיר אחריו את גרמניה הנאצית מובסת, את מסך הברזל, את פולחן האישיות והמון מיתוסים ושאלות בלתי פתורות. הוא היה אחד הדיקטטורים הגדולים של המאה ה-20, כתב שירים שעד היום נחשבים לקלאסיקה הגיאורגית, ושתה יין שלהובלתו בנו רכבת מיוחדת מטביליסי למוסקבה.

בניגוד לכל מה שסבורים, סטלין, שנולד וגדל בגיאורגיה, לא היה חובב אוכל גדול ואף העדיף על המטבח הגיאורגי (אז מפורסם בברה"מ וברוסיה והיום גם בכל העולם) את המטבח הרוסי. המאכלים האהובים עליו היו הבורשט, תפוחי האדמה והבשר המבושלים, דייסת כוסמת ולפתן - אוכל של עניים, שהוגש במסעדות סובייטיות רגילות ביותר.

רק בשנות חייו האחרונות, לאחר התאבדות אשתו השנייה, שב סטלין לאכול אוכל גיאורגי. זמן רב את המזון הכין עבורו אלכסנדר רטוולדזה, רב טבחים שהובא במיוחד מגיאורגיה (צירוף מקרים מעניין: שם המשפחה רטוולדזה צמח משורש המילה ''רטוולי'', שמשמעותה ''בציר ענבים'' המהווה בגיאורגיה פולחן לאומי). הנ"ל עבד בקרמלין עד סוף שנת 1953 ופוטר מספר חודשים אחרי מותו של הגנראליסימוס.

עד אז, הוא ניהל את הכנת הארוחות לבאי וועידת טהרן, יאלטה ופוטסדאם. בוועידות אלו השתמש סטלין במטבח הגיאורגי כתפאורה מושלמת לקידום ענייניי ברה"מ.

את האורחים האכילו במעדנים, שאמורים היו להציג את יתרונותיו ומעלותיו של המשטר הסובייטי על המערב. ולא במקרה הוענקו לטבחים, שהצליחו להדהים את "הקפיטליסטים", עיטורים גבוהים וכולם היו בעלי דרגות קצונה בכירות בשירותי הביטחון הסובייטיים.

על כן על רטוולדזה, שעבד אצל בריה, הוטל להכין לצ'רצ'יל שי ביום הולדתו במהלך ועידת טהרן. בברה"מ ידעו שראש ממשלת בריטניה מעריץ את הדג חדקן ולכן אנשי שירות הביטחון הביאו מהעיר באקו שני דגים במשקל 15 ק"ג כל אחד.

בחצר השגרירות הסובייטית בטהרן הודלקה מדורה, הועמד סיר ענק ורטוולדזה בישל את שניהם. הדגים הונחו על צלחת שהובאה ממוזיאון ארמיטאז' (מאוסף כלי שולחן של הצארים הרוסיים) והוגשו לצ'רצ'יל.

ראש ממשלת בריטניה כינה את רטוולדזה ''המוצרט של הקולינריה'', ואילו הנשיא רוזוולט הוסיף ''שהוא גם פגניני''. את התלהבותו מן המטבח הגיאורגי במאה ה-21 ביטא גם נשיא ארה"ב ג'. בוש שערך ביקור רשמי בגיאורגיה ויש אומרים שביקש שישלחו לו לבית הלבן טבח גיאורגי.

סטלין דרך היין

כפי שרטוולדזה סיפר לקרוביו, סטלין מיעט לאכול ועשה זאת לאט. הוא ערך סעודות בשעות הקטנות של הלילה ולמרות שקרא לפגישות הללו ארוחות, האוכל והמשקאות האלכוהוליים היו עבורו לא יותר מתפאורה למימוש פוליטיקה אישית.

בשעות האלה היה מקבל יחד עם מנהיגי ברה"מ האחרים (או בעצמו) את ההחלטות גורליות, שלהשלכותיהן הייתה השפעה רבה על חייהם ומותם של מיליונים בברה"מ בכלל ועל המשתתפים בסעודה בפרט.

המשתתפים שנותרו בחיים העלו בזיכרונותיהם שסטלין לא שתה הרבה, וגם אם לגם מן המשקה, כמו כל אחד שגדל בגיאורגיה, ידע לעשות זאת מבלי להשתכר.

לעומת זאת על האחרים ממש כפה לשתות, ביודעו שבגילופין נפתחות הלשונות ונפלטים דברים שמעדיפים להסתיר. יין הוא שתה רק גיאורגי וישנם סיפורים רבים, איך בנו קו מסילת ברזל מיוחד לאספקתו מטביליסי למוסקבה, כאשר הרכבת נעה באיטיות רבה על מנת שהמשקה האהוב על "אבי העמים" לא יטולטל ולא יעבד את איכות הטעם שלו.

סטלין לא היה השליט היחיד שהעדיף את היינות הגיאורגיים על משקאות אחרים. כששאלו את אחד הצארים הרוסיים לאחר הביקור בגיאורגיה, מה שם הכי מצא חן בעיניו, ללא היסוס ענה: "צרטלי נינו (אחת מהנשים היפות של האצולה הגיאורגית) והיין מקאחטי".

נינו אבסדזה, חברת כנסת לשעבר, עיתונאית, פרשנית ומדריכה בחברה הגיאוגרפית

סמינר מטייל בהובלת נינו אבסדזה ייצא השנה ב-22 לספטמבר

מעוניינים להצטרף? לחצו כאן