בלי דרמות: המניפולציות שלך מסוכנות לקשר
עוד יום, עוד סצנה מלאת דרמות ופאתוס. לא נמאס לכם? השדכנית הראלה ישי על בני הזוג שלא יודעים להתמודד עם סירוב, ועלולים על הדרך לחרב לעצמם את האהבה
כולנו היינו רוצים לשנות דברים בבן/בת הזוג שלנו. הרי אף אחד מאתנו אינו מושלם. לכן כשמישהו אומר "אני אוהב אותך בדיוק כמו שאתה", הכוונה היא שהוא מקבל אותו ביחד עם כל המגרעות, שגם אם את חלקן לא רואים בהתחלה, האמינו לי שיראו אותן בעתיד.
כמעט בכל מערכת יחסים, מגיע השלב שבו לפחות אחד מבני הזוג מתחיל להרגיש צורך לשנות תכונות או הרגלים בצד השני. זה יכול להיות הרגל פעוט כמו להשאיר את הכלים המלוכלכים על השיש במקום להניח אותם בכיור, או משהו רגשי כמו הרצון שבן/בת הזוג יאמרו לכם שהם אוהבים אתכם לעיתים קרובות יותר. כך או כך, תמיד יהיה משהו שנרצה לשנות בצד השני, השאלה היא האם נחליט לחיות עם זה בשלום, או שנתאמץ כדי להשיג את מבוקשנו.
אחת הדרכים הנפוצות להשיג את מבוקשנו היא באמצעות יצירת רגשות אשם. תחשבו על ילדים שרוצים להשיג משהו מההורים שלהם, והם מחליטים "להסתער" על המצפון שלהם: "לכל החברים שלי יש ורק לי אין", הם יגידו וזה בסדר, כי הם ילדים. העניין הוא שגם מבוגרים חוטאים בכך לפעמים, וזה הרבה יותר נפוץ משנדמה לנו.
אני מכירה למשל בחור שהיה מאוהב בטירוף באישה מקסימה, אבל היתה לה תכונה אחת הרסנית שפשוט טרפדה את כל הקשרים הזוגיים שלה - היא היתה בת רביעית אחרי שלושה בנים, ילדה מפונקת שהיתה רגילה לקבל את כל מה שהיא רוצה.
באופן טבעי, היה לה קשה מאוד לשמוע את המילה לא, ולאורך השנים היא פיתחה כל מיני טקטיקות מתוחכמות כדי שלא תצטרך להתמודד בכלל עם כל השמעה אפשרית של סירוב. במרבית המקרים, אותה טקטיקה עזרה לה פלאים, אבל בתחום הזוגי, היא נתקלה לפתע בקשיים.
זה קרה כשבן זוגה, שבאמת אהב אותה בצורה בלתי רגילה, כבר לא יכול היה לשאת עוד את "המצפון" שהיא עשתה לו בכל פעם שהוא לא נענה לבקשותיה. כי אם בתחילת הקשר הוא עוד בלע את הצפרדע וזרם איתה על מנת לרצות אותה, בשלב מסוים הוא התחיל להרגיש כמו פראייר והסצנות הדרמטיות שלה הלכו ונמאסו עליו. לבסוף הוא החליט שהקשר הזה כבד מדי בשבילו, למרות כל האהבה הגדולה שלו אליה, ולכן הוא החליט להיפרד ממנה.
לפי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת אוקלנד אשר בניו זילנד, מי שנעזר בטקטיקה של יצירת רגשות אשם אצל הצד השני, בדרך כלל סובל מתחושת חוסר בטחון לגבי מערכות היחסים שלו. מדובר על אנשים שמאמינים שהדמויות המרכזיות בחיים שלהם לא תמיד יהיו לצדם. לרוב מדובר בחרדת נטישה, מה שגורם לאחת משתי התוצאות ההפוכות: או שהאדם נאחז "חזק מדי" באותן דמויות בחייו מחשש שהן יינטשו אותו, או שהוא מלכתחילה נמנע מליצור אינטימיות איתן, כמנגנון הגנה.
כך או כך, חלק גדול מהאנשים המתאימים לפרופיל הנ"ל, נוהגים לעורר ייסורי מצפון אצל בן/בת הזוג שלהם כדי להשיג את מה שהם רוצים. הם לא בוחלים בשום אמצעים - עושים סצנה דרמטית עם דמעות, נכנסים לתפקיד הקורבן, מסבירים כמה הם מסכנים, כמה פעמים הם הקריבו קורבנות כדי לרצות את הצד השני, כמה הם נותנים למערכת היחסים, כמה הם מתאמצים, מוותרים ומנסים לרצות, בזמן שהצד השני לא עושה עשירית.
אם זיהיתם בעצמכם את הטקטיקות הנ"ל, נסו לחשוב עם עצמכם האם אתם באמת חייבים לגרום לשינוי שרציתם אצל בן/בת הזוג? האם השינוי הזה הוא חובה מבחינתכם ואינכם יכולים לחיות בלעדיו, או שמא אתם רק בודקים את הגבולות של הצד השני ומותחים את הקו כדי לראות בדיוק עד כמה תוכלו "להוציא" ולהשיג? זה גם הזמן להזכיר את המשפט החכם והמפורסם שאני חיה אותו מדי יום: בחרו את הקרבות שלכם. שמרו את הריבים לדברים החשובים באמת, אחרת תמצאו את עצמכם מבוקר עד ערב בחילוקי דעות עם בן/בת הזוג.
צריך לדעת מתי להתעקש ומתי לשחרר - זהו אחד המפתחות החשובים ביותר בזוגיות. וגם אם החלטתם שהשינוי הזה שווה את הוויכוח, אנא אל תשמשו בטקטיקת "מצפון". אולי היא עובדת למשך תקופה מסוימת, אבל אני מבטיחה לכם שבשלב מסוים לא רק שהיא תאבד מהקסם שלה ותהפוך להיות לא אפקטיבית, אלא שהיא גם עלולה לגרום לפרידה. במקום רגשות המצפון המיותרים, חפשו את הדרך הנכונה, החכמה וההוגנת להשיג את מה שאתם רוצים, וזכרו שלפעמים החכמה האמיתית היא דווקא לוותר.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
