המאמר האחרון: ליבה וליבוי

תפקיד החרדים, לפי התפיסה הזו, הוא לשמר את הגטו התרבותי-חברתי שבנו לעצמם בעשרות השנים האחרונות, ולקוות לטוב. ומה הטוב לפי תפיסה זו? עוד קומבינה שתאפשר לחברה החרדית להמשיך להתקיים לצד החברה הישראלית הרחבה בלי ללמוד את ערכיה ולקבל את חובותיה.

אין צורך לומר שיש חרדים רבים שהיו שמחים להשתלב בחברה הרחבה, תוך שמירה על זהותם הייחודית, אך דווקא המדינה בדמות הקואליציה הנוכחית מערימה קשיים על תהליך זה. ההחלטה לבטל את לימודי הליבה היא הצהרה ממשלתית בוטה שאין לה עניין בשילוב המגזר החרדי בחברה.

לצד ביטול לימודי הליבה עלו לשיח הציבורי לאחרונה נושאים שלומדים בישיבות. לימוד תורה הוא ללא ספק קיר התמך של הזהות היהודית, ודווקא משום כך רצוי לשאול אם צורות הלימוד שהתקבעו במשך הדורות מסוגלות לפענח עבורנו לא רק את העבר ואת מה שחשבו חכמינו. בעיניי, השאלה המרכזית אינה כיצד נלמד את העבר היהודי וכיצד נכפה אותו על ההווה והעתיד, אלא מדוע התורה התרחקה מהמציאות.

כל מי שלומד משנה יודע שהתנאים התבוננו במציאות דורם עין בעין והשתמשו במקרא כצופן ערכי לטענותיהם. אבל מה שהיה ברור בתקופת המשנה אינו ברור כיום. אצלנו, במקום ללמוד את המציאות החברתית של ימינו ולהשתמש בקורפוס היהודי כמצפן (במקום שזה מתאים לזמן),‬ לומדים בעיקר את הכתבים העתיקים - גמרא, משנה, מקרא, חסידות ועוד - ובאופן מפתיע המציאות לא תמיד מסתדרת עם כתבים עתיקים. הניסיון לאנוס את המציאות ולהתאים את עצמה למה שנכתב לאורך הדורות פשוט לא עובד.

אין בכוונתי לומר שלא נלמד את הקנון היהודי על בוריו. חייבים לעשות זאת. מצד שני, חובה מקודשת לא פחות היא ללמוד את המציאות העכשווית כדי להיות מסוגלים לומר עליה אמירות תורניות ערכיות ומוסריות המתאימות לזמננו. המהלך החרדי מבקש לנתק בין לימוד התורה לבין החיים הממשיים, כאילו זה באמת אפשרי, כאילו זה לא יתפוצץ לכולנו בפרצוף. הירידה מהעץ תתרחש רק בעת משבר.

באופן מרתק, המהלך של שינוי ההגדרה "מה נחשב לימוד תורה" דורש עוד יותר אומץ מהכנסת לימודי ליבה לחינוך החרדי. זה מהלך שנועד להגדיר מחדש את גבולות הגזרה של לימוד התורה ואת אחריותם העצומה של המדברים בשמה.

אנשי תורה צריכים להיות מסוגלים להתבטא בסוגיות כלכליות, בסוגיות של צדק חברתי, בסוגיות של פמיניזם ועוד ועוד, ולא בסוגיית אונס שבויות כפי שהמקרא מפרט בפרשת "יפת תואר‭."‬ זה אנכרוניזם מוחלט שמעביר אנשים שפויים על דעתם.

(המאמר התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ב-26 ביולי)