כך תתמודדו עם תחושת המחסור: פרשת שבוע
לאחר שהקב"ה אוסר על משה כניסה לארץ המובטחת, מנהיג בני ישראל מתחיל התמודדות קשה עם מה שהוא תופש כמחסור. דרך התחנונים לאלוהים ועד הקבלה כי כף רגלו לא תדרוך בישראל, משה מלמד אותנו כיצד להבחין בשפע הקיים ואיך ליצור תודעה חדשה
משה רבנו פותח את פרשת ואתחנן בהתמודדותו עם הבשורה הקשה ביותר שקיבל מהקב"ה - הבשורה שהוא לא יוכל להיכנס לארץ המובטחת - ארץ ישראל. הוא מתקשה לקבל זאת ומבקש בתחנונים לקב"ה שישנה את החלטות: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר (דברים, ג', כ"ג-כ"ט)
הקב"ה מאפשר למשה להשקיף על הארץ מצפון עד דרום, אך עומד בהחלטתו. הפסוק האחרון בפרשה מתאר את הקושי הרגשי של משה - לשבת בגיא מול בית פעור (עבודה זרה) - המקום הנמוך ביותר שאפשר להיות בו. התורה מבקשת לתת לנו כלי להתמודדות עם עולם המחסור. תחושת החוסר מאפילה על כל מה שיש - כי אין את הדברים העיקרי.
בעולם הכלכלי, בעיית המחסור מתייחסת למחסור פיזי, ריאלי. אין מוצרים, אין כסף, אין ביקוש, אין היצע. בעיית המחסור היא נקודת מוצא בתפישת הכלכלה, המייצרת את הפתרונות של עלות מול תועלת, היצע מול ביקוש ועוד. אלא שבניגוד למציאות הכלכלית, בפרשת השבוע יש התייחסות עמוקה יותר לבעיית המחסור - והיא התחושה של האדם.
תחושת המחסור קשה בהרבה כיוון שהיא משנה התנהגות. המחסור מלמד שיש להתייחס לחסך כעיקר ולכל השאר כטפל. תחושת המחסור ממקדת את פעולותיו של האדם למה שחסר ובכך משנה סדרי עדיפויות, קבלת החלטות ועוד.
בהמשך, משה מבקש להציג את הדרך להתמודדות עם התחושה הנוקשה של מחסור. לכן, הוא מציג מה יכול לקרות אם תחושת המחסור תשתלט על האדם: עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ (דברים, ד', ג'). הנפילה גדולה עד שכמעט לא ניתן לקום ממנה. כמעט, כי תמיד יש דרך לעלות.
"איזהו העשיר? השמח בחלקו"
מיכאל יחיאל מזלוטשוב תיאר בדרשה החסידית את רגע המעמד לפני מתן עשרת הדברות: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם (דברים, ה', ה) - "האנוכי, האנוכיות, האגואיזם - הוא העומד בין האדם לבוראו. כל עוד האדם עסוק בעצמו, במחסורו - הרי שאין לו קשר אמיתי עם הקב"ה".
כלומר, יש כאן דרך להתמודד עם תחושת המחסור, והיא מתחילה בהסרת האנוכיות. הרבה מעולמנו מבוסס על האינדיבידואל. סיפוק צרכינו, היצר הבסיסי של האדם לצבור עוד כח, עוד כסף, עוד חומר. גישה זו על עצמנו - היא היא בעיית המחסור. התמודדות עם האחר, הסתכלות עליו כשווה - היא תחילת הדרך של פתרון תחושת המחסור.
גם ב-5 הדברות האחרונים המופיעים בפרשתנו, מתייחסים לבן אדם וחברו. המחסור הינו תוצר של תודעה. ותודעה מייצרת התנהגות. כך גם בעולם הכלכלי - אנחנו בוחנים מציאות לפי מחסור, ונותנים פתרונות שמתייחסים לבעיה מבלי לתת את הדעת על תחושת המחסור.
כאשר נמצא את עצמנו עוסקים במה שיש לנו, בטוב שבנו ולאחר מכן בטוב שבאחר. הרי שנוכל להגשים את פתגם חז"ל ממסכת אבות: "איזהו העשיר? השמח בחלקו". זוהי תודעת שפע.
משה רבנו מלמד אותנו איך התמודד באופן אישי עם הבשורה של אי כניסה לארץ ישראל בעזרת הכרה בשפל מבחינתו ומיד לאחר מכן - בחינה אמיתית של השפע הקיים ויצירת תודעה חדשה. השפע קיים כל הזמן, המחסור הוא רק בתודעה.
לפנייה לכתב/ת 
