ביטוח של נפטר בוטל - וגם הקצבה לאלמנתו

המפקחת על הביטוח ממונה על אחד התחומים החשובים בחיינו, אם לא החשוב שבהם: תחום הערבות ההדדית. תפקידה לשמור על אלמנות ויתומים, נכים, חולים סיעודיים וכל מי שנופל עליו אסון מפני האפשרות שטייקוני הביטוח יתעללו בהם. אולם האם בשעת אמת המפקחת שומרת עלינו או שהיא מגבה את טייקוני הביטוח? מיד נראה.

שופט: הביטוח הלאומי מכשיל את החלשים

מ' שימש כעובד מטבח במלון רויאל ביץ' באילת. לימים פוטר מעבודתו וכ-4 חודשים לאחר מכן נפטר. הוא הותיר אחריו אישה ותינוק בן יומו. אלמנתו גילתה בתלושי המשכורת הפרשות שבוצעו לרכישת ביטוח בקרן פנסיה. במלון הסבירו לה שהקרן מנוהלת על ידי תאגיד הביטוח מנורה, והפנו אותה אליהם על מנת לקבל קצבת שאירים עבורה ועבור ילדם היתום.

האלמנה פנתה למנורה ונדהמה מהתשובה - ב-4 החודשים שבין פיטוריו לבין מותו, הודיעה לה פקידת סילוק התביעות, בעלה היה צריך להמשיך להפריש כספים לקרן הפנסיה. משלא עשה זאת - ביטלו לו את הביטוח.

האלמנה ציינה לפקידה כי לא קיבלה כל הודעה שצריך להמשיך להפריש לקרן הפנסיה. "בעלי חיפש עבודה וממילא המעביד החדש היה ממשיך לשלם לקרן הפנסיה שלכם. יש כאן חוסר הגינות", קָבְלה האלמנה. "הגינות", הביעה הפקידה תמיהה, "אין מילה כזו בתקנון שלנו".

האלמנה פנתה לעזרת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. במהלך הדיון הזכירה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש למנורה כי תאגידי הביטוח הם גופים פיננסיים בעלי עוצמה. לפיכך, התפתחה בבתי המשפט פסיקה המחייבת אותם לפעול באמונה ושקידה כדי לשמור על זכויותיו של מבוטח בקרן פנסיה, גם לאחר סיום עבודתו. במסגרת חובה זו עליהם ליידע את המבוטח כי הביטוח הפנסיוני עלול להתבטל אם לא ימשיך להפריש לו תשלומים.

השופטת גילתה כי לא רק עמיתיה השופטים, אלא גם אייל בן שלוש, המפקח על הביטוח בזמנו, נחשף בשנת 2003 לתופעה המזעזעת בה אנשים רבים איבדו את הביטוח הפנסיוני רק משום שלא ידעו כי עליהם להמשיך ולהפריש תשלומים לקרן גם בין עבודות. המפקח בן שלוש עשה מעשה, ואסר על הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה (רובם ככולם תאגידי ביטוח) לבטל ביטוח פנסיוני מבלי לתת למבוטח התראה של 21 יום מראש.

לסיכום, פסקה השופטת, תאגיד מנורה הפר הן את פסיקת בתי המשפט והן את הוראות המפקח בן שלוש, כאשר לא יידע את המנוח שהביטוח הולך להתבטל. לפיכך שאיריו של המנוח, בנו היתום ואלמנתו זכאים לקצבת שאירים.

מנורה לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. שופטי בית הדין, ורדה וירט-ליבנה, לאה גליקסמן ואילן איטח פנו אל המפקחת על הביטוח הנוכחית דורית סלינגר, וביקשו לדעת אם גם לדעתה תאגיד מנורה הפר את הוראות המפקח, ואם כן האם קצבת השאירים ליתום ולאלמנה צריכה לבוא מתוך קרן הפנסיה או ממנורה כתאגיד מנהל שהתרשל באי קיום חובותיו.

שופט בית המשפט העליון חיים כהן עליו השלום נהג לומר כי בכל משפט בו מעורבים מוכי גורל הוא כופה על עצמו לעשות כל מאמץ כדי "לחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין", והוא לא מאמין לעצמו כאשר הוא לא מוצא. ניתן היה לצפות כי המפקחת סלינגר תאמץ גישה זו ותתמוך בפסק דינה האנושי של השופטת רובוביץ-ברכש. בוודאי בהוראה שהוציא קודמה בתפקיד המפקח בן שלוש לתאגידי הביטוח.

אולם למרבה התדהמה והצער, המפקחת סלינגר שכחה על מי עליה להגן ויצאה בקריאה נרגשת לשופטים לשלול מהאלמנה ומהיתום את קצבת השאירים. בנימוקים המשתרעים על פני 9 עמודים היא תקפה את פסק דינה של השופטת רובוביץ-ברכש וטענה כי לפסק הדין אין זכות קיום או כלשונה "איננו יכול לעמוד". לדעתה תאגיד הביטוח מנורה פעל נכון כאשר ביטל את הביטוח הפנסיוני של המנוח מבלי להודיע לו על כך מראש.

"שיטת מצליח" - לא הצליחה 

וכיצד נימקה המפקחת את עמדתה? מפאת כבודה של המפקחת לא ראוי שאחזור על נימוקיה. ממילא גם שופטי בית הדין הארצי הביעו אי נחת מגישתה והודיעו לה כבר בדיון הראשון בערעור כי עמדתה נוגדת את העובדה ש"מדובר בתקנון של קרן פנסיה המהווה חלק מביטחונו הסוציאלי של העובד ובני משפחתו". שופטי בית הדין שלחו את נציגי מנורה והמפקחת על הביטוח למשרדיהם כדי שישקלו את עמדתם, יסכימו מרצונם לבטל את הערעור וישלמו לאלמנה וליתום את קצבת השאירים.

נציגי מנורה בחושיהם הטובים קלטו מיד כי שיטת מצליח לא הצליחה הפעם. הם שיגרו לבית הדין לעבודה הודעה לפיה "מנורה החליטה למשוך את הערעור", שבעקבותיה בית הדין הארצי נתן פסק דין המוחק את הערעור ומנורה נערכה לשלם את קצבת השאירים.

ומה עשתה המפקחת סלינגר? האם היא בירכה על החלטת מנורה לשלם ליתום ולאלמנה? לא. המפקחת מיהרה להגיש לבית הדין בקשה לבטל את פסק הדין שמחק את הערעור. המפקחת התעקשה כי יש לשלול מהיתום והאלמנה את קצבת השאירים ורק לחילופין, אם עמדתה זו לא תתקבל על דעת השופטים, לחייב את תאגיד מנורה בתשלום קצבת השאירים מכיסו ולא מכיס קרן הפנסיה, שהרי בגלל מחדליו כתאגיד מנהל קרה מה שקרה.

חבל להתיש את הקוראים בהשתלשלות העניינים ובוויכוח שהתעורר. בסופו של דיון, לאחר שהוסבר למפקחת שאין לה בכלל מעמד לדרוש את השבת הדיון בערעור, וכי בידיה כל הסמכויות המנהליות לחייב את תאגיד מנורה בתשלום על מחדליה, היא ניאותה להודיע לשופטי בית הדין כי היא חוזרת בה מהתנגדותה לשלם ליתום ולאלמנה את קצבת השאירים.

כמה כואב וכמה מייאש שבנפול עלינו אסון אי אפשר לסמוך על מי שמקבל משכורת כדי לשמור עלינו ולסייע לנו במאבקנו למימוש זכויות ביטוח ופנסיה.

ממשרד האוצר נמסר: "הממונה על שוק ההון פועלת לשמירה על זכויות המבוטחים כמו גם על כספי הפנסיה שלהם. עמדת הממונה בתיק המתואר היא שהטעות נעשתה על ידי מנורה מבטחים ולכן היא זו שצריכה לשאת בתשלום ולא החוסכים. כותב המאמר, שגם כך רצוף אי דיוקים, בחר מסיבה השמורה עימו להשמיט עובדה זו.

"שוק חיסכון פנסיוני שבו משולמים כספים בניגוד לזכויות החוסכים, אינו הוגן ויביא לשחיקה בכספי הפנסיה של הציבור. אגף שוק ההון נלחם בתופעה ומחייב חברות לשלם בהתאם לטובתם כלפי חוסכים".