חיות משבת לשבת

(איור: ליאו אלטמן)

 פעם, לא לפני יותר מדי מזמן, הוא היה החיה הכי יפה בגן החיות. נוצותיו נראו למרחוק – צבעוניים, גאים וחגיגיים. אבל כעת הוא חבוש ברגלו, מלא בפלסטרים בכל גופו ונוצותיו המרהיבות נשרו כמעט כולן. אבל הוא מבחינתו שומר על חיוך, בטוח שהכל במקום, שאף נוצה לא עפה ברוח. לא מסתכל לאחור ורואה את המציאות.

(איור: ליאו אלטמן)

כמו חתול, גם הפועל ת"א מחפשת בית חם ואוהב. כמו חתול, גם היא מחליפה בעלים בתדירות גבוהה. תמיד דואגים לה ואוהבים אותה, עד שזורקים אותה לבעלים הבא. לא תמיד יש לה חלב או מספיק אוכל, אבל איכשהו היא מסתדרת וסוגרת את החודש. היא עדיין בטוחה שכולם חושבים שהיא נמר, רק שכרגע היא בסך הכל חתולה חמודה, קטנה ולא מפחידה.

(איור: ליאו אלטמן)

 למרות מה שכולם אומרים, הוא עדיין החיה הכי חזקה בגן. הכי עוצמתית ומרשימה. אבל כרגע הוא יושב לבדו, חסר מעש או תעוזה לשנות משהו, רק חושב ומהרהר על תואר המלכות שאבד לו. עדיין לא חשף את שיניו, שיניים מזהב, כדי לאיים בחזרה על נתיניו.

(איור: ליאו אלטמן)

יפה, גבוהה ונאה מרחוק. הולכת תמיד עם ראש מורם, גאה בעצמה. אבל ברגע החשוב באמת, כשהסכנה מגיעה או חולפת על פניה, היא מעדיפה לטמון את ראשה בחול. או סתם לעצום עיניים, לקוות שעוד מעט זה יעבור. אבל זה לא עובר. כבר שנים שאינה רואה איך השתלטו לה על הבית והגן.

(איור: ליאו אלטמן)

לא מאיים ולא נושך. משתדל לא להזיק לאף אחד. חיה שאוהבת להיות בבית, בלי יותר מדי אנשים או הפרעות מיותרות מסביב. ולא משנה באיזה מצב, או מי מהבעלים האוהבים שלה שומר עליו – תמיד, אבל תמיד יש מי שדואג לו, מטפל בו ומטפח אותו.

(איור: ליאו אלטמן)

כמו מושבי העור בקורטינה של הבעלים לשעבר פרוספר אזגי, ועם המאמן הכי צבעוני, הכי קולני והכי אסרטיבי בליגת העל, נראה ממבט ראשון כאילו הפועל אשקלון יכולה לאיים על מישהו. כמו נמר המחכה לטרף. אבל האמת היא שהיא נמר רק על הנייר – שם היא לא יכולה לסכן איש.

(איור: ליאו אלטמן)

פעם הוא היה תרנגול קל רגליים, קפיצי, פעם למעלה ופעם למטה. החיה הכי צבעונית וחיננית בגן החיות. אבל כעת, עם משקפי השמש והג'ל בשיער, הוא עזב את השכונה הישנה ועבר למגדל במרכז העיר. שם הוא שבע מעצמו, ללא התשוקה והרומנטיקה של העבר. עם גב כלכלי יציב, סוף סוף, גם הוא מדושן עונג. תרנגול משעמם.

(איור: ליאו אלטמן)

החליף את הדולפין שלא ממש ייצג נאמנה את העיר או הקבוצה. כי כמו הקבוצה, גם הוא קטן, לא מזיק וגם אותו כנראה תמצאו כדג פילה – נטול עצמות. הרי אין לו כמעט קהל, ודאי לא כזה שמחזיק את חתיכת העור שלו, אין בסיס מוצק, וגם האיש הכי חזק שלו עומד להיכנס לכלא.

(איור: ליאו אלטמן)

 ירוקה, קטנה וקופצנית. פעם היא למעלה ופעם למטה, פעם בליגה הראשונה ופעם בליגה השלישית. פעם מועדון מפואר ופעם מועדון מרוסק. וממש כמו הצפרדע הכי מפורסמת, קרמיט, גם היא די מבולבלת. אבל אם קצת תתייחסו אליה, תיתנו לה נשיקה אחת קטנה, גם היא יכולה להפוך לנסיך. או לפחות לעזוב את הביצה העלובה שבה היא חיה.

(איור: ליאו אלטמן)

כמו הלמור הכי מפורסם בהיסטוריה – "המלך ג'וליאן" מהסרט "מדגסקר" – גם הלמור הזה בטוח שהוא גדול יותר, חזק יותר, מלכותי יותר ממה שהוא באמת. כי האמת שאין לו יותר מדי והוא תמיד מוצא פתרונות קסם משונים ומוזרים כדי לחפות על מה שחסר. וכמו ג'וליאן, גם הוא בעיקר הרבה יותר מצחיק מהשאר.

(איור: ליאו אלטמן)

 הראם יכול לחיות חודשים על אספקה דלילה ומעט מזון. למעשה, הוא אינו צורך הרבה מים ויכול לחיות חודשים רצופים ללא שתייה של ממש. גם באוויר צחיח, הוא מצליח לגלות תנאי הסתגלות מרשימים. את האספקה המועטה שלו, הוא מקבל לרוב ממדינות המפרץ הפרסי – שם הוא החיה הלאומית.

(איור: ליאו אלטמן)

מצוי בעיקר בצפון הרחוק. נחשב בשנים האחרונות לטורף על, אבל לעיתים יש לו רגעים שהוא סתם מתוק ולא מזיק. כזה שאפשר ללטף אותו והוא לא יעשה לך כלום. על פי זואולוגים בכירים, דב הקוטב מצוי בסכנת הכחדה – כי הרי ללא הדוב הגדול ששומר עליו ומצליח לאתר אותו בעזרת מכשיר פלא – הוא לא יחזיק מעמד.

(איור: ליאו אלטמן)

ממבט ראשון היא נראית חמודה ותמימה. דג קטן, לא מזיק, שבדרך אמור להשביע את תיאבונם של הדגים הגדולים. אבל בכל פעם שמתקרבים אליו הכרישים המפחידים והמאיימים, הוא מתנפח ומצליח לעקוץ את מי שמנסה לפגוע בו. ככה במים, ככה על הדשא.

(איור: ליאו אלטמן)