כשהניצנים של נחצ'ה נראו בארץ
בתחילת דרכו כמנהיג חמישיית גלבוע, נחום היימן היה אלמוני, אך המוזיקה שיצר הייתה מוכרת בכל בית בישראל - כך מספר העיתונאי צבי לביא, שהיה הראשון לראיין אותו בקיץ 1963. מאז הפך נחצ'ה לשם דבר בתרבות המקומית. בטור מיוחד הוא נזכר בשיחה עם המלחין הצעיר בביתו בקיבוץ בית אלפא: "זמר-עם יכול להיוולד רק בטבע, שם גם האנשים הם טבעיים"
בקיץ 1963, לפני 53 שנה, נחצ'ה היימן בן ה-28 עדיין נחשב למלחין אלמוני, למרות שכבר אז המוזיקה שלו הלכה לפניו. האקלים החברתי היה בעוכריו. העיתונים היו התקשורת. הטלוויזיה הייתה בגדר חלום. גלי צה"ל היו בחיתוליהם, וקול ישראל היה מלך הרדיו. עובדה: רוב הציבור לא קרא ולא שמע עליו מילה. הלחנים שטפטפו בין תוכניות הרדיו היו ללא מילים. גם חמישיית גלבוע המבצעת הייתה אלמונית.
רק אחרי שנפגשנו לראשונה בקיץ ההוא, למדתי שהם כבר יותר משנה שם דבר בחוגים סגורים - בעיקר בהתיישבות העובדת. הפריצה החלה אחרי שברדיו גילו אותם והם הוזמנו להקלטה ראשונה. לפני ההקלטה אפילו שם לא היה להם, ומי היה יכול לזהות מאחורי החמישייה את נחצ'ה שהיה לימים חתן פרס ישראל. כן, זה האיש עם האקורדיון, הקיבוצניק מבית אלפא, שמדלג בין ענפי המשק כפקק שסותם חורים בכוח אדם.
גם כשנפגשנו הוא היה בין הרפת לכרם, מגחך על המקצוענים בכל ענף שכבר מכירים אותו עובד בידיים ומלחין שירים בראש. הם כבר התרגלו לזהות את הכפילות הזאת. "כשתופסים אותי עובד כסהרורי, הם שולחים אותי הביתה, לכתוב את מה שמזמזם לי בראש ורק אחר כך לחזור לעבודה. הם לא ידעו שבמצבים אלה אני לא זקוק לנייר תווים, אלא רושם את הרעיון באותיות על נייר עיתון או קופסת סיגריות, ובבית יושב ומעבד".
זו הייתה המלה האחרונה של זמר-עם שביצוע מקורי ומרנין שלו טרם נשמע במקומותינו. בית הגידול של נחצ'ה ולהקתו אכן היו קיבוצי העמקים. החלילן עמוס אילני למד אצל אורי טפליץ ונגן הקלרניט יהודה גולני למד אצל יונה אטלינגר, מכוכבי הפילהרמונית. נחצ'ה למד אקורדיון בעצמו והשתלם באקדמיה למורים למוזיקה אצל הקומפוזיטור פאול בן חיים והמנצח גארי ברתיני. ביחד הם סיפקו ליווי מוזיקלי למסיבות של בית אלפא. כעבור זמן נספחו אליהם הגיטריסט אלי בן רעי ונגן הקונטרבס אבי וייס מהתזמורת הקיבוצית.
סי היימן נפרדת מאביה בטקס האשכבה
"חי ונפטר כמו צמח בר": ירדנה והגבעטרון נפרדים
המלחין והיוצר נחום (נחצ'ה) היימן הלך לעולמו
פרידה מנחצ'ה היימן: "שיריו הם ארץ ישראל"
גרעין הטריו נהפך לחמישייה, עם נחצ'ה בתפקיד מלחין הבית והמנצח. המלחין שהחל את דרכו כמורה למוזיקה וכמעבד מנגינות של אחרים שלא היו מזהים במוצריו את מקורם. לקראת סוף אותה שנה הם היו אמורים להשתדך לזמן רב עם מקהלת הגבעטרון, ילידת גבע הסמוכה שכבר שלחה רגל אחת מחוץ לבמה הקיבוצית. תפוצת הרדיו הארצית רק העצימה את המוניטין שיצא לחמישייה במעגל הסגור של ההתיישבות העובדת. הם הוצפו בהזמנות, אבל נחצ'ה דחה את רובן.
"צמחנו על רקע של חובבנות טהורה וכנה עם הרבה אהבה למוזיקה", הוא אמר כשפרש את תולדותיו באותה שיחה של היכרות, שהתקיימה בחדר החזרות של החמישייה בצריף מגוריו המט לנפול הטובל בניחוח פרדסים, "אנחנו מבקשים להפוך כל הופעה לחוויה אישית בפני עצמה. לכן אסרתי על יותר מהופעה פומבית אחת לשבועיים. ריבוי הופעות היה נוטל מהחברים את תומתם ומדביק עלינו תווית מסחרית". מי שציפה ליותר, נאלץ להסתפק בתקליטים הראשונים שיצאו לשוק, למרות הביקורת הצוננת על חלקם.
שוק התקליטים הישראלים היה אז בראשיתו של תור הזהב אחרי עשור של "הפקות זבל" על גבי תקליטים שבירים. נחצ'ה לא כעס על המבקרים אלא על עצמו. "גם ביקורת לא אוהדת היא שכר לימוד. נראה שנסחפנו ולרגע שכחנו שכל הסיפור הזה נולד מלעשות שמח", הסביר, "מלווים ריקודי עם ואחרים שמנגנים בעל פה עם הרבה אלתורים. את 'ניצנים נראו בארץ' בכלל חיברתי בחזרה עם להקת ריקודים כשהרגשתי שמשהו בורח לי מהידיים. אבל יום אחד אמרתי לחבר'ה, מספיק ודי עם האלתורים הפרטיזנים. זה לא מצלצל טוב. מעכשיו כולם מגייסים כל טיפה של ידע וניסיון כדי לשפר את הרמה, והיה להם מה לגייס".
נחצ'ה סיפר איך הוא וחבריו ללהקת חמישיית הגלבוע סחטו בקושי את שמם מחבר המשק, הסופר נתן שחם. הם נזקקו לשם לפני שנסעו להקלטה הראשונה שלהם באולפני קול ישראל, עם מבחר מוקפד של עשרה לחנים מובחרים. "האמת היא שנסענו להקלטה עם פרפרים בבטן, והרגשה שאין לנו מה להפסיד, אז נתנו את כל", אמר נחצ'ה, "אבל מהמחמאות שקבלנו יכולנו להבין כי אם יצא מכאן רווח הוא כולו שלנו ומי שעלול להפסיד אם ידחו אותנו זה קול ישראל ומאזיניו".
התוצאות אכן הפיחו רוח חדשה בשידורי המוזיקה הקלה. נחצ'ה הודה אחרי ההקלטה ופרסום השיחה איתו בתרומתם ליציאתם מהמחתרת כהגדרתו. כל יתרת דבריו שנאמרו שם, הם כבר היסטוריה.
