שישה זרים הם רק ההתחלה
אם הכדורגל הישראלי רוצה להדביק פערים מאירופה, כדאי לו לוותר על מגבלת הזרים. פולין, צ'כיה ואפילו קפריסין עקפו אותנו בסיבוב. אם לא נתעורר, הליגה תמצא את עצמה ברמה של מולדובה וקזחסטן
שש שנים חולפות, אפואל ניקוסיה מדהימה את אירופה ומעפילה לרבע גמר ליגת האלופות לאחר ניצחון על ליון. ומכבי? מכבי מעפילה באותה שנה לליגה האירופית למה שנחשב עבורה אז כשהישג עצום לאחר ניצחון מפתיע על פנאתנייקוס. אפואל הצליחה להגיע שוב לשלב הבתים בעונת 14/15 ואולי תעשה זאת שוב השנה אם תצליח לנצח את קופנהאגן בבית (0:1 לדנים במשחק הראשון), בעוד האלופה הישראלית הפועל ב"ש איבדה סיכוי מעשי לאחר תבוסה 5:2 לסלטיק.
הקבוצות הקפריסאיות לא צימצמו את הפערים הגדולים בגלל השקעה בתשתיות, השקעה כספית ענקית או תוכנית לאומית שעזרה להתפתחות הכדורגל. הן עשו את זה עקב הצטרפות קפריסין לאיחוד האירופי, מה שפתח את השערים לכל הכדורגלנים ביבשת. במקום לבסס את הסגל על שחקנים קפריסאים בינוניים, ולהתפלל שתהיה פגיעה בזרים (נשמע מוכר?), הקבוצות יכולות לבחור כמה זרים שהן רוצות מכל היבשת.
המתנגדים להגדלת מספר הזרים בליגת העל טוענים שהדבר יגרום לרמה בליגה לרדת כי "יבואו לכאן עשרות זרים בינוניים". המציאות בליגות דומות לישראל מראה אחרת. לא רק בקפריסין, גם בצ'כיה ובפולין. וכמו שראינו לא מזמן, גם הקבוצות ממולדובה וקזחסטן מתחילות להשתפר בזכות הגדלת מכסת הזרים.
המתנגדים אף טוענים שזה יגרום לליגה להיות פחות תחרותית, והפערים בין הגדולות לקטנות יגדלו. הבעיה בטענה זו שהדברים קורים ממילא. הגדולות הופכות לעשירות יותר, חוטפות כל שחקן ישראלי טוב, משלמות לו הרבה יותר מהשווי האמיתי שלו ויוצרות עיוות כפול: מונעות ממנו להתפתח ולעזוב לליגה בכירה יותר, ומשאירות את הקטנות עם הפירורים. הליגות הבינוניות באירופה נותרו תחרותיות בדיוק כפי שהיו לפני ההצטרפות לאיחוד האירופי. בפולין, קפריסין וצ'כיה היו שלוש אלופות שונות בחמש השנים האחרונות. מה שמראה על שיוויוניות יחסית, למרות מה שנטען על ידי המתנגדים.
טענה מוכרת נוספת היא שהגדלת מספר הזרים תפגע בנבחרת. אולם הוכח אינספור פעמים שללא תוכנית לאומית עם השקעה עצומה במחלקות הנוער ובמתקנים, לא יהיו תוצאות. ללא קשר לכמות הדקות של הצעירים בליגה המקומית. די להסתכל לעבר איסלנד, שהכל כבר נכתב ונאמר אודותיה, שהצליחה להקים נבחרת לאומית ראויה כמעט מאפס. לא באמצעות שילוב שחקנים בליגה המקומית החלשה, אלא הפיכתם לטובים מספיק עבור הליגות הגדולות באירופה שם יכלו להשתפר אפילו יותר.
מאבדים גובה
הקבוצות הישראליות מאבדות גובה באירופה עקב ביטול מגבלות הזרים בליגות כמו פולין, צ'כיה וקפריסין. ליגות שפעם נחשבו לחלשות, התחזקו משמעותית בגלל כמות זרים ששטפו את הליגות והפכו אותן לאטרקטיביות יותר.
הליגה הישראלית, שבשיאה (2004) הצליחה להגיע למקום 14 בדירוג הליגות של אופ"א ולקבל שני כרטיסים למוקדמות ליגת האלופות. הידרדרה מאז לעבר המקום ה-26. כשהאלופה מתחילה בסיבוב המוקדמות השני של הצ'מפיונס. ואילו בליגה האירופית שתי קבוצות מתחילות את העונה כבר ביוני בסיבוב המוקדמות הראשון.
בית"ר ירושלים חגגה בזמנו לאחר שהוגרלה מול ויסלה קרקוב (מפגש שהסתיים בתבוסה כואבת). אך האם הפועל באר שבע הייתה פייבוריטית מול לגיה ורשה, האלופה הפולנית, לו הייתה מוגרלת מולה היום? בדיקה פשוטה ב"טרנספרמרקט", אתר שמעריך שווי שחקנים, מעלה שהשחקנים שלה שווים 10 מיליון אירו יותר מהאלופה הישראלית. אלה פערים שנוצרו רק בשנים האחרונות ונותר רק לשער שהם ילכו ויגדלו. אם לא יקרה שינוי, גם קבוצות כמו לגיה ורשה ואפואל ניקוסיה יהפכו ל"בלתי עבירות" עבור קבוצות ישראליות.
פיתרון הזר השישי נראה כמו גלגל הצלה עבור הכדורגל הישראלי, רגע לפני שהוא מידרדר יותר בטבלת הליגות. הקבוצות שמייצגות אותנו באירופה יכולות להתחזק בשחקן נוסף ולהקטין מעט את הביקוש המטורף לשחקנים ישראלים.
אך אם הכדורגל שלנו רוצה להישאר רלוונטי באירופה, הצעד הבא צריך להיות הגדלה נוספת של כמות הזרים. אפילו יעקב שחר, שהאמין בכל ליבו במאמן הישראלי, מינה צוות זר לחלוטין ובונה את הקבוצה שלו סביב שישה זרים ומתאזרח. מעמדו של הכדורגל הישראלי בירידה, ואפילו המקום הבינוני בו הוא נמצא מאוים על ידי מעצמות כמו קזחסטן ומולדובה. הוא חייב רעיונות חדשים, אם לא, הפסדים לנומה קאליו יהפכו לדבר שבשגרה.
לפנייה לכתב/ת 
