העיקר שצוחקים על הליגה הסינית / פלג סוגר שבת

"הליגה הסינית תת־רמה". זהו אחד המשפטים היותר נפוצים שנשמעים אצלנו, מאז שערן זהבי התחיל לכבוש במדי גוואנגז'ו R&F. נוסח פחות עדין גורס ש"הליגה שם בדיחה". ברור, ואנחנו מולדת הכדורגל.

אחרי שהמומחים כאן הסתלבטו על הבלתי מפותחים מהמזרח, בדרך כלל מגיע גם הסבר להבקעות הקלילות: "זהבי שתיים־שלוש דרגות מעל הליגה הזאת". כאילו שעל הבונדסליגה המדהימה שלנו הוא לא היה גדול בשניים־שלושה מספרים.

ככה זה נראה ביציעי קריית שמונה(צילום: אפי שריר)

משחקי הפתיחה היו עצובים למדי, בגלל התפאורה העלובה (במושבה, בקריית־שמונה ובאשקלון), ולא פחות מבחינת היכולת. נכון, ה"גדולות" חוץ מבאר־שבע עדיין לא שיחקו, אבל די עצוב שבליגה הבכירה הפלייאוף התחתון התחיל כבר במחזור הראשון. במיוחד אחרי "אירוע פתיחת העונה" הנוצץ שקיימה לא מזמן המינהלת.

המצב באשקלון מדכא במיוחד, עם מתקן שמחזיר אותנו לימי וסרמיל, הקופסה והאורווה, ואחר כך עוד מתפלאים שהאוהדים שם לא ממלאים את היציעים בהמוניהם. לראש העירייה בטח אין ראש לזה עכשיו. אז בינתיים שיהיה בהצלחה לכולם, ברכות למנצחות, וטוב שלא משדרים את המשחקים האלה בסין.

מה השם שלהם? לפחות אנחנו יודעים מי הספונסר(צילום: אבי רוקח)

שמות קטנים מאוד

אחת ההחלטות המתבקשות שהתקבלו במינהלת עוד בתחילת העונה שעברה, הייתה לחייב את הקבוצות להדפיס את שמות השחקנים על החולצות. כמו בכל מדינה נורמלית. העניין

 הזה חשוב שבעתיים במחזורי הפתיחה, אחרי ששחקנים עברו מקבוצה לקבוצה וזרים חדשים הוחתמו.

לשם כך נקבעו הנחיות ברורות לגבי מיקום שם הספונסר ושם השחקן (גובה האות עד 8 ס"מ, רוחב הכיתוב עד 28 ס"מ). אז יש קבוצות שמקפידות על כך, כמו הפועל באר־שבע ורעננה, ויש אחרות - דוגמת בני־יהודה, הפועל חיפה והפועל אשקלון - שהפציצו את שם הספונסר בגודל מקסימלי (כי זה מביא כסף), והקטינו את שמות השחקנים (כי למי אכפת מהאוהדים).

לאיברהימוביץ' שעבר למנצ'סטר יונייטד רשום שמו מאחור בענק. גם למסי כתוב רק השם מעל מספר החולצה, אם כי נכון שאצלו זה חשוב בעיקר עם הלוק החדש, כדי שנדע שזה הוא ולא עומר אצילי.

ואצלנו? הרי כל ילד מכיר את זובאס, טרבוטיץ' ובהייה, וכולם יודעים היכן משחקים קפילוטו ומסיקה, ששמם הולך לפניהם. או שראשי הקבוצות לא ממש מתגאים בשחקנים שהחתימו, ומעדיפים לא לעשות להם שיימינג.

הרובוט שמואלביץ'

את שופטינו הבכירים כולם כבר מכירים. עידו דוידוב מקריית־שמונה בעט כדור שפגע בידו של קרלו ברוצ'יץ' מאשדוד, ממש על הקו, והמשיך לרשת. איתן שמואלביץ' שרק מיד, ביטל את הגול והוציא אדום לברוצ'יץ'. לא בדיוק דוגמה ומופת לשיקול דעת.

פתח "חזק" את העונה. שמואלביץ'(צילום: אורן אהרוני)

וזו לא הפעם הראשונה ששמואלביץ' הוא השורק הכי מהיר בסביבה. בעונה שעברה הוא נתן פנדל להפועל חיפה בדקת הסיום מול מכבי פ"ת. זרקו קוראץ' בעט, איתמר ניצן הדף, אושרי רואש קבע 0:1, אך כבוד השופט שרק לסיום מיד אחרי ההדיפה ופסל את השער. במקרה ההוא קבעו מומחי האיגוד ששמואלביץ' טעה בשיקול הדעת. למרות שהוא חבר בוועדת ההדרכה וההסברה שלהם.

גם הפעם, לפי החוקה אפשר לשרוק מיד, אבל רצוי להפעיל שיקול דעת, לאשר שער ולהוציא צהוב למגן. בשכונה אומרים ש"פנדל־גול זה גול", כי גם שם יש שיקול דעת ואין שופט. חבל שלא נתנו לשני הצדדים להחליט לבד גם בקריית־שמונה.