"המשפחה שלנו לא מתלהבת ממזון בריא"

בשיתוף תנובה

משפחת אמינוף, תל-אביב

ההורים:

אלינור (42) רכזת פרויקטים עירונית לנוער בעיריית חולון, ויניב (44) סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה לייבוא סורקים.

המשפחות ששיתפו ברצון לשינוי

"לא מבשלים ארוחת צהריים בבית"

"לא אומרים לילדים 'אסור' על אוכל"

אין לנו מספיק ארוחות משפחתיות יחד

הבנות:

שיר (19) חיילת שמשרתת בבסיס הקריה בתל-אביב, גל (17) עולה לכיתה יב', ליאור (6) עולה לכיתה א', ונויה בת השנתיים שנמצאת במשפחתון.

פצע פתוח:

יניב הוא בן למשפחת חטופי תימן. כ-20 שנה לפני שנולד, אחיו נחטף, לטענת המשפחה, כשהיה בן שישה שבועות. השנה הייתה 1952, והאח חלה ואושפז. לאחר שבוע, כשהאם הגיעה לקחת אותו מבית-החולים היא ראתה אותו, אך אז נקראה לחדר המנהל, ששאל אותה פרטים לגביו. כשיצאה לקחת אותו בתום השיחה, הוא כבר לא היה ואמרו לה שנפטר.

בוקר הורים:

אלינור ויניב לא אוכלים כלום, וכך גם שיר ("אולי חוטפת איזו עוגיה בדרך לבסיס). ליאור אוכלת קורנפלקס עם חלב ("היא אוהבת את המתוק, לא את הבריא") ונויה מתחילה את היום עם בקבוק תחליף חלב.

בישולים:

אלינור אחראית. "אני עושה אורז לבן, ספגטי בולונז, בכל יום שישי מרק בשר תימני עם בשר כתף, בימי שלישי ושישי תמיד שניצלים".

צהריים הורים:

יניב בדרך כלל מצליח לקפוץ להפסקת צהריים בבית, לאכול וללכת. "אם לא", נאנחת אלינור, "הוא הולך למסעדה, פיתות, חומוס, מתפרע עם הקלוריות".

שיר:

הבת הגדולה אוכלת ארוחת צהריים בבסיס. "גם היא מעדיפה לקחת אוכל מוכן מהבית", אומרת אלינור. "אבל לפעמים היא מספרת לי שאכלה ב'פיתייה', שזה שניצל או משהו דומה בפיתה. אני מתחלחלת מזה. תמיד שואלת אותה: 'למה?' ".

ג'חנון בכל שבת בבוקר. משפחת אמינוף(צילום: יובל חן)

סבתא:

אמא של אלינור אחראית על ארוחת הצהריים של ליאור, אותה היא אוספת מהגן, ושל גל, שמגיעה אליה מבית ספר. היא מכינה להן עוף בתנור, תפוחי אדמה, שניצל, מקרוני. "בימי חמישי, כשאמא עסוקה בהכנות לשבת, אבא שלי הולך לשכונת התקווה ומביא לבנות לאפות עם פרגיות, חומוס, צ'יפס, סלט. חגיגה".

נויה:

הבת הקטנה לא נוגעת כמעט באוכל המבושל במשפחתון. "כדי שתאכל משהו מכינים לה בקבוק עם תחליף חלב. היא כבר בת שנתיים ועדיין שותה בקבוק שלוש פעמים ביום".

אוכל בחוץ:

"בערך פעמיים בשבוע", אומרת אלינור. שתי הבנות הגדולות אוהבות מאוד המבורגר. אוהבות גם סודוך (טוסט נקניק) ופסטות שמנת. בחיים לא הזמינו סלט במסעדה".

ג'חנון:

"אני מכינה בכל שבת", מגלה אלינור. "זה חזק ממני. כתימנייה, גדלתי על זה. בעיניי זה לא שבת בלי זה, אפילו שלא ממש אוכלים את זה אצלנו ואני מחלקת לשכנים".

בריאות:

המשפחה לא מתלהבת ממזון בריא. "הכנתי סלט קינואה, אז רק אני ויניב אכלנו ממנו", היא מספרת, "הבנות לא נגעו. הכנתי אורז מלא, רק אני ושיר אכלנו. זה לא משהו שמצליח להיות אורח חיים משפחתי".

נשנושים:

שיר וגל, שתי הבנות הגדולות, לא אוכלות חטיפים, אבל ליאור ונויה הקטנה מאוד אוהבות. "הכי חמור אצל נויה זה נושא השוקולד", מסבירה אלינור. "היא ממש מכורה אליו. בגיל שנתיים היא מנהלת איתי משא ומתן על כמות השוקולד שארשה לה לאכול. היא מתחילה לבקש את השוקולד כבר כשהיא נכנסת למכונית כשאני אוספת אותה מהגן. אני בדרך כלל נשברת ונותנת לה".

שתייה מתוקה:

"יש", מודה אלינור. "תמיד יש בבית משקה דיאט בשבילי ותה קר לליאור. יש גם מיץ תפוזים סחוט, קנוי. למרות שאני משתדלת לשתות מים, אני חייבת את משקה הדיאט".

הכי מפריע:

"ההתמכרות של נויה לשוקולד וחוסר הרצון שלה להיפתח לטעמים חדשים ולהתנתק מהבקבוק. בגדול, המטרה שלי היא שהבית יהיה תחת אורח חיים בריא".

שאלה למחשבה: האם ניתן לנהל "בית בריא" כשבבית 6 אנשים שלכל אחד דעות, תפיסות, אמונות, העדפות, אהבות או הרגלים משלו? האם זה באמת אפשרי ש"כל" בני הבית יאכלו בריא? האם בתוך כל שפע הפיתויים באמת אפשרי ש"כולם" "כל הזמן" יעשו בחירות נכונות?

ברור שהמשימה נראית מראש כמעט בלתי אפשרית. אז למה אם כן כן אפשר לשאוף? אני רוצה להציע ש"בית בריא" הוא בית שמתנהל מתוך "סטייט אוף מיינד" של רצון לנהל בית עם אווירה מקדמת בריאות שמתנהלת באווירה נעימה, שלפיה, בכל רגע נתון מנסים לעשות בחירות נכונות ולהוביל מחשבות ומעשים שמטרתם לקדם בריאות: להשיג אכילה יותר בריאה, יותר בריאות נפשית, יותר תנועה, דימוי גוף תקין יותר, אווירה יותר נעימה ויחסים יותר טובים.

בית מקדם בריאות הוא לפני הכל בית שכיף ונעים לחיות בו.

למשפחת אמינוף יש כבר 2 בנות בוגרות יחסית. ככל שהילדים גדלים, כך מידת ההשפעה שלנו ההורים על תזונתם הולכת וקטנה. לפעמים הן בגלל שפיזית חלק גדול יותר ויותר של האכילה שלהם לא מתרחש בבית (אצל חברים, בבילויים בחוץ וכו') או שכבר יש להם כסף והם יכולים לקנות מה שהם רוצים, והן בגלל שהם מגיעים "לגיל ההתמרדות" ופחות ופחות מקשיבים לנו.

לכן, אחת הבחירות החשובות שאני רוצה להציע למשפחת אמינוף לאמץ כדי לנהל באופן מקדם בריאות (פיזית ונפשית) בית עם 4 ילדים שונים, הוא הבחירה בעיקרון "חלוקת האחריות" שאומר: ההורים אחראים על מה נכנס הביתה ומוצע בארוחות ומתי אוכלים וכל אחד מהילדים מחליט על עצמו האם הוא בכלל אוכל ואם כן מה וכמה.

ולמה? האמת, כי אין לנו כל כך ברירה. כי טעם ורעב ושובע הם תחושות גופניות ורק הילד עצמו יכול לדעת מה הם תחושות גופו שלו והאם טעים לו או הוא באמת שבע או רעב.

במסגרת הבחירות שתחת אחריותם ההורית על מה נכנס הביתה אני ממליצה לאלינור וליניב לא להכניס הביתה: מיצים ממותקים, ג'חנון ועוגות כל שבוע, לאפות, את "הקורנפלקס המתוק והלא בריא", ואם יש להם אומץ- את השוקולד ואת התחליף חלב של נויה!

את אי הכנסת המוצרים האילו הביתה (והכנסת מוצרים אחרים בריאים יותר) יש לעשות בהדרגה ועם ליווי והדרכה של איש מקצוע כדי למנוע היווצרות של התנגדויות כעסים וריבים עם הילדים בעקבות השינויים.

ברור שבמשפחת אמינוף חסרה סמכות הורית מספקת. שתי הדוגמאות הבולטות ביותר לכך שחייבות להשתנות הן נויה, שבגיל שנתיים (!) עדין שותה בקבוק 3 פעמים ביום או בוכה ומקבלת שוקולד ורק אם הראו לה שזרקו את העטיפות לפח – תפסיק.

אמירה כגון "היא לא מוכנה להחליף את הבקבוק חלב במשהו אחר", מעוררת תמיהה מי מנהל פה את מי ומי בעל הסמכות. אם למשפחת אמינוף חשובה בריאותם של הילדים, הם חייבים ללמוד בהקדם לנהל הורות לצד חמה ואוהבת הורות אסרטיבית וסמכותית.

ועוד קצת טיפים:

לאלינור- ספירת קלוריות אינה הדרך להרזיה. למידה להקשיב לתחושות הרעב והשובע תוך ניסיון לאכול בד"כ אוכל בריא, יביא אותה למקום נכון הרבה יותר. אוכל בריא לא אומר שצריך לאכול כל היום אורז מלא, קינואה או זרעי צ'יה וקייל. גם הבחירות הבריאות צריכות עדין להיות טעימות למשפחה.

ליניב- גם במסעדה אפשר לאכול בריא. זה הכל עניין של בחירות. אפשר להתחיל בלהזמין ארוחת צהריים בצלחת ולא בפיתה.

הכתבה מוגשת בשיתוף חברת תנובה