כך הפכה ג'מייקה לבית חרושת לאצנים
ההצלחה המסחררת של אוסיין בולט ואיליין תומפסון באולימפיאדה העלתה מחדש את סוגיית השליטה הג'מייקנית בריצות הקצרות. שליחנו לריו ניסה להבין איך הפך האי הקריבי לפס ייצור משובח של ספרינטרים מצטיינים וחזר עם הסברים מרתקים - כולל אחד מהאלוף האולימפי הטרי
תחרויות האתלטיקה באולימפיאדת ריו 2016 ננעלו אתמול (א') בריצת המרתון המפרכת. בניגוד למה שקרה שם, עם זכייה קנייתית, אחת המגמות הבולטות של המשחקים הייתה שוב ההצטיינות של הספרינטרים הג'מייקנים, שהסתערו על כל מדליה אפשרית בריצות הקצרות, הן אצל והגברים והן אצל הנשים.
השליטה הג'מייקנית בגזרת הריצות הקצרות פשוט מדהימה. מדובר בתופעה שגורמת למיטב הפרופסורים לנסות ולהבין פעם אחר פעם כיצד הפכה המדינה הקריבית לפס ייצור מתמשך של אצנים מצוינים.
אוסיין בולט אמנם לקח את הדומיננטיות הזו לפאזה אחרת עם טריפל-טריפל מוזהב שהפך אותו לגדול מכולם אצל מלכת הספורט, אבל המסורת ההישגית החלה עוד לפניו. יש לה קווים מקבילים גם אצל הנשים עם איליין תומפסון - שהשלימה דאבל עם מדליות הזהב ב-100 וב-200 מטרים.
סך הכל, זכו הג'מייקנים ב-11 מדליות בריו - שש מהן מזהב - כולן כמובן על מסלולי הריצה. הן הציבו את ג'מייקה במקום ה-16 בטבלת המדינות. אגב, אם בולט לבדו היה מייצג מדינה, הוא היה מדורג במקום ה-28 בריו עם שלוש מדליות הזהב שלו. מדהים.
כדי להבין טוב יותר את התופעה, פגשנו לשיחה את המנהל המקצועי של הנבחרת, מוריס ווילסון, שאמר ל-ynet ספורט: "צריך להבין שבג'מייקה, הריצות הקצרות הן דת בפני עצמה. הספרינטרים נחשבים לקדושים, לא פחות מזה".
ווילסון, שאחראי על אחת האקדמיות הבכירות לאצנים, הוסיף עוד: "יש לנו שיטה ברורה של איתור אצנים מהירים בגיל מוקדם מאוד. בגיל שש-שבע אנחנו כבר יודעים מי יהיו אצני העתיד שלנו. הילדים שמאותרים הופכים להיות נערצים על-ידי המשפחה שלהם, שתומכת בהם מאוד. בשלב מסוים הם צריכים לעבור לאקדמיות".
ג'מייקה היא אי עני יחסית, המונה 2.7 מיליון תושבים וזכה בחלוף השנים ב-82 מדליות, 23 מהן מזהב. פרט לאחת (של רוכב האופניים דייויד וולר), כולן נולדו על מסלול האתלטיקה. הספורטאיות היחידות שאינן אתלטיות והתקרבו למדליה היו השחייניות ג'נל אטקינסון ואליה אטקינסון. הראשונה סיימה רביעית ב-400 מ' חופשי בסידני, השנייה סיימה במקום הרביעי את המשחה ל-100 מטר חזה בלונדון.
"כבר באולימפיאדת מונטריאול ב-1976 דון קווארי זכה בזהב ב-200 מטר, זה ממש לא התחיל מבולט", מסביר ווילסון בגאווה. "אחר-כך הגיעו מרלין אוטי, ג'ולייט קאת'ברט וכמובן דיון המינגס. כלומר, מדובר בעניין מסורתי".
העיתונאי הג'מייקני ריצ'ארד דיילי סיפר: "כל המדיניות הקריביות מצטיינות בספרינטים. אני חושב שזה בעיקר עניין של חינוך ספורטיבי. כולם מבינים שספרינטר הוא חצי מלך בג'מייקה, לא כמו במדינות באירופה למשל - שבהן לכדורגלן יש סטטוס כזה. ג'מייקה מייצרת אצנים מעולים הרבה שנים, עוד משנות ה-70. אנחנו משקיעים את מירב המשאבים הלא גדולים שיש לנו בריצות הקצרות. למעט יידוי פטיש, לא תראה ג'מייקנים בריצות ארוכות או בענפים אחרים. זו התורה שלנו".
בשנים האחרונות, ובעיקר מאז הפריצה של בולט ושלי-אן פרייזר-פרייס, ניסו מדענים רבים לבחון את התופעה המדהימה. פרופסור אלון אליקים, אתלט ישראלי לשעבר שהתמחה בריצת ה-400 מטר, וכיום מנהל את חטיבת הילדים במרכז הרפואי "מאיר" בכפר-סבא ומשמש רופא בכיר בסגל שמלווה את הספורטאים האולימפיים, ניסה להסביר.
אליקים: "באתלטיקה אין אפשרות להצטיין בו זמנית בריצות למרחקים קצרים וארוכים, ויש לכך הסבר גנטי שנעוץ בקיומו של גֵן אחד ספציפי - הנקרא ACTN3. אם למישהו יהיה את הגן בצורתו האחת, הוא יוכל להיות טוב בריצות קצרות. אם למישהו אחר יהיה את הגן בצורתו השנייה, הוא יוכל להתמחות בריצות הארוכות. לא קיימים הרבה גנים מהסוג הזה. הסוד טמון בצורתו המסוימת של הגן. מדענים גילו שבג'מייקה צורת הגן הספציפית, המאפשרת הצטיינות בריצה למרחקים קצרים, קיימת אצל כ-70 אחוזים מהאוכלוסיה. במדינות אחרות, הגן נמצא בצורה הזו אצל כ-20 אחוזים מהאוכלוסיה".
גנים? הכל בגלל הבטטה
על אף שג'מייקה היא מדינה קטנה, יש לה אוסף מרשים ביותר של מדליות במקצועות הספרינט. הסיבה לכך היא שהאוכלוסיה מתרבה והגן המדובר הופך לנפוץ יותר עם הזמן. לא רק פרופסור אליקים בחן זאת, אלא מדענים רבים. חלקם מסבירים כי האוכלוסיה בג'מייקה הייתה חזקה ובריאה מספיק כדי להתמודד עם מחלת המלריה, שתקפה את העולם ופגעה במיליונים.
"עזוב שטויות", צועק לעברי העיתונאי דיילי. "הכל קשור לבטטה". והוא לא טועה. מומחים רבים טוענים כי אכילת בטטה ובננה ירוקה יוצרת אנרגיות שמשתלבות מצוין עם הגן המקומי. פרופסור ארול מוריסון, למשל, משוכנע בכך.
מוריסון חקר מכל הכיוונים את השאלה מדוע הג'מייקנים כה מהירים, ומבחינתו לא מדובר רק במסורת, עבודה קשה או משמעת - אלא גם בבטטה, המעניקה להם יתרון, על-ידי היווצרות של סטרואיד מיוחד. לטענתו, העליונות שלהם קשורה גם באנטומיה של האדם שחום העור, מול הלבן או האסייתי. השרירים של יוצאי מערב אפריקה מתאימים יותר במבנה שלהם לספרינטים, בשונה מאלה של ילידי קניה ואתיופיה – המתמחים בריצות הארוכות.
גם בולט מסכים עם הטענות האלה. "יש לנו לפעמים בעיה בזינוק, אבל אחרי 50 מטרים אנחנו יודעים שנשיג כל אחד", הוא אומר ומיד מוסיף: "הריצות הקצרות הן התרבות של האי שלנו. אצלנו הספרינטרים הם הכוכבים הגדולים, ולא כדורגלנים למשל. תחרויות הנוער מספקות תוצאות שבמדינות רבות יכולות להספיק לזכייה באליפויות לאומיות. מלבד הגנטיקה, יש לנו גם מערכת מצוינת. אני סיימתי את דרכי, אבל אני בטוח שבטוקיו יהיו לנו אצנים מעולים".
אחרי שבולט יפנה באופן סופי את המסלול, יהיה מעניין לראות אילו עוד כוכבים תייצר המעצמה הג'מייקנית הבלתי נגמרת – ומה יגידו המחקרים הבאים בנושא.
לפנייה לכתב/ת 
