האוצר: שיעור האבטלה בישראל קופץ ל-10% - בהגדרות מסויימות
כלכלני האוצר קובעים בסקירה השבועית, כי שיעור האבטלה בישראל נמוך במיוחד בהשוואה בינלאומית, אך מודים כי הגדרת הלמ"ס עלולה להיחשב כצרה מדי. בהגדרה רחבה, המחשיבה כמובטל גם מי שעובד במשרה חלקית שלא מרצון - שיעור האבטלה מזנק ל-10.6%
שיעור האבטלה בישראל, נכון ליוני 2016, עמד על 4.8% - שיעור נמוך במיוחד בהשוואה בינלאומית ובהשוואה לעבר בישראל. אבל אם מחשיבים כמובטלים אנשים בהגדרות רחבות יותר מהמקובל בלמ"ס, שיעור האבטלה יכול להגיע גם ליותר מ-10%. כך טוענים במשרד האוצר, ומוסיפים שלפי הפרמטרים הרלוונטיים, שיעור האבטלה בקרב בני 55+ איננו גבוה יותר.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה
"שיעור האבטלה הרשמי בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית ובהשוואה לנתוני העבר בישראל", נכתב בסקירה השבועית של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, עם זאת, יש הטוענים כי ההגדרה הרשמית לאבטלה מגבילה וצרה מדי, ולכן אינה מייצגת את מכלול הבעיות שעשויות להתקיים בשוק העבודה.
על כן מנתח משרד האוצר נתונים על שיעור האבטלה בישראל בהגדרות רחבות יותר מהמקובל בנתוני האבטלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הכוללות את מחפשי העבודה הפעילים (ההגדרה הרשמית והמקובלת לאבטלה), המתייאשים מחיפוש עבודה, המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה ואת העובדים במשרה חלקית שלא מרצון.
שיעור האבטלה הרשמי של הלמ"ס מחושב על ידי חלוקת המובטלים בכמות המשתתפים הפעילים בכוח העבודה, שהיא כמות המועסקים ועוד כמות המובטלים. כדי להעריך את היקף האבטלה, השתמש האוצר בסקירתו בחמש הגדרות: מחפשי עבודה באופן פעיל מעל 14 שבועות, מחפשי עבודה באופן פעיל (ההגדרה הרשמית והמוכרת לאבטלה), מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה (אלה שחיפשו עבודה ב-12 החודשים שקדמו לפקידתם בסקר הלמ"ס), מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה בתוספת המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה, מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה, המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה והעובדים במשרה חלקית שלא מרצון.
בדיקת שיעורי האבטלה לפי הגדרות אלה מעלה שאם מחשיבים את המובטלים רק ככאלה שמחפשים עבודה יותר מ-14 שבועות, הרי ששיעור האבטלה במשק עמד ב-2015 על 1.9%, בעוד שיעור האבטלה הרשמי לשנה זו עמד על 5.3%. "ממצא זה מעיד על מצבו הטוב של שוק העבודה בישראל", נכתב בסקירת האוצר, "שכן מי שמחפש עבודה באופן פעיל, לרוב מוצא עבודה תוך זמן קצר יחסית".
כשבודקים את שיעור האבטלה לפי הכללת מחפשי העבודה באופן פעיל, בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה, עולה שיעור האבטלה ל-5.9%. כשמוסיפים לאלה את המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה, מקבלים שיעור אבטלה שעומד על 8.1%. שיעור האבטלה עולה ל-10.6% כשמוסיפים לכל השאר את אלה שעובדים במשרה חלקית שלא מרצון.
בקרב הנשים: 12% אבטלה בהגדרה הרחבה
בחלוקת האבטלה לשני המינים, מתקבלת חלוקה דומה בכל ההגדרות הרחבות בהן משתמשת הסקירה - הנשים מובילות בשיעורי האבטלה כמעט תמיד, למעט לפי ההגדרה שכוללת רק את אלה שחיפשו עבודה באופן פעיל יותר מ-14 שבועות - בה שיעור האבטלה של הנשים עומד על 1.8% לעומת 1.9% אצל הגברים.
כשכוללים את כל ההגדרות גם יחד - מחפשי העבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה, המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה והעובדים בהיקף חלקי שלא מרצון - אצל הנשים מתקבל שיעור אבטלה של 12.1% לעומת 9.3% אצל הגברים.
בהשוואה בינלאומית בקרב מדינות ה-OECD, לפי 3 מההגדרות הרחבות, עולה כי שיעור האבטלה בישראל לפי שיעור מחפשי עבודה 3 חודשים לפחות, הוא השלישי הנמוך ביותר (1.9%) אחרי מקסיקו (כ-1%) ואיסלנד (1.8%).
לפי שיעור האבטלה הרשמי, ישראל מדורגת במקום ה-9 הנמוך עם 5.2% אחרי יפן (הנמוך ביותר - כ-3%), דרום קוריאה, איסלנד, מקסיקו, נורבגיה, שוויץ, גרמניה וצ'כיה. אם מכלילים את העובדים במשרה חלקית שלא מרצון יחד עם מחפשי העבודה, ישראל מדורגת במקום ה-8 הנמוך עם שיעור של 7.9% אחרי נורבגיה (הנמוך ביותר - 6%), לוקסמבורג, צ'כיה, שוויץ, ארה"ב, איסלנד ואסטוניה.
באשר לטענה שעולה שוב ושוב בשיח הציבורי, לפיה לעובדים לקראת גיל פרישה קשה למצוא עבודה, טוענים באוצר כי הנתונים מראים שאין זה נכון ששיעור האבטלה בקרב גילאי 55+ הוא גבוה יותר מהגילאים הצעירים. לפי הנתונים, שיעורי האבטלה בכל ההגדרות השונות הם גבוהים יותר בקרב נשים בגילאי 25-54 מאשר בקרב נשים בגילאי 55-61.
לפנייה לכתב/ת 
