שמואל ללקין: "לא אשכח איך לא שמעו בקולי"
בגיל 90, ראש המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 מספר איך התריע על שורה של מחדלים באבטחה שלא טופלו, וחש כאב על כך שלא הוזמן לטקס לזכר הי"א שנערך בריו: "האנשים כאן בארץ ידעו שאני רוצה לנסוע, הרי נלחמתי מהרגע הראשון שינציחו אותם". הוועד האולימפי: "המטרה העיקרית הייתה להביא לשם את נציגי המשפחות"
בגיל 90 פלוס, ישב שמואל ללקין במגדלי הים התיכון בכפר-סבא וצפה יחד עם אשתו ירדנה במשחקים האולימפיים בריו. ללקין, עד לפני 20 שנה מהאנשים החזקים בספורט הישראלי, היה ברגשות מעורבים. מצד אחד, הוא שמח על הזכייה של ירדן ג'רבי ואורי ששון במדליות ארד: "קפצתי כמו ילד. זה הזכיר לי את דקות האושר של יעל ארד ואורן סמדג'ה בברצלונה, אז עוד הייתי בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות לספורט. מאז זכינו בעוד מדליות, בזכות הוועדה לספורט הישגי שהקמנו בזמנו. זה שינה כליל את התמונה".
מנגד, ללקין, ראש המשלחת למינכן 1972, לא שוכח את אירועי אותה אולימפיאדה, ואיך הציל את חיי בנו אריק, אז בן 13. "לא אשכח איך לא שמעו בקולי בסיור המוקדם שקיימתי במינכן, חודש לפני פתיחת האולימפיאדה. התרעתי על שורה של מחדלים. אם המארגנים הגרמנים וגורמי הביטחון שלנו היו שומעים לי, המחדל או חלקו לא היה קורה".
ללקין נראה צעיר מגילו, זוכר כל פרט. והוא כועס. לא מבין איך איש מראשי הספורט של היום, בארץ ובעולם, לא טרח להזמינו לטקסי האזכרה שנערכו בריו לחללי מינכן. "אחרי כל מה שעשיתי במאבקים פומביים ושקטים עבור בני המשפחות, לא היה מתאים ממני להיות שם. האנשים כאן בארץ ידעו שאני רוצה לנסוע, זו הייתה משאת חיי, אני הרי נלחמתי מהרגע הראשון אחרי הרג הישראלים, נלחמתי שמדי 4 שנים ינציחו את הנספים בפתיחת המשחקים. זה לא עניין של עוד נסיעה עבורי. בשנים שלי כמזכ"ל ההתאחדות לספורט הקפתי כמעט את כל הגלובוס. הטיסה לריו אינה קלה, בטח לא עבור מי שכבר עבר את גיל 90. אבל כל מה שהתרחש אז במינכן זה בדמי.
"בטקס שנערך באצטדיון האולימפי במינכן הודעתי לעיני ואוזני 70 אלף איש, כי ישראל תמשיך להופיע לכל אירוע בינלאומי. עשיתי זאת בעצה אחת עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, שצידדה בעמדה שלי כי עלינו להמשיך להופיע, למרות שכבר נשמעו קולות ראשונים בישראל שיש לעצור את פעילות הספורט ולא להשתתף יותר באולימפיאדות. עם גולדה דיברתי גם זמן קצר אחרי פריצת המחבלים לביתן. התקשרתי אליה ולשר החינוך דאז, יגאל אלון. את מספרי הקווים האדומים של השניים קיבלתי מכמה גרמנים מהוועדה המארגנת".
ההצהרה של ללקין זכתה להדים חיוביים בתקשורת העולמית בזמנו. בהשראתה, מספר ימים לאחר מכן יצאה משלחת של הפועל למשחקי ספורט הפועלים באוסטריה, כשלראשונה צורפו אליה אנשי ביטחון ישראלים, אחת המסקנות מאותו אסון. המארגנים, בתיאום הישראלים, לא הסתפקו בכך ושיכנו את המשלחת במחנה צבאי, כאשר כל אחד מהספורטאים ואנשי המשלחת זכה לליווי של חייל אוסטרי, גם בתוך המחנה.
"שנתיים לאחר מכן הגענו עם משלחת ענקית למשחקי עמי אסיה ב-1974 בטהרן", אומר ללקין. "גם כאן אף צד כבר לא לקח סיכון ושיכנו אותנו במחנה צבאי ביחד עם אנשי הביטחון שהגיעו מהארץ, שרובם נחתו בטהרן זמן רב לפני פתיחת המשחקים". אגב, מדהים לחשוב היום שמשלחת ענקית של ספורטאים מישראל בהמון ענפי ספורט התחרתה במשך כשלושה שבועות בעיר היפהפייה הזו באיראן. ועל כל צעד שהלכת פגשת יהודים בעלי מלונות וחנויות שטיחים.
44 שנים אחרי וללקין עדיין נשמע נסער, אבל לא מעוניין להתעמק בענייני הצוות שמונה לבדוק ולברר את סדרי האבטחה של משלחת ישראל. נרשמו לו אז הרבה שעות של עדויות, אבל לא הכל הוא מעוניין לגלות. התפקיד הרשמי לאורך השנים, גם אם היה בעבר, מחייב. הוא זעם כבר אז שלא צורף בחודש מאי, כארבעה חודשים לפני פתיחת המשחקים, למשלחת מטעם הוועד האולימפי הישראלי שבדקה בין היתר את הסדרי האבטחה. "הם ביקרו בכפר האולימפי, קיבלו וראו את הביתן ולא עירערו על המקום", הוא אומר בכאב.
כעבור חודש יצא ללקין למינכן כנציג מיוחד של ההתאחדות לספורט ונפגש עם האחראים לסידורים הביטחוניים: "הדגשתי אז בפגישות כי איני נושא תפקיד אבטחה רשמי, אבל כמי שער ודואג, רציתי לבדוק את סידורי האבטחה. הגרמנים בהם פגשתי לא דיברו על כך, אולם ציינו שהביתן הישראלי יהיה בתצפית או שמירה מעל למקובל לגבי ביתנים אחרים". ללקין העיד אז בוועדה כי עם שובו מהביקור בגרמניה באמצע יוני, הביע את דאגתו לאבטחת המשלחת.
בדו"ח של הצוות שבדק את המחדלים נכתב בין היתר: "החששות נתמקדו בעיקר בכיוון של פגיעה בספורטאים בעת פעילותם הספורטיבית. לא חשבו על השתלטות כפי שקרה. המארחים החליטו שלא להציב שמירה חמושה בתוך הכפר והסתפקו בהצבת סדרנים להשלטת הסדר בלבד. האבטחה הממשית לדבריהם רוכזה מחוץ ומסביב לכפר. הסדרנים הבלתי חמושים בכפר לא היו מופקדים באופן מיוחד לשמור או לשים לב לביתן הישראלי וסביבו". בהחלטת הצוות הבודק נאמר עוד: "הצוות בדעה שאילו הגרמנים היו נתבעים לאבטחה יותר מקיפה ועמוקה, סביר שהיו נענים, אולם גם היענות כזו לא הייתה מקטינה מאחריותם לביטחון המשלחת".
לאורך הראיון ללקין מכה על חטא, אבל כמי "שראה את הנולד", כפי שהוא מגדיר זאת היום, הוא הציל את חיי בנו אריק שהיה אז בן 13. "אריק ואשתי הגיעו בתקופת האולימפיאדה לחופשה, התגוררו באיזה מקום בעיר. ערב לפני שזה קרה, היינו כל המשלחת בהצגת 'כנר על הגג' של שמוליק רודנסקי. חזרנו לכפר לפני חצות. אריק שלי (כיום בן 57, רופא במקצועו) התחבר עם יוסף רומנו ומארק סלבין ז"ל ואלה הזמינו אותו לישון איתם. אני עמדתי על כך שבני, כמו אשתי, לא יתגוררו אף לזמן קצר בכפר. הסברתי זאת לרומנו ולסלבין שהפצירו בי שאשנה את החלטתי. אריק חזר העירה והציל בכך את חייו".
ללקין, שלחם במסגרת הפלמ"ח, תמיד היה קרוב לספורט. ככדורסלן בקבוצה הראשונה של הפועל ת"א ("כבר אז הפסדנו בדרבי למכבי ת"א"), דרך כדורעף וטניס, ועד לפעילות הניהולית. הוא אפילו היה אלוף גילאים (14) בטניס שולחן. כמנכ"ל ההתאחדות לספורט היה אמון כמעט על כל הענפים פרט לכדורגל, ומדי סוף שבוע היה עושה "שעות נוספות" בתחרויות.
הוא מוסיף: "מעל 15 שנה היה לי תפקיד התנדבותי, יו"ר הקרן לעידוד ספורטאים צעירים. אחרי שלא צורפתי לנסיעה החלטתי כי אודיע על פרישתי". לאורך כל השנים הוא חש כחריג בין ראשי מרכזי הספורט, בהיותו נציג הפועל. "הקריירה שלי בעסקנות הספורט הייתה עשירה", הוא אומר ."אחרי גיא ההריגה במינכן, אמרו לי חברים בוועד האולימפי הבינלאומי כי אם תגיע בקשה רשמית מישראל אמונה כחבר הוועד האולימפי הבינלאומי. איש לא טרח לעשות זאת. אולי דווקא בזכות הדברים האלה אשתי ואני זכינו לאריכות ימים".
בוועד האולימפי הישראלי אמרו בתגובה לדברים כי "כבודו של ללקין במקומו מונח, אבל אחרי שנים של מאבק ישראלי, בו היו שותפים הרבה אנשים, נענה הוועד האולימפי הבינלאומי והמטרה העיקרית הייתה להביא לשם קודם כל את נציגי המשפחות הסובלות שנים מאובדן יקיריהן. הפעילים היום בוועד האולימפי לא שמעו על הבטחה שניתנה לאיש אחרי הרצח, לקבל מינוי כנציג ישראל בוועד הבינלאומי, מה גם שעד היום אין לישראל נציג רשמי. אלכס גלעדי נבחר לכהן כחבר הוועד האולימפי הבינלאומי על בסיס אישי. יש 70 חברים שנבחרים על בסיס אישי, 15 נשיאי ועדים אולימפיים לאומיים ו-15 אתלטים הנבחרים ע"י האתלטים בכפר האולימפי בעת המשחקים".
לפנייה לכתב/ת 
