משחק הגישושים / טור

בלא מעט משחקים, בעיקר בישראל, אנחנו שומעים מתישהו במחצית הראשונה את צמד המילים "שלב הגישושים". ביציעים ועל הספה בבית מנסים להבין אם צריך לפתח או להוריד ציפיות, המאמנים והשחקנים בודקים מה עובד יותר ומה פחות. המשחק המרכזי הראשון של העונה הרגיש כמו משחק שלם של גישושים, של שתי קבוצות שעדיין לא בטוחות מה יש להן או מה השאיפות הריאליות שלהן מהעונה. במשחק הגישושים הזה ניצחה, איכשהו, מכבי חיפה. לא בזכות התוצאה אלא כי יצאה מערב הפתיחה עם יותר נקודות תקווה מהפועל ת"א.

• מולנסטיין כבר מדבר על אליפות
  

כמעט מחצית מהשחקנים על המגרש רשמו את דקות הליגה הראשונות שלהם בקבוצה חדשה, דבר שהעלה לא מעט תהיות וסימני שאלה, ובסיום, כאמור, הירוקים מרגישים שיש להם ענף קצת יותר רחב להיאחז בו. אסור לטעות – זה לא היה משחק טוב של חיפה, בטח לא במחצית הראשונה, אבל הכוס קצת יותר מלאה וזה מה שחשוב כרגע.

הירוקים יכולים להיות מרוצים(צילום: ראובן שוורץ)

גארי קגלמאכר, שרבות דובר על מיקומו במגרש, נראה כמו קשר אחורי וחילץ המון כדורים (אם כי לקה במסירה קדימה); פיראס מוגרבי היה השחקן הטוב במגרש, התעלל מספר פעמים בעופר ורטה, נמניה ניקוליץ' וניקולס גורובסוב, רשם את המהלך המכריע בשער הניצחון והיה קרוב לבשל פעמיים; המאמן רנה מולנסטיין עשה פעולה מעולה כשהעביר את מוגרבי לאגף שמאל, מול ורטה. השינוי הזה היה המשמעותי ביותר בהבדל בין המחציות.

עדיין, אסור לחיפאים לחשוב פתאום שהכל בסדר. רחוק מכך. איאד אבו-עביד לא הסתדר עם רוב השחקנים שהגיעו מולו, ומרכז המגרש שהורכב מקגלמאכר, קמיל ואצק (השתפר עם המשחק) ורועי קהת היה מבולגן והשחקנים לא תמיד קשורים אחד לשני. חיפה נראתה טוב כשהיא שיחקה במתפרצות ולא כשהניעה כדור. הסגנון הזה מתאים מאוד למוגרבי ולניקיטה רוקאביציה, אבל לא תמיד יתאפשר לשחק כך. חיפה תהיה חייבת ללמוד לשחק גם בדרך נוספת.

קהת מול ניקוליץ'(צילום: ראובן שוורץ)

המוזר הוא שלחיפה יש תירוץ לחוסר החיבור והוא מספר אימונים מועט עם המאמן החדש. הפועל, לעומת זאת, אמורה להיות הרבה יותר מחוברת. בהתחלה מרכז הקישור שלה, שמורכב משלושה שחקנים זרים, עמד במשולש מסודר ובמבט מלמעלה על המערכים היה אפשר לראות בבירור שהפועל יותר מסודרת. האדומים שלטו במגרש, דאמיר שובשיץ' עוד ניסה לדחוף קדימה, והאחריות לנושא תיפול עליו העונה, אבל זה הסתיים מהר מאוד. הפועל פשוט לא הצליחה לייצר התקפות מסוכנות.

ארון שוינפלד שחקן מעולה, אבל אין להפועל שחקנים יצירתיים עקביים בהתקפה - לא חן עזרא, לא שגיב יחזקאל, לא עומרי אלטמן. חיפה אפילו ניסתה לתת לה מתנות, עם איבודי כדור של קגלמאכר ומארק ואליינטה, אבל כל כדרור דמה לראש בקיר בדרך שהזכירה את השנה שעברה. היו דברים טובים כמו המחצית הראשונה של שמואל שיימן, למשל, ומרכז הקישור המוכשר ישלוט בהרבה משחקים העונה ובצורה יותר אפקטיבית, אבל גם מול הגנה לא מאוד איכותית כמו של חיפה הקבוצה של אלי גוטמן לא הצליחה לסכן את השער. בכלל. לא פחות מדאיגה זו העובדה שהקבוצה נשברה אחרי השער שספגה. ממש נשברה, איבדה את זה.

שיימן. הפועל עוד לא מחוברת(צילום: ראובן שוורץ)

זו דאגה אחת מני רבות וגם לחיפה, כאמור, יש לא מעט נושאים שעדיין דורשים בירור. בניגוד לעונות קודמות גם למנצחים לא כדאי לקפוץ לשמיים, בטח לא אחרי משחק של שתי קבוצות שאינן סגורות על עצמן. שתיהן, עדיין, מחפשות את הדרך, מגששות בניסיון לצאת מאפלת העבר.