תיירות מהעבר השני: קפריסין הטורקית
קפריסין היא אחד היעדים הפופולריים עבור התייר הישראלי. אבל מה קורה כאשר עוברים אל הצד הטורקי של האי? צפו לחוויה לא רגילה
"את לא פוחדת? מסוכן בקפריסין הטורקית", אמרו לי קרובים ששמעו על היעד שלי לחופשת הקיץ. וכבר בעצם השאלה, מבחינתי, היה משום אתגר להגיע למקום. תשובה חלקית להנחת המסוכנות אפשר לתת בהחלטה להאריך את החופשה, ולשהות שבוע בצפון קפריסין במקום חמישה ימים בתכנון ההתחלתי, למרות שהמשמעות היתה לרכוש כרטיסי טיסה חדשים.
הרומן שלי עם קפריסין הטורקית החל כשחברה סיפרה על כפר נופש באיסקלה השייך ליזם ואיש נדל"ן מהוד השרון, שכחלק מחברה משפחתית, פעיל בעסקי הנדל"ן בצפון קפריסין. תוסיפו לזה את הרומן "הזריחה", שכתבה ויקטוריה היסלופ, שסיפור העלילה שלו מתרחש באחת התקופות הקשות בהיסטוריה של קפריסין, פלישת טורקיה אליה ב-1974 וכיבוש שטחי צפון האי מידי היוונים, וההחלטה לטוס לשם הושלמה.
עם זאת, כשהמטוס המריא מנתב"ג, הזכרתי לעצמי לא לשכוח את הוראות ה"מנוסים", לפיהן אסור להגיד בביקורת הדרכונים בלרנקה שפנינו לצפון קפריסין. במקום זה, להתאים לעצמנו יעד הגעה בקפריסין היוונית, כמו למשל, מלון הילטון בניקוסיה, אלא אם כן ברצוננו למצוא את עצמנו בכלא הקפריסאי, חוויה בהחלט לא רצויה.
תוך 40 דקות נחתנו בלרנקה, כשמראש חילקנו את הזמן לחצי שהות בכפר הנופש באיסקלה, והחצי השני בקיריניה. אספנו את הרכב השכור, שהזמנו דרך אתר מחברה קפריסאית, שהיה מצויד ב-GPS - אלא שכבר בתחילת הנסיעה התברר שה-GPS מכוון לחלק היווני בלבד, ולא מראה כיוונים וכתובות בקפריסין הטורקית. גם 42 שנה לאחר הפלישה, השנאה של היוונים לטורקים עדיין יוקדת, והגבול הברור בין שני חלקי האי הוא פיזי וגם מנטלי.
הנסיעה לצפון האי עוברת דרך הצד היווני, שהוא בנוי ומתועש, משלמים בו באירו והמקומיים שולטים גם באנגלית. ניסינו להבין את השילוט שבדרך ולשאול עוברים ושבים, שלא מיהרו להסביר, כששמעו שפנינו לצפון. לא מיהרו להדריך. כך התברברנו עד שבעזרת מפה הגענו לתחנת הגבול, שמעבירה מהצד היווני לטורקי ולהפך. השוטרים בדקו את הדרכונים וגבו 30 אירו תוספת לביטוח הרכב שעובר מהצד היווני לטורקי.
הנוף השתנה באחת. בצד הצפוני עדיין נותרו חלקים שלמים בשממונם, למעט כפרים אותנטיים דמויי "קפה בגדד". המטבע פה הוא לירה טורקית, האנגלית אינה שגורה בפי תושבי האזור, וההימורים - גורם משמעותי בתיירות המגיעה לפה - חוקיים.
בשעת לילה הגענו לכפר הנופש "סיזר ריזורט". השולחנות שעל שפת הבריכה היו עמוסים במשפחות עם ילדים קטנים או בקבוצות מאורגנות. הזמר, ששר בטורקית, הקפיץ את הנוכחים, האלכוהול נשפך למבוגרים והגלידות שימחו את הילדים. למחרת בבוקר סעדנו ארוחת בוקר במסעדה שבמקום (בתשלום). במכולת שבשטח הכפר נמכרים מוצרים, לכל המעוניין להכין את הארוחות ביחידת הדיור שלו, וריח הלחם הטורקי שטף את האיזור. בבריכה החצי אולימפית שחו המבוגרים, בבריכה המרכזית שיחקו הורים עם ילדיהם, ובבריכה השלישית התמלאה המגלשה בילדים ובני נוער.
פמגוסטה
לאחר מנוחת צהריים ערכנו סיור היכרות בפמגוסטה. במקום החָרֵב, המתואר במרכז עלילת "הזריחה", מצאתי חנויות מודרניות, שזימנו שופינג מהנה של מוצרים איכותיים במחירים נמוכים. גם בתי הקפה לא איכזבו. בערב ביקרנו באחת הטברנות במקום. אמנם המוסיקה הטורקית הרעישה ולא אליה בדיוק הורגלו אוזנינו, אבל במבט לאחור, כחלק מהחוויה, לא הייתי מוותרת על הביקור בה.
ביום ראשון בבוקר שמנו פעמינו לקיריניה ולמלון מריט רויאל המפואר. בסביבת המלון תוכלו לבקר במנזרים שנבנו במאות קודמות או בטירות מדהימות, מהן נשקף נוף עוצר נשימה, או לשבת באחת המסעדות בנמל קיריניה, שכלום לא יכול לעצבן כשתופסים בו פינה שלווה. תוכלו גם להציץ בביתו של לורנס דארל, הסופר הבריטי, שגר במקום ותיעד את זכרונותיו מקפריסין בספר "Bitter Lemons".
אפשר לסכם את קפריסין הטורקית לא רק בכך שהיא אינה "מפחידה" כמו שניסו לומר לי מראש, אלא גם מזמינה ומפנקת. בדרך ל-40 דקות הטיסה שיחזירו אותי לישראל כבר חשבתי - שלכאן אני עוד אשוב.
הכתבת היתה אורחת "אפיק גרופ"
