מכרז הענק לשירותי סיעוד עובר מביטוח לאומי לאוצר

משרד האוצר מעביר לידיו את השליטה באחד המכרזים הגדולים והרגישים ביותר במשק - מכרז למתן שירותי סיעוד לכ-160 אלף קשישים ונכים. 113 חברות ועמותות מתחלקות כיום בהכנסות של 5 מיליארד שקל בשנה, בתמורה להתחייבות לספק שירותי סיעוד לקשישים וכאלה שמתקשים בהתנהלות יומיומית. במכרז החדש צפויות להתמודד אותן החברות ורבות נוספות על תקציב דומה. מנכ"ל ביטוח לאומי, פרופ' שלמה מור יוסף, הסכים לדרישה זו של האוצר.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

בספר התקציב שאושר בממשלה, הכניס האוצר סעיף שקובע שהמכרז החדש, בו ייקבעו החברות שייתנו את השירותים החל מסוף השנה הבאה, ינוהל על ידי אנשי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, ולא אנשי ביטוח לאומי כפי שהיה עד כה.

בדברי ההסבר להצעה כותבים אנשי האוצר כי כך ניתן יהיה להשיג התייעלות בניהול תקציבי המכרז. במילים אחרות, במשרד האוצר סבורים כי אם החשב הכללי ינהל את מכרז הענק, ולא ביטוח לאומי, ניתן יהיה להקטין את עלות המכרז ביחס לרמת השירותים הנוכחית בכ-300 מיליון שקל ולהעביר את אותו חיסכון להגדלת מכסת שעות הסיעוד, שיפור השירותים במרכזי היום לקשיש, העלאת שכר המטפלים וכדומה.

שירותי הסיעוד של ביטוח לאומי מורכבים משני מסלולים. הראשון, והשולי מבחינת גודל, הוא גמלת סיעוד בכסף, בו ביטוח לאומי מעביר לקשיש את הגמלה לחשבון הבנק והקשיש בעצמו מעסיק את המטפל הסיעודי, הישראלי או הזר.

פרופסור שלמה מור יוסף (צילום: אלכס קולומויסקי)

המסלול השני, העיקרי, הוא מתן הגמלה בצורה של שעות סיעוד - מסלול שמכונה גם גמלה בעין. כך לדוגמא, מי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת (רמת הסיעוד הנמוכה ביותר) יקבל 9.75 שעות סיעוד בשבוע, ברמה הבינונית ניתן לקבל 16 שעות טיפול בשבוע וברמה הגבוהה ביותר, בה נמצאים אנשים שתלויים לחלוטין בעזרת הזולת, ניתן לקבל 18 שעות סיעוד בשבוע. מי שמעסיק מטפל ישראלי ולא זר יכול בתנאים מסוימים לקבל עוד 4 שעות סיעוד בשבוע.

באופן מסורתי באוצר מאוד לא אוהבים את המסלול של שעות הסיעוד, משום שהם טוענים כי חברות הסיעוד גוזרות קופון גדול מדי על הקשישים הסיעודיים, ולכן הם מעוניינים לעודד ככל הניתן כמה שיותר קשישים לעבור לקבל גמלה בכסף.

המטרה: לקצץ ברווחי חברות ועמותות הסיעוד

במכרז הנוכחי מקבלות חברות הסיעוד 53.4 שקל על כל שעת טיפול (עמותות מקבלות 48.3 שקל לשעה). הסכום הזה מכיל בתוכו תשלום מע"מ, מימון ההכשרות, ביטוחים, שירותי המשרד וכמובן גם מרכיב של רווח והוצאות השכר של המטפלים והמטפלות. אלו, המונים כ-60 אלף איש, משתכרים לרוב 4% מעל שכר המינימום, כלומר 26.98 שקל לשעה.

הרעיון הנוכחי של הוצאת המכרז מביטוח לאומי אל שליטת האוצר אמור לאפשר הקשחה נוספת של התנאים אל מול חברות ועמותות הסיעוד במטרה לקצץ ברווחיהן או לייעל את השירות בצורה כזו שניתן יהיה לחסוך כסף.

לדוגמא, ניתן יהיה לחייב את החברות לעודד קשישים שמקבלים גמלת סיעוד לקבל את השירותים במרכזי היום לקשיש ולא בשעות סיעוד בבית. במרכזים הקשיש מקבל שירותים שונים, החל מעזרה בגילוח וכביסה, דרך פעילויות כמו הרצאות וסרטים ועד לארוחות בוקר וצהריים. לדעת מומחים, מרכזי היום מאפשרים לקשיש להישאר בביתו ובקהילה בה הוא גר, במקום להגיע לבית אבות סיעודי בו העלות למדינה גבוהה הרבה יותר.

שר האוצר משה כחלון(צילום: גיל נחושתן)

החשש הוא שלמרות שבאוצר מתכוונים לטוב, בסופו של דבר הקיצוץ במחירים יפגע בשירות למטופלים הסיעודיים. זאת משום שכבר כיום שולי הרווח של החברות שזכו במכרז אינם גדולים, כפי שמראים הדו"חות הכספיים של שתי החברות הציבוריות שעוסקות בתחום - דנאל ותיגבור.

שיעור הרווח לפני מס של דנאל בשנה שעברה עמד על 6.5% מההכנסות, שנחשב לרווח סביר אך לא גבוה. שיעור הרווח של דנאל נאמד בכ-2.1%, שכבר נחשב לנמוך. השאלה, האם קיצוץ ברווח לא יגרום לחברות ועמותות הסיעוד לפגוע בתנאי העבודה של המטפלים?

חשש נוסף קשור לכך שהאוצר לא הציג את ההצעה הזו במסגרת הדיונים השוטפים, אלא במסגרת תקציב המדינה. אם באמת אין שינוי בתקציב המכרז - כלומר שהחיסכון אכן יחזור לקשישים בצורת שיפור בשירותים - מדוע הופיע בספר התקציב?